מה באמת מסתתר מאחורי "ללא", "דל" ו"מופחת" על אריזות המוצרים בסופר?
מחקר רחב היקף מצא פער בין הבטחות תזונתיות על חזית האריזה לבין איכות המזון בפועל, ומזכיר למה כדאי להסתכל גם על מה שנמצא מאחוריה
את עומדת מול המדף בסופר, מחפשת משהו שירגיש כמו בחירה טובה, ואז העין נעצרת על המילים הגדולות: דל נתרן. ללא סוכר. נטול שומן טראנס. לרגע נדמה שקיבלת את התשובה. הרי אם היצרן טרח להדפיס את זה בגדול, כנראה שזה הדבר שחשוב לדעת. אלא שלא תמיד.
מחקר מאוניברסיטת קורנל בארצות הברית, שניתח יותר מ־145 אלף מזונות ומשקאות ארוזים שהושקו בארצות הברית בין 2015 ל־2024, מצא פער עקבי בין מה שהאריזה מדגישה לבין התמונה התזונתית הכוללת. לפי אתר הבריאות האמריקאי EverydayHealth.com, החוקרות והחוקרים הצליבו את הנתונים עם מודל פרופיל רכיבי התזונה של סוכנות תקני המזון הבריטית – וכשני שלישים מהמוצרים שהציגו טענות בריאות או תזונה בחזית דורגו כפחות בריאים לפי אותו מודל אחיד.
>> מנפצות את המיתוס: חושבת שיותר חלבון זה יותר בריא? תחשבי שוב
כשהיתרון מגיע עם כוכבית
הפער בולט במיוחד במשקאות. מוצר שמתגאה בתכולת נתרן נמוכה, למשל, עשוי להכיל דווקא יותר סוכר. גם בארוחות ארוזות נראו היסטים דומים: מוצרים עם טענה של "ללא שומן טראנס" נטו להישען יותר על שומן רווי ונתרן. אפילו גבינת שמנת דלת שומן הופיעה בניתוח כדוגמה למוצר שהכיל דווקא יותר סוכרים כוללים ונתרן מהגרסה המקורית.
כלומר, המילה "דל" יכולה להיות נכונה לגמרי – ובכל זאת לספר רק חלק מהסיפור. כפי שאמרה רופאה בראיון ל־EverydayHealth.com, טענה שמופיעה בחזית האריזה היא זרקור, לא תעודת ציונים. היא מפנה את תשומת הלב לרכיב אחד, אבל לא בהכרח מספרת מה קורה עם שאר הרכיבים.
המילה "דל" יכולה להיות נכונה לגמרי – ובכל זאת לספר רק חלק מהסיפור
ומה המחקר בעצם בדק?
החוקרות והחוקרים השתמשו בבסיס הנתונים השיווקי של Mintel, חברת מחקרי שוק בינלאומית, שכלל מוצרים חדשים, והחילו על כל פריט את שיטת הניקוד הבריטית שמחשבת את הפרופיל התזונתי הכולל. אבל חשוב לדעת גם מה המחקר לא בדק: הוא לא בחן את ההשפעה הבריאותית בפועל של המוצרים על בני אדם, ולא הראה שמוצר עם טענה מסוימת גורם לתוצאה בריאותית מסוימת. בנוסף, הוא התמקד במוצרים חדשים ובשוק האמריקאי בלבד. התמונה רחבה, אבל אינה מקיפה את כל שוק המזון.
העולם מחפש דרך פשוטה יותר
הפער הזה מסביר גם מדוע הוויכוח על סימון מזון בחזית האריזה מתחמם בעולם. מדינות כמו צ'ילה ומקסיקו כבר אימצו תוויות אזהרה פשוטות שמתריעות כשמוצר מכיל כמות גבוהה של סוכר, מלח או שומן. בארצות הברית ה־FDA, מנהל המזון והתרופות, הציע מהלך לסימון בחזית האריזה בהשראת מודלים הנהוגים בבריטניה. סקירה מ־2024 בכתב העת Annual Review of Nutrition, שבחנה 221 מחקרים, מצאה שסימון בחזית האריזה שיפר בדרך כלל את ההבנה של איכות המזון, ואף הצביעה על שיפורים בהמשך בבחירות וברכישות בריאות יותר. גם ארגון הבריאות העולמי ממליץ להתבסס על מזון שעובר עיבוד מינימלי ולהגביל סוכרים חופשיים, נתרן ושומנים לא בריאים.
לא רק מה שכתוב בגדול
התמונה הרחבה יותר מורכבת גם ממידת העיבוד של המזון. סקירת־על מ־2024 ב־BMJ, שסיכמה 45 מטא־אנליזות וכללה כמעט 9.9 מיליון משתתפות ומשתתפים, מצאה קשרים עקביים בין צריכה גבוהה של מזונות אולטרה־מעובדים לבין מגוון תוצאות בריאותיות שליליות.
ובניסוי האכלה מבוקר של המכונים הלאומיים לבריאות בארצות הברית, משתתפות ומשתתפים צרכו בממוצע כ־500 קלוריות יותר ביום בתזונה אולטרה־מעובדת לעומת תזונה שעובדה במידה מינימלית, אפילו כשהרכבי התזונה המרכזיים הותאמו.
ובכל זאת, השוק יודע היטב כמה כוח יש למילים כמו "טבעי", "ללא" ו"מופחת". אתר הבריאות ההודי Medindia דיווח כי בהודו נרשם זינוק של 50 עד 60 אחוזים במכירות של מוצרים ארוזים שהדגישו מרכיבים בריאים בתקופה של כשני חודשים. חשוב להדגיש: זהו דיווח של גורמי תעשייה, ולא מדידה עצמאית.
אז מה עושים מול המדף?
לא צריך להפוך כל קנייה לשיעור בתזונה. אבל בפעם הבאה שהמילים הגדולות על האריזה קורצות לך, כדאי לראות בהן התחלה של בדיקה – לא את התשובה. "דל", "ללא" ו"מופחת" מספרות על שינוי נקודתי. טבלת הערכים ורשימת המרכיבים מספרות את הסיפור המלא יותר. כי לאריזה יש יחסי ציבור מצוינים. אבל כשאת בוחרת מה להכניס הביתה, אולי כדאי לתת לגוף שלך לקרוא גם את האותיות הקטנות.