"הקהילה האתיופית עוד תצביע מרצ"
מהרטה ברוך רון לא נופלת למשבצת אתיופית המחמד של מרצ ומקווה להמשיך בכנסת את העשייה שהתחילה בעיריית תל אביב
בחמש השנים האחרונות למהרטה ברוך רון היה ג'וב טוב: סגנית ראש עיריית תל אביב. תפקיד מכובד מטעם סיעת מרצ, עם טייטלים נאים (האחראית על הרווחה והשירותים החברתיים), שכר מלא, משרד מול הבראסרי וגיבוי מהבוס רון חולדאי. אבל השנה היא החליטה שדי – היא לא רצה שוב עם מרצ בבחירות המוניציפליות ומסתערת על הזירה הארצית. "תל אביב היא עיר חזקה עם כסף, אז הצלחתי לעשות בה הרבה דברים אבל ראיתי גם שיש דברים שצריך לשנות ברמה עמוקה יותר, לא מתוך עיר פריבילגית", היא מסבירה, "יש דברים שילד שגר מחוץ לתל אביב לא יכול להשיג. כשהובלתי תוכנית מזון עירונית לשכונות מוחלשות, המלצנו לאכול לחם מקמח מלא אבל זה עולה פי שלוש מקמח לבן. צריך כאן החלטה ממשלתית שתשנה את זה, הסבסוד לקמח לבן בלבד פוגע בבריאות של אנשים מוחלשים. כשהייתי ממונה על הרווחה, קיבלתי פניות של אנשים לדיור ציבורי. משרד השיכון אחראי על ההקצאה של הדירות וכל מה שאני יכולה לעשות בתור עובדת עירייה זה לתת המלצה, לכן לא תמיד הייתה לי יכולת לעזור. כדי לקדם שוויון אני צריכה להיות בכנסת".
לא ברור מה כאן הביצה והתרנגולת, אבל ללא ברוך רון, סיעת מרצ בעיריית תל אביב זכתה בשלושה מנדטים בלבד בבחירות המקומיות שהתקיימו ב־2018 (לעומת שישה בסיבוב הקודם) אז אולי היה זה זמן טוב להמשיך הלאה. אחרי הפריימריז הראשונים בהיסטוריה של מרצ, קטפה ברוך רון את המקום השישי המרשים בשביל שחקנית פוליטית חדשה, ומאז היא בפעילות שיא – מתזזת בין פאנלים ברחבי הארץ, מרצה בפני בני נוער בבתי ספר, עושה הכול כדי שהמקום השישי שלה יהיה ריאלי. האם באמת יש לה סיכוי להיות חברת כנסת? "יש לי הרגשה טובה שלא קשורה לסקרים", היא מודיעה. החיוך קר הרוח שלה משרה הרבה ביטחון. "למרצ יש נחיצות יותר מאי־פעם בפוליטיקה הישראלית. אנחנו מפלגת שמאל ברורה ומובהקת ששמה הכול על השולחן, אנחנו לא מנסים ללכת ימינה, להתנחמד או להתחפש, ואנשים מעריכים את זה. הבעיה היא שלמרצ יש עשייה מפוארת שהציבור לא יודע עליה. אני יודעת כי נהניתי ממנה בעבר".
מתי?
"בגיל 19, עשר שנים אחרי שעליתי לארץ, הצטרפתי למכינה קדם אקדמאית באוניברסיטת חיפה, בתוכנית שאמנון רובינשטיין ויאיר צבן הובילו כשרים של מרצ. ההחלטה המנהיגותית שלהם אפשרה לי ללכת ממסלול אחד לשני. אם לא הייתי מגיעה לאוניברסיטה, החיים שלי היו שונים לגמרי ולא במובן הטוב".
במבחן המציאות רוב האנשים בישראל לא מצביעים למרצ.
"אולי הימין עשה עבודה טובה בלצבוע את מרצ באופן מסוים. עכשיו עושים עוד צעד ומגדירים את כל מי ש'שמאל' כבוגדים. זה שיח שהולך לכיוונים מסוכנים וצריך לעצור אותו".
מרצ התחילה את מערכת הבחירות הזו כלוזרית – אבי גבאי לא חתם על הסכם עודפים, לא הסכים להצעת האיחוד וגם היה דיבור שמרצ לא עוברת את אחוז החסימה.
"איזה לא עוברים? יהיו לנו שמונה מנדטים. זה נכון שבמפלגת העבודה לא רצו לשלב כוחות, אבל אני ממילא הייתי נגד האיחוד, לא ראיתי איך הסך הכול יהיה יותר גדול מסך חלקיו. גבאי מנסה לברוח ימינה ופוגע בצד השמאלי של המפה. על הסכם עודפים הוא דווקא כן חתם איתנו בסוף, כי לפיד התאחד עם גנץ וההסכם שלהם בוטל".
מרצ והטעויות
בשבוע שאנחנו נפגשות בו, האישה הכי מדוברת במדינה היא דווקא רותם סלע, שמחוללת סערה עם התבטאות על שוויון זכויות לערבים במדינה וזוכה לתגובה תוקפנית מראש הממשלה נתניהו. "ראש הממשלה מגיב אבל לא לפוסט של בני גנץ, אלא למגישה בטלוויזיה, זה רק מראה שהוא לחוץ ויש לו סיבה", מפרשת ברוך רון, "הוא מבין שהלגיטימיות שלו לשבת על הכיסא נפגעה כשהוגשו נגדו כתבי אישום. הגענו למצב שיש זילות למקום הזה של הממלכתיות, ראש ממשלה אמור לייצג אותי, להיות מחויב מעל ומעבר לסטנדרטים והוא עם כתב אישום. בעיניי היה טוב אם היה מתפטר".
רותם סלע דיברה על גזענות ואת בורחת לכתב האישום של ביבי, מה זה קשור? למה את לא מדברת איתי על גוש חוסם עם הערבים?
"רותם לגמרי צדקה במה שהיא כתבה. היא לא הגדירה נכון את מדינת כל אזרחיה, אבל ערבים הם אזרחי מדינת ישראל וחברים בכנסת ישראל, והיא צודקת שאין בעיה לשבת איתם בממשלה".
אבל זו לא התגובה הראשונה שלך לפרשה. אולי הקונפליקט הישראלי־ערבי פחות מעסיק אותך?
"רוב הציבור מאמין בסטראוטיפ שהדגל המדיני הוא הדגל היחיד של מרצ. צריך להבין שזה רק פן אחד. זה דגל חשוב לנו ואנחנו נחזיק בו חזק ונביא אותו בצורה בלתי מתפשרת, אבל יש לנו עוד דגלים, כאלה שקשורים ליוקר המחיה, לחלוקת המשאבים של המדינה, להפרדת הדת והמדינה. הדברים הולכים ביחד – כשמבינים מה זה צדק חברתי אי־אפשר לא להבין שנעשה עוול למי שהוא לא יהודי".
אין פתרון לסכסוך מלבד שתי מדינות לשני עמים?
"לא. מי שפועל להבטיח שתי מדינות הוא הציוני האמיתי. אילן גילאון אומר שהציונות מתחילה בפתרון שתי המדינות. מדינת כל אזרחיה ומדינת ישראל היא מדינתו היחידה של העם היהודי, היא מדינת הלאום היהודי, מדינה יהודית דמוקרטית מתקדמת שתבטיח שוויון זכויות ושוויון הזדמנויות למיעוטים שחיים בתוכה. יש קולות אחרים במרצ, לא כולם מתחברים למילה ציונות, אבל בעיניי אין סתירה בין ציונות לאהבת אדם, לערכי הדמוקרטיה ולשאיפה לשלום ולפתרון הסכסוך. גם גנץ ולפיד צריכים להגיד את זה ולהפסיק לנסות להיות בסדר עם כולם".
כחול־לבן מאיימים לכם על הקולות. חברים ובני משפחה שלי שהם מצביעי מרצ קלאסיים, שוקלים להצביע גנץ ולפיד הפעם.
"מי שבאמת מתעמק ומבין את המשמעות של הגושים ישתכנע להצביע מרצ. לא יהיה מהפך בלי מרצ, מפלגות הימין לא ימליצו על גנץ גם עם 40 מנדטים. כדי שגנץ יהיה ראש ממשלה הוא צריך מפלגת מרצ גדולה שתיתן לו גב. אפשר לראות איך מפלגות אווירה שלקחו לנו קולות בעבר, לא קיימות יותר. הציבור צריך לדעת שמי שתמיד נשאר כאן זה מי שיש לו תפיסת עולם סדורה ולא מנסה להיות באמצע ועל יד".
"התבאסתי מכך שאילן גילאון הוא לא יו"ר מרצ. אני באה מהמקום החברתי, כמוהו. יש לי איתו יותר במשותף מאשר עם תמר זנדברג, הוא בא מאשדוד, אימא שלו הייתה אורזת תפוזים במפעל"
ובכל זאת, אולי הבעיה לא בציבור אלא בכם? אולי אתם לא מצליחים להתחבר לעם?
"מרצ עשתה טעויות. אחרי כל כך הרבה שנים באופוזיציה נהיה לנו DNA של אופוזיציה בלי אפשרות להגיד מה אנחנו מציעים, איך אנחנו מסייעים לאוכלוסיות שונות. אבל בפריימריז האחרונים נהייתה ברית של קהילות, זו כבר לא מפלגה של צפונים שמדברים על זכויות הפריפריות, יש אצלנו ייצוג לכל האוכלוסיות. יש אותי, את עלי סלאלחה, אנחנו נהיה גשר לאותן אוכלוסיות".
את חושבת שלאנשים קשה להתחבר לתמר זנדברג ברמה האישית?
"כוס התה שלנו היא לא פופולריות. אנחנו לא מפלגה פופולרית ולא מחפשים מנהיגים פופולריים שידברו בצורה פשטנית, שקל להם להעביר מסרים פשוטים של שחור ולבן, כשאתה מציג מסר מורכב אתה לא פופולרי. אבל אני יכולה להגיד לך שהכי קרוב שהיה לנו למנהיג פופולרי זה אילן גילאון, הוא באמת איש אהוב מקצה לקצה והוא היה צריך להיות יו"ר המפלגה. אני מקווה שהוא עוד יהיה".
לא נעלבת
גילאון, מספר שתיים ברשימת מרצ אחרי זנדברג, הוא המנטור של ברוך רון. האיש שאחראי על כניסתה לרשימה, אבל גם להתנגדות שכניסתה מעוררת אצל חלקים אחרים מהמפלגה. אחרי שפרש מההתמודדות על תפקיד היו"ר, לדבריו עקב מצב בריאותי, חזר גילאון וסחף בפריימריז. ברוך רון, שתמכה בו לפני שפרש, וכן עלי סלאלחה ועיסאווי פריג' – כולם נחשבים לחלק מקבוצת "האדומים", האנשים של גילאון. הם נכנסו למקומות גבוהים יותר ממתמודדים שלא הומלצו על ידו כמו אבי בוסקילה, אבי דבוש, מוסי רז וגבי לסקי. המצב הזה לווה בלא מעט זעם מטעם חברי מרצ ובאמירות על כך שאת המקום שלה קיבלה בחסד ולא בזכות. כשאני מזכירה את זה, החיוך הרגוע לא מש מפניה. כנראה שצריך יותר מזה כדי לטלטל אותה. "החיבור שלי עם אילן מאוד טבעי", היא אומרת, "הוא לא הביא אותי למרצ, זהבה גלאון הביאה אותי, אבל אנחנו מפלגה קטנה והקשר נוצר די מהר. רציתי שהוא יהיה יו"ר המפלגה, התבאסתי שהוא לא הרגיש טוב ונאלץ לפרוש אבל עכשיו הוא מרגיש טוב ועובד כמו משוגע. אני באה מהמקום החברתי, כמוהו. יש לי איתו יותר במשותף מאשר עם תמר זנדברג, הוא בא מאשדוד, אימא שלו הייתה אורזת תפוזים במפעל".
והיית במומלצים שלו.
"נכון, ואני לא מתביישת בזה. צריך להבין שלמרצ יש 20 אלף מתפקדים והם אלה שקבעו את הרשימה. עשיתי קמפיין נקי וישר, שיתפתי פעולה עם אנשים שסמכתי עליהם וזה רק אומר שאני יודעת עם מי לעשות ברית. מי שעשה ברית עם אנשים שלא קיבלו את ההמלצות שלו, שיבוא בטענות רק לעצמו. היה שריון לאישה אבל זה לא ששוריינה אישה ששמה מהרטה, יכולות היו להיכנס נשים אחרות, ואני נכנסתי".
זה לא כיף לקצור הישג פוליטי וישר להידרש להגן עליו. אני הייתי נעלבת במקומך.
"אני לא נעלבת. הכול בסדר. לאורך החיים שלי אני פוגשת אנשים שמזלזלים בי ומקטינים אותי, אני רגילה ועונה – מי אתם בכלל? הפסדתם, בסדר, כואב, אתם לא יודעים לקבל הפסד – זה שלכם. אולי גם אני הייתי נכנסת למרה שחורה ומחפשת אשמים אם הייתי מפסידה, אבל ניצחתי ביושר. לא ייקחו ממני את הניצחון הזה".
שגרירה של רצון טוב
ברוך רון נולדה לפני 44 שנים בכפר בשם סראמללה ליד העיר גונדר, רביעית מתוך חמישה אחים. היא יצאה למסע לישראל במסגרת עליית הנוער בגיל 10, מסע שכלל חצי שנה במחנה פליטים בסודן. "התקופה בסודן הייתה טראומתית. הייתה שם תחלואה ומוות, כל יום היינו עולים לגבעה לראות כמה הלוויות יוצאות היום. לישראל הגעתי עם האחיות שלי, וישר נשלחנו לפנימיות. ההורים הגיעו אחרינו. הם כבר לא היו ביחד ולא היו שותפים לחיים שלי. העלייה לארץ גרמה למשפחה שלי להתפצל".
קשוח.
"כן, אבל אין לדעת מה היה אם הייתי נשארת. בתחושה שלי, לא הייתי פחות מאושרת שם מאשר כאן, אבל אני לא יודעת אם הייתי מקבלת שם חינוך בכלל. בגיל 10 התחלתי ללמוד כאן בפעם הראשונה, לא ידעתי קרוא וכתוב בשום שפה. באתיופיה לא נשלחתי לבית ספר, הוא היה במרחק שעה וחצי הליכה. מי יודע, אולי היו בכלל מחתנים אותי בגיל 10. זו הצומת שבה החיים שלי היו כשהחלטנו לעלות".
איך היו החיים בפנימיות?
"גדלתי עם אנשים שהוציאו אותם מהבית, וגם לי לא הייתה מסגרת משפחתית נורמלית. חיפשתי עבודה בבתי אבות, בניקיון, כל מה שיכולתי. אימא שלי התחתנה בישראל והקימה משפחה חדשה, לא היינו כל כך בקשר".
אז איפה היית בסופי שבוע?
"בפנימייה או אצל אבא שלי בפתח תקווה. הוא נפטר לפני 12 שנה, כפרה עליו. לא היה לו קל למצוא את עצמו כאן. זו תרבות אחרת, שפה קשה, הוא עבד קצת באריזות ובמפעלים ופה ושם, אבל הוא לא השתלב".
"ילדים קטנים בבית ספר שואלים למה אימא של תום חומה. לפעמים בשכונה מציעים לי עבודה בניקיון, אבל אני רגילה לזה. פעם נכנסתי לאיזה אירוע של העירייה והשומר לא נתן לי להיכנס, הוא לא הבין שאני סגנית ראש העיר"
בגיל 19 החיים התהפכו. מהרטה התקבלה לאוניברסיטת חיפה, החלה בלימודי פסיכולוגיה, תכננה עתיד. לא היה לה ברור לגמרי מה המסלול, אבל היא כבר ידעה שהיא עומדת להיות מישהי. "זיהיתי אצלי כוחות שיכולים לסייע לאחרים. בפנימייה הייתי בצד שעוזרים לו ופתאום ראיתי את עצמי בצד השני, התחלתי להתנדב עם חברות והקמנו את עמותת 'היווט' לעזרה ליוצאי אתיופיה, שעדיין קיימת". במקביל, עולם הבידור החל לקרוץ לה. אחרי אודישן למשחק שנקלעה אליו במקרה, שמעה שהיא עוברת מסך וניסתה עוד קצת. היא שיחקה בהצגות ילדים, הנחתה בערוץ הילדים, קיבלה כמה תפקידים קטנים בדרמות יומיות וב־2005 הפכה לפרצוף שכל ישראלי מכיר עם השתתפותה בתוכנית הריאליטי "השגריר", שבה זכתה במקום השני. אחר כך הגיעו ההצעות הרציניות – היא עבדה בסוכנות היהודית למשך תקופה ולבסוף נשלפה לרשימה המוניציפלית של מרצ, על־ידי זהבה גלאון שסימנה אותה והציעה לה להצטרף. "אני לא בקשר עם זהבה היום אבל מאוד מעריכה אותה", היא אומרת.
עם הסלבריטאות גמרת?
"תשמעי, זה עוזר כשמזהים אותך, הכרה זה דבר חשוב לפוליטיקאי אבל לפעמים זה יוצר תדמית שלאו דווקא מועילה לי. אתמול אחד הנערים בבית ספר שדיברתי בו זיהה אותי בתור 'אימא של מיילו מהאי'. אז כנראה בכל זאת עשיתי משהו בתור שחקנית, למרות שאני לא חושבת שהייתי שחקנית כל כך טובה", היא צוחקת. "אם לא אהיה חברת כנסת, אני שוקלת להסכים להצעות להיכנס לתקשורת. גם זו דרך חשובה להשפיע על דעת הקהל".
זה נכון שנשים יוצאות אתיופיה בארץ מצליחות יותר מגברים?
"יש אצלנו נשים מאוד חזקות. באתיופיה ההיררכיה הייתה שזקן הוא מכובד, אחר כך גבר, אישה ובסוף ילד, וכאן בארץ הפירמידה התהפכה. הילדים דוברים את השפה ונכנסים מהר לעניינים, ונשים, שלא באו ממקום של כוח מלכתחילה, לא פחדו להתנסות ולטעות ולכן התקדמו. לא היה אכפת להן לצאת עילגות, היה להן אומץ לצאת ולהתמודד עם החיים. אבל יש גם גברים מדהימים וייאמר לזכותם שבניגוד לקהילות אחרות, שבהן החזיקו את הנשים קצר, לנו אפשרו. ההורים והגברים שלנו נתנו לנו ללכת ולעשות".
זו לא עדה שמזוהה עם השמאל.
"נכון אבל זה ישתנה. אני מאמינה שרוב הקהילה תהיה במרצ עוד עשר שנים. אני מקווה שהם מבינים שהם לא יכולים ללכת בכל שנה לכיכר להפגין ולהמשיך לבחור בליכוד".
מה הכי דחוף לטיפול בנושא האתיופי? שיטור יתר?
"אנחנו סובלים מאפליה ודעת קדומות, בכל מיני מצבים בחיים. העובדה שהמשטרה מרשה לעצמה לעשות פרופיילינג היא תוצר של חברה שמתנהגת ככה. של סטראוטיפים שמנהלים אותנו. המאבק לא יפסיק עד ששוטר ילמד להיות שוטר ויעצור אדם שעבר עבירה ולא מי שמתאים לו לפרופיל. הילדים שלנו לא יסתובבו במרחב הציבורי כחשודים, זה מגוחך ובלתי נתפס. אני רוצה להוביל מהלך שבו שוטר יצטרך לדווח למה מלכתחילה הוא ניגש למישהו".
מה עוד תעשי בתור חברת כנסת?
"אני רוצה לקדם סל מוצרים בריאים מסובסד. פירות וירקות לא יכולים להיות פריבילגיה למעטים. אפעל גם בתחום הדיור הציבורי שפשוט חוסל לאורך השנים, המערכת חייבת לעזור לאנשים לקבל קורת גג, ואהיה מאוד פעילה בזה, אפעל גם בכל מה שקשור לגזענות ואפליה ואדאג לגיוון בתעסוקה ובמרחב הציבורי. אי־אפשר שחלקים מהחברה ירגישו שהם לא חלק".
רגע לפני המירוץ הזה ביקשה ברוך רון את ברכת הדרך מבעלה ב־25 השנים האחרונות, ערן רון, יליד הארץ, מדריך טיסה בחיל האוויר ואיש עסקים, ושל שלושת הילדים שלהם דניאל (בת 13), גיא (בן 10) ותום (בן 7). "ערן מודע לזה שהוא יראה אותי פחות, היה לו תהליך לעכל את מה שעומד לקרות אבל הוא מבין שאין ברירה, זה צריך להיעשות. אנחנו זוג שהתפתח וגדל ביחד, הרצון לעשות חברה טובה יותר משותף לשנינו. אבל לא אגיד שהלב שלי לא נחמץ מזה שאהיה פחות נוכחת ביומיום של הילדים שלי".
אתם גרים בשכונת ל' בצפון תל אביב, איך זה להיות הילדים של מהרטה שם?
"הילדים שלי בצבע מוקה", היא צוחקת, "קשה להכניס בהם תרבות אתיופית כי אין אתיופים בסביבה שלנו, אבל אני מנסה כמה שיותר. יש להם גם שמות באמהרית: אגרנש, אזמדה, סואלם. הם לא מתים על זה, אבל אני חושבת שיהיה שלב בחיים שזה יהיה להם מגניב".
הם חווים גזענות?
"לפעמים יש תקלים, שמים לב שאנחנו לא כמו כל משפחה, ילדים קטנים בבית ספר שואלים למה אימא של תום חומה. לפעמים בשכונה מציעים לי עבודה בניקיון, אבל אני רגילה לזה. פעם נכנסתי לאיזה אירוע של העירייה, והשומר לא נתן לי להיכנס, הוא לא הבין שאני סגנית ראש העיר. אני יכולה להיעלב ולהתעצבן ממצב כזה, אבל מה שעובר לי בראש שזו הזדמנות להעביר מישהו שיעור, שהוא למד משהו היום. יש בינינו חברות כנסת ושחקניות ונשות עסקים וסגניות ראש עיר. אנחנו לא רק מנקות בתים".
איפור ושיער: אור יאיר ביטון במוצרי IL MAKIAGE