מה אומרים לילד משועמם?

החופש הגדול רחוק מלהסתיים והילדים כבר מנג'סים שמשעמם להם? אספנו עבורכם עשרה משפטים שתוכלו לומר להם בתגובה. אולי זה אפילו יעזור.

1. "זה בסדר להשתעמם"

החברה המודרנית מלמדת ילדים שכל החיים הם אקשן אחד גדול ושכל הזמן צריך גירויים בשיא הווליום. כדאי שהורים ישמיעו קול אחר – גם שעמום הוא אחד ממצבי החיים. אם לא נבהלים ממנו ופשוט נותנים לו להיות, אפשר אפילו להשתעמם בכיף ובהמשך נוצרים מהשעמום דברים מעניינים.

2. "תנסה למצוא משהו שבא לך לעשות"

המסר כאן הוא שההורה אינו קצין הבידור של הילד, שבאחריות הילד למצוא הנאה ומשמעות בחייו. כמובן שככל שהילד צעיר יותר, נשתדל להקטין את כמות הזמן שבה הוא יהיה אחראי למצוא לעצמו עניין, אבל כן נשדר מסר כזה כדי לפתח בו את היכולת לעניין את עצמו.

3. "מה אתה אוהב לעשות?"

כדאי שההורה ינסה להנחות את הילד באופן כללי (ולא ספציפי) איך יוכל בעצמו למצוא עניין, בעזרת שאלות מנחות כמו: "אילו דברים אתה נהנה לעשות?", או "תנסה להיזכר מה עשית בפעם הקודמת ששעמם לך?".

4. "כן, זה באמת לא נעים להיות משועמם"

כשהילדים אומרים "משעמם לי", הם משתפים בקושי או שהם מעבירים את האחריות אליכם, ההורים. אם נצא מנקודת הנחה שהם משתפים כי קשה להם, אז כל שנותר הוא להביע אמפתיה לקושי שלהם, ומעצם זה שלא אומרים יותר, מחזירים את האחריות ליציאה מהשעמום אליהם.

5."זה באמת מצריך הרבה יצירתיות כדי למצוא עוד רעיון למשהו נחמד לעשות"

אתגרו את הילד. החזירו לידיו את האחריות למצוא ל עצמו תעסוקה ותנו לו להוכיח כמה הוא יצירתי.

6."אם אתה מתקשה למצוא רעיונות בעצמך, אולי תתקשר לחבר לשאול אותו אם יש לו רעיון מה אתה יכול לעשות?"

הרבה פעמים כשהילדים מתלוננים, ההורים מעלים הצעות כדי שיהיה להם מה לפסול ולכעוס עוד יותר. הפנייה לחבר יכולה גם לתת לגיטימציה להתייעצות, גם לספק תעסוקה כלשהי בפני עצמה, וגם לעודד תקשורת ושיתוף בתוך קבוצת השייכות של הילד.

7. "אז עכשיו אנחנו חווים שעמום"

שעמום הוא כמו כל תחושה אחרת שאנחנו חווים – סקרנות, געגוע, רעב, בלבול. ככזו, כדאי להתייחס אליה כלגיטימית ולתת לה מקום. בלי בהלה, בלי לחץ, בלי תחושה של "משהו כאן לא בסדר". להתיידד עם תחושת השעמום ולהבין שהיא חלק מהחומרים שמהם מורכבים חיינו. כשהורה מעביר את המסר הזה בתגובתו ובהתנהגותו, כך יחוש גם הילד.

8. "אני סומך עליך, בני היקר, שתמצא מה לעשות"

כשהילד שלנו פונה אלינו עם קושי כלשהו (וכשהילד משתעמם, משום מה אנחנו חווים זאת כקושי), אנו מרגישים מייד שמוטלת עלינו החובה לייצר מענה ולשלוף איזשהו פתרון מהיר. אז זהו, שזה לא חייב להיות כך. חשוב לזכור שההתגייסות המיידית הזו שלנו משאירה את כל החוכמה והתשובות אצלנו, ההורים, ומונעת מהילד שלנו להתמודד ולהתנסות בכוחות עצמו. אז גם אם אתם לא לגמרי סומכים, התייחסות כזו תעודד אותו "לאמן את שריר היכולת" ולמצוא מענה בכוחות עצמו.

9. "איזה כיף זה לא לעשות כלום!"

האם התחושה הזאת שאני לא עושה כלום ומשתעמם בהכרח צריכה לקחת אותי למקום לא טוב? כמה מכם היו רוצים פשוט לא לעשות כלום? לרבוץ על הספה, בטן-גב, לחלום בהקיץ, לא לעשות יותר מהמינימום ההכרחי… (כל אחד והפרשנות שלו ל"לא לעשות כלום"). אז למה כאשר הילדים אומרים "משעמם לי", זה נשמע לכם נורא?

10. "אז הנה עכשיו אתה עושה 'כלום'"

גם כשאנחנו עושים "כלום", זה עדיין לעשות "משהו". מה זה לעשות כלום? תשאלו את הילד שלכם, תחקרו איתו. הנה, בדיוק כרגע, מה אתה כן עושה? נושם, רואה דברים מסביב, שומע קולות ברקע, עושה תנועות עם הידיים, עם הגוף… קצת פילוסופי, אבל מעניין לבדיקה, בעיקר אם הילד שלכם הוא מהזן שאוהב לבדוק דברים. אם תביאו את זה ממקום של סקרנות אמיתית, יש סיכוי טוב שהילדים יגלו עניין, והנה אנחנו "עושים משהו" – חוקרים את ה"כלום".

ייעוץ מקצועי:
# ד"ר אלי שגיא – פסיכותרפיסט העוסק בטיפול פרטני, זוגי ומשפחתי ובהדרכת הורים, ומחבר הספר "ילדים זה שמחה" (הוצאת כנרת זמורה ביתן)
# אלי זוהר ניב – יועצת משפחתית ומנחת קבוצות הורים
# דלית בלונדר רון – פסיכולוגית חינוכית וקלינית מומחית