לירי אלבג, את נאמבר וואן – אל תתני לאנשים האלה לפגוע בך

חשבנו שכבר ראינו הכל, ששום דבר כבר לא יצליח לטלטל. ואז, ביום שציינו שנה וחצי לטבח 7 באוקטובר, דווקא ביום הזה – מי שנמצאת תחת מתקפה איומה היא שורדת השבי לירי אלבג, עד לפני שנייה המאמי הלאומית, ועכשיו – שק החבטות של הביביסטים. ולמה? כי היא העזה להגיד את האמת.

>> אמילי דמארי נשברת: "לא מאמינה שהם עוד שם"

בריאיון חושפני לקרן נויבך בתאגיד, מתחה אלבג ביקורת חריפה על ראש הממשלה ואמרה: "אם הייתי יושבת מול נתניהו, הייתי אומרת לו 'בגללך אני, בת 20, עברתי את הדבר הכי גרוע שבן אדם אי פעם יכול לעבור, אתה אשם בהכול ואתה צריך לתקן את מה שעשית'".

כשנשאלה למה היא מצפה כעת מראש הממשלה, היא אמרה בישירות את המובן מאליו: "שיגיד לי סליחה על מה שהוא העביר אותי, ושיבטיח לי שבקרוב שאר החטופים יחזרו. הוא הבטיח הרבה פעמים, אבל…". בשורה התחתונה אמרה אלבג: "הוא אשם – והוא צריך לתקן. שיבטיח שבקרוב שאר החטופים יהיו פה".

תגובות אכזריות, דה-הומניזציה, הכפשות, קללות. הרשת נגועה במורסה אנושית, עד כדי כך – שמשפחתה של אלבג ביקשה להסיר את הפרומו לריאיון. אבל היי, בואו נדבר על "אחדות" ו"ביחד ננצח" ושאר סיסמאות ריקות ושקריות שמנסים למכור לנו

 

רק להזכיר – אלבג בת ה-20 היא חיילת צעירה שנחטפה מהבסיס שלה והוחזקה כמעט 477 ימים במחשכי הגיהנום. כל זה קרה שנייה וחצי אחרי שהגיעה לבסיס שנמצא על גבול עזה, שם הייתה אמורה לשרת כתצפיתנית. עוד להזכיר – 15 תצפיתניות נרצחו, שבע נחטפו ואחת מהן נרצחה בשבי. הן הופקרו מהרגע שפתחו את הפה וסתמו להן אותו כשניסו להתריע על הסכנה מעבר לגבול, ועכשיו סותמים להן את הפה שוב.

ברשת מתחולל הוריקן של רפש – גל של תגובות אכזריות, דה-הומניזציה, הכפשות, קללות. הרשת נגועה במורסה אנושית, עד כדי כך – שמשפחתה של אלבג ביקשה להסיר את הפרומו לריאיון. אבל היי, בואו נדבר על "אחדות" ו"ביחד ננצח" ושאר סיסמאות ריקות ושקריות שמנסים למכור לנו.

לירי, אם את קוראת את זה, את לא לבד. את מגדלור באפלה, בלב אוקינוס של שיט מבחיל שלא מגיע לך. מי שמנסה להשתיק אותך – עושה את זה רק כי הוא יודעת שאת צודקת.

ועוד תזכורת חשובה: לירי שוחררה, אבל 59 חטופים עדיין בעזה. דו"ח חדש של מטה משפחות החטופים מצייר תמונה מזוויעה של מצבם של 24 מהחטופים שעדיין בחיים: פציעות חמורות, מחלות כרוניות, תת-תזונה, עינויים פיזיים ונפשיים, ובידוד קיצוני. הם מוחזקים במנהרות, בלי אור, בלי אוויר, בלי טיפול רפואי. חלקם על סף קריסה. "מוות בר-מניעה", קראו לזה שם – מוות שאפשר לעצור אם רק נפעל עכשיו. כל דקה קובעת. כל מילה חשובה. כל ניסיון השתקה – הוא לא פחות מפשע.