למה מה קרה? לא ראיתם אף פעם פות שר?
קולות הזעזוע מהפרסומת בכיכובם של איברי מין נשיים מצוירים הרעידו את האינטרנט, אבל מה שמזעזע באמת זה הקושי הילדותי שלנו כחברה להסתכל על ציור של פות, גם אם הוא נראה יותר כמו פוקימון
"יוצאת מהבית עם חצאית או מכנס / יודעת: הערב אף אחד לא נכנס / כמו תמיד בחורף כשלוקחים מטריה / בקיץ יש לי דייט קבוע עם פטריה"', כך מזמרות חבורת הפותות (כן, צורת רבים דוחה אך נכונה) בפרסומת החדשה לתכשיר נגד פטריות וגינליות של מולטי-ג'ין. הפרסומת, ששוחררה ביממה האחרונה למרחב האינטרנטי, גרפה כבר מאות תגובות ושיתופים נסערים, לטובה או לרעה, בעקבות הייצוג הגלוי הזה של איבר המין הנשי בעולם הפרסום.
"שהחיינו", הגיבה אחת הגולשות. "תודה על פרסומת גאונית, אמיתית ולא מצטדקת". "הקופירייטרית צריכה לקבל העלאה בשכר על הדבר המושלם הזה!", הגיבה גולשת אחרת, "אני בשוק", "אתם שפויים?!", הגיבו אחרות ואחרים, כאשר האחרים נטו בדרכם הטבעית לכיוון הזעזוע. אף צופה לא נשאר אדיש למסמך המצמרר, שהציג ארבע פנים נשיות עגלגלות ומזמרות על צריבה בנרתיק, כל כך חלביות בעיצובן שהן מזכירות יותר ג'יגלי-פאף מאשר פות.
המגיבות והמגיבים כל כך נסערו מהקונספט, שלא שמו לב שמתחתיה מסתתרת סתם פרסומת לא משהו. האנימציה בה מזכירה משחק מחשב של בראץ, עיצוב הדמויות, שככל הנראה נועד לרכך את אימת הפות בפני הצופים השבריריים, מתאים יותר לקהל של ילדות מאשר לקהל הבוגר שאליו פונה המוצר, הסינגל מולחן ומושר כמו חיקוי רע של להקת "פורמולה" הפופולרית בקרב בנות 12 והטקסט נטול כל תחכום ושנינות. במילים אחרות, הפרסומת עשויה כולה עבור ילדים קטנים, והסערה שבה אנו מקבלים אותה מראה באיזה גיל נתקענו כחברה.
עצם ההופעה של וגינה (או ייצוג רחוק מאוד שלה) במרחב הפרסומי, מבורך, ומהווה עוד צעד לעבר ההשלמה שלנו כחברה עם נראות איבר המין הנשי ומיניות האישה בכלל. בפעם הקודמת שפורסם פה מוצר נגד פטריות, לפני חמש שנים, הפטרייה הוצגה בתור, ובכן, פטרייה. לפחות עכשיו אנחנו יודעים לאיזה איבר מיועד המוצר.
אבל מדובר בצעד קטן ובוסרי כל כך שקשה לייחס לו לבדו גדולות. גם באקט הזה, שהוא פמיניסטי ומתקדם לכאורה, הווגינות הסובלות מפטרייה ממהרות להצטער על הסקס שנגזל מהן הלילה, כאילו סקס הוא הדבר הראשון שעובר בראש של אישה ששורף ומגרד לה בפות. הצעד הבא בהתבגרות יחסינו כלפי מין הוא הכרה בכך שגם איברי מין הם איברים רגילים לכל דבר, ולא נועדו לספק צרכים מיניים 24/7. אבל בימים בהם אונס מסוקר בתקשורת הישראלית כדחקה בין גברים, אפילו ניסיון מגושם ואינפנטילי כמו זה לתת במה לכאבים נשיים הוא נקודה של אור.