עיר תחתית: איך נראים החיים במקלט של הרכבת הקלה?

התחנות התת קרקעיות של הרכבת הקלה הפכו למקום הכי חם בעיר. כולם – או לפחות כל מי שאין לו ממ"ד בבית והתייאש מריצות ליליות למקלט הקרוב – רוצים להיות שם. התחנות נבנו מתוך כוונה שיוכלו לאכלס המונים כמקלט חירום בזמן מלחמה, והנה זה מה שהן עושות. כמה אלפי אנשים כבר מעבירים בהן את לילותיהם באלנבי, שדרות יהודית, שאול המלך וארלוזרוב, כמו גם בתחנות התת-קרקעיות של רמת גן. על פי השמועה, דווקא שם בעיר השכנה והמנומנמת של תל אביב נוצר הווי מיוחד בלילות הראשונים, מהסוג שאחר כך אנשים זוכרים עשורים. יצאנו לחקור.

>> מלכת המקלט: נינט טייב מצאה דרך יצירתית להעסיק את בנותיה

כמו בתל אביב, גם ברמת גן התמקמו תושבי העיר בתחנות התת-קרקעיות עם אוהלים, מזרונים, כיסאות ושאר ציודי קמפינג והעבירו שם את הלילות האחרונים, שהיו רוויים בשיגורי טילים מאיראן. המטחים שהכו בנו השבוע הוכיחו את עצמם כמאיימים יותר מכל איום אחר שהתמודדנו איתו עד היום, ואפילו הממ"דים התגלו כפחות יעילים מבעבר במקרה של פגיעה ישירה. המחשבה הראשונה שלי הייתה שאחרי שלושה לילות כולם שם כבר ירצו להרוג אחד את השני. למרבה ההפתעה זה לא מה שקרה. 

 

"יש לנו מקלט, יש לנו מרחב מוגן, אבל מרגישים שפה יותר בטוח. יש הרבה אנשים, כולם ביחד, כולם עוזרים לכולם. אז עדיף כאן"

הגעתי בשעה 23:55 בלילה לאיזור תחנת הרכבת הקלה בביאליק. איך שסיימתי לחנות נשמעה אזעקה, וכל תנועת הרחוב הופנתה וזרמה אל עבר הרכבת הקלה. הירידה ההמונית במדרגות הנעות הייתה קצת מלחיצה, הלחץ והחרדה החלו לבעבע, ומיד דעכו עם ההגעה לקומה התת-קרקעית. משם הועברנו בהכוונת אנשי האבטחה והביטחון דרך מסדרונות צדדיים למתחם התחנה, כשלבסוף הגענו לחלל שהיה כבר עמוס באנשים. היו שם מזרונים מתנפחים בכל הצורות והגדלים, כיסאות מתקפלים, כיסאות כתר, ובכלל נראה שאנשים הגיעו ערוכים. דוגמה ומופת של אזרחים למודי קרבות להתנהלות עורפית בשעת חירום.

מצאתי את עצמי עומד ליד בחור מופנם במשקפיים בשם דניאל, שישב על המזרון המתנפח עליו בת זוגו כבר ישנה. הם התמקמו כאן עוד ביום שישי והרגישו כאן הרבה יותר בטוחים מהמרחב המוגן בבית שלהם. "יש לנו מקלט, יש לנו מרחב מוגן, אבל מרגישים שפה יותר בטוח", אמר דניאל והמשיך, "יש הרבה אנשים, כולם ביחד, כולם עוזרים לכולם. אז עדיף כאן". 

ומתי אתם מגיעים לכאן? אני מניח שאתם לא כאן כל היום. אתם מקפלים את הכל? או שאתם–
"בין 19:00 ל-20:00 אנחנו מגיעים ומביאים מזרון, מים ועוד כמה דברים ואז מחכים להוראות". 

איך זה עובד? אתם לוקחים איתכם את הדברים שלכם? יש כאן מקומות קבועים?
"אין פינה קבועה. כן יש פה, לדוגמה, בחורה בהריון שמעדיפה להיות כאן מהבוקר עד הלילה כמעט כל יום, אז יש לה מקום קבוע כאן".

על בטוח: כל השכונה יורדת לתחנת ביאליק

התחנה הפכה למקלט לא רק עבור מי שמחפש לישון במקום בטוח, אלא גם עבור תושבי השכונה שמעדיפים להתמגן כאן ולא סומכים על פתרונות המיגון בבניין או בדירה שלהם. בני ודניאל לדוגמה, כבר הגיעו מוכנים, יושבים על שמיכה שפרשו על הקרקע ותפסתי אותם בדיוק בעיצומו של מירוץ במשחק הסלולר "פאן ראן". "שירשם בכתבה בבקשה שאני ניצחתי", אמר בני. השניים לא נראו לחוצים מדי, בעיקר בזכות העובדה שהתחנה כל כך נגישה להם. "לוקח לנו דקה להגיע" אמרה דניאל והוסיפה: "זה אותו פרק זמן שלוקח לבן אדם לרדת מקומה רביעית למקלט בבניין".

למרות שחלק גדול מהציבור מסתפק בממ"דים וחלקו בלית ברירה אפילו בחדר מדרגות, קשה לא להסכים שתחנות הרכבת הקלה הן כרגע המקום הכי בטוח שאפשר לשהות בו בעת שמיעת אזעקה. "חדרי מדרגות פשוט לא שורדים את זה", אומר בני. התרגלנו לירי של טילים מתימן וחדרי המדרגות הפכו באמת למקלט מספיק בטוח לתחושת רבים, אבל עכשיו אנחנו רואים את הנזקים שנגרמי מכל פגיעת טיל וזה מצדיק הערכה מחודשת של ניהול סיכונים. וגם דניאל אומרת:  "בסופו של דבר, המילה 'איראן' קצת יותר מפחידה מ'תימן'".

 

"הבאתי את החברה של הבן שלי, את אמא שלי, את אחי, כולם פה. אם הייתי עכשיו במקלט בבית הייתי ברעידות"

 

עם זאת, גם אנשים שיש להם מקלט בבית כבר לא מרגישים בטוחים כמו בשאר המלחמה. דרורית דיין, שגרה בביאליק והייתה מוכרת סנדוויצ'ים בבורסה במשך 28 שנים, היא תושבת ותיקה שכמו רבים מאיתנו ברמת גן – גרה בבניין ישן. באזעקה הראשונה, כשהפאניקה הציבורית בשיאה, היא ישבה במקלט והדלת נפתחה מההדף של היירוטים. 

מה הרגשת ברגע שנפתחה כך הדלת?
"רעידות, חרדות, רעדתי כולי. בטח. פחדתי שכל הבניין ייפול. אני גרה בבתים ישנים, שתי קומות, והדלת היא סתם, ברזל כזאת. היה הדף, נפלה הידית אמרתי – זהו. בהתחלה התלבטתי אם לבוא או לא לבוא, כי החברה של הבן שלי לא כל כך רצתה לבוא, היא מתאילנד, היא פחדה, היא לא ידעה לאן הולכים אז היא העדיפה להישאר שם. אבל היום אמרתי לה, זהו אין מה לעשות, אני לא נשארת בבית והבאתי אותה".

אנשים עזרו לך?
"כן, אני מכירה פה הרבה. דווקא אחלה, הביאו לי מזרון… בכיף". 

מי הביא לך מזרון?
"ראש העיר, יש לנו אחלה ראש העיר, סידר לנו מזרון".

הלילה השלישי: זוגות צעירים בודקים את הנכס

אפשר להגיד הרבה דברים על ראש עיריית רמת גן כרמל שאמה (הכהן!), לאמא שלי יש אפילו סכסוך אישי איתו לאחר שלטענתה חסם אותה בקבוצת הפייסבוק "תושבי רמת גן" ומנע ממנה מלבקר את התנהלותו, אבל קשה שלא להתפעל מהאופן שבו העירייה תומכת בתושביה ובהישארותם בתחנה. למעשה, דרורית הרגישה כל כך בנוח מקבלת הפנים הזאת שהיא הביאה את כל המשפחה איתה.

 

"אני גר ממש כמה שכונות מפה וזה פשוט סידור יותר נוח מאשר לקום כל לילה ולרדת למקלט או משהו כזה"

 

"הבאתי את החברה של הבן שלי, את אמא שלי, את אחי, כולם פה. אם הייתי עכשיו במקלט בבית הייתי ברעידות", היא מספרת ומשתפת גם בשגרת המלחמה החדשה: "אני הולכת הביתה, מבשלת, אוכלים משהו. יש לי חתול בבית וגם תוכי ג'אקו, החתול מפחד לצאת. אחר כך אני הולכת לבית קפה, שותה קפה ובאה ישר לפה. יש לי כבר תוכנית סדירה, שגרת מלחמה, 18:00-17:00 אני פה, לא יעזור כלום". 

בניגוד לדרורית שהיא כבר דיירת קבע, יש כאן גם את מי שבאו הלילה לראות את הנכס ולהחליט אם למקם את עצמם בתחנת הרכבת הקלה בביאליק. טל טסה ונויה לוי, בני 22 שחזרו הרגע מהטיול הגדול, שמעו מפה לאוזן שאנשים מגיעים לכאן כדי לישון במקום בטוח. לזוג הצעיר שגר בשיכון ותיקים, שכונה ליד פארק הירקון, נמאס מלקום כל לילה ולהיגרר למקלט הציבורי שנמצא ליד. "בבית שלה יש את המרחב המוגן הציבורי, לשם הולכים כשיש אזעקה, אז הרבה פעמים ההתרעות הן לא בטווח של הגעה", סיפר טל ונויה הוסיפה "אומרים שפה זה הכי מוגן, אז אתה יודע…".

אז התכנון הוא להגיע לכאן ולהתמקם ולחזור בערב?
"לא הגענו לשלב הזה, נראה לי נעשה קודם פיילוט, אבל נראה לי שכן, נחזור הביתה, נתארגן, ומשם נתחיל את היום. רוב האזעקות הן בלילה וזה גם הקושי הגדול ביותר".

וכאן נראה לכם באמת יותר בטוח?
"כן, אתה יכול לראות גם מהנפילות, היו גם אנשים שמתו בממ"ד. אתה רוצה להרגיש כמה שיותר בטוח במצב שאנחנו נמצאים בו".

גנאדי פוסטרילקו הוא לדבריו "עוד הייטקיסט" שגר עם בת זוגו בדירה הממוקמת 300 מטר מהתחנה בבניין ללא מרחב מוגן. "יש רק חניון שפיקוד העורף אמר עליו שהוא חצי כוח", סיפר גנאדי והמשיך: "אז אם יש עשר דקות אנחנו באים לפה. אם אין אז לחניון". את הלילה הקודם הם בילו בתחנה, ובתום חמש שעות המתנה הם קמו והלכו לביתם. איך מעבירים חמש שעות בתחנת רכבת תת-קרקעית, אתם שואלים? גם אני. וגנאדי עונה: "דיברנו עם אנשים, אנשים שהיינו לידם גילינו שהם מדימונה, אני גם מהדרום, לא מדימונה. שיחקנו בפלאפון, חדשות, בלבלנו את השכל אחד לשני. חברה שלי ספציפית לקחה גם ספר". 

בין המזרונים והשמיכות: משפחתי וחיות אחרות

כשהלכתי בין המזרונים והשמיכות הבחנתי בבחור מזוקן על מזרן יחיד צמוד לשמשות המפרידות בין פסי הרכבת לרציף. קוראים לו שמעון, 30, סטודנט לווטרינריה ובניגוד לשני הלילות הקודמים, הפעם הוא ללא בת הזוג שלו. "היום הייתי בעבודה עד ממש לא מזמן ולא רציתי שהיא תהיה לבד", סיפר שמעון, "אז היא עלתה להורים שלה לצפון. העדפתי בשביל השקט שלי שלא תהיה פה לבד ותהיה עם ההורים שלה בצפון. יש לה שם מרחב מוגן". כששאלתי אותו האם הוא מרגיש בנוח להניח את התיק שלו ליד המזרון, ללכת לשטוף ידיים או לעשות קפה ולחזור, ענה לי: "האמת, לא חשבתי על זה יותר מדי. עשיתי את זה פעם או פעמיים ואת הדברים שיקרים לי אני משאיר עליי". 

ולמה אתה מעדיף להיות כאן מאשר בבית?
"אני גר ממש כמה שכונות מפה וזה פשוט סידור יותר נוח מאשר לקום כל לילה ולרדת למקלט או משהו כזה".

כסטודנט לווטרינריה, אני רואה פה הרבה חיות ובעלי חיים ואני תוהה אם אתה מצליח לראות את ההשפעה עליהם מהמצב הזה?.
ברור, אפשר לראות פה הרבה חיות שנמצאות בסטרס ובלחץ. אין מה לעשות, זה טבעי, כמו שהסיטואציה הזאת ממש מלחיצה אותנו, גם על החיות זה משפיע, מה שאנחנו משדרים להם וגם הסיטואציה עצמה, פתאום לוקחים אותם למקום אחר, המון אנשים, הרעשים, האזעקות".

אם כבר דיברנו על תרומה קהילתית, יש טיפים להרגעת חיות המחמד?
"תראה, זה מאד משתנה. קודם כל בפן האילופי הייתי אומר לא לעודד התנהגות של סטרס. זאת אומרת, אם הכלב מאד לחוץ ומראה סימנים של סטרס אז לא לנסות להרגיע אותו בליטופים כי זה יכול רק לחזק את ההתנהגות הזאת. כן להגיב וכן ללטף כשהכלב מראה סימנים של רוגע יותר ובמקרים מאד קיצוניים אפשר לפנות לווטרינר ולקבל כדורי הרגעה, לפעמים זה יכול להיות פתרון מעולה לחיות האלה. כל מקרה לגופו ולפי מה שאני רואה פה בעלי הכלבים מאד יודעים קודם כל להשתלט על הכלבים שלהם, הם מחזיקים אותם מאד קצר ולא נותנים להם לשוטט. אנשים פה יודעים להרגיע את חיות המחמד שלהם. מהבחינה הזאת יש פה שליטה של הבעלים".

הלילה עוד נמשך, חלק מהאורות כבים כדי להקל על הישנים, רוב האנשים ערים. מתחת לקרקע בתחנת הרכבת הקלה של ביאליק נוצר מרחב מוגן במיוחד, שמושך אליו את תושבי השכונה ומחבר אותם. האם האור הפלורסנטי והצפיפות האנושית הם התנאים הכי נוחים לשינה? כנראה שלא, אבל זה זמן מלחמה ולא בטוח שנוחות היא העיקר. אם אתם תושבי רמת גן או תל אביב שחיים קרוב לאחת התחנות ומרגישים שהבניין שלכם לא מספיק מוגן, זאת אופציה שבהחלט כדאי לשקול בחיוב. האווירה נעימה, יש אפילו מים וקפה ובכלל, תחושה חזקה שכולם באים להתגונן ביחד. אף אחד לא רומס אחד את השני, אף אחד לא בפאניקה ולפעמים כל מה שצריך זה את התחושה שאתה לא לבד בחרא הזה. איכשהו, מתברר השהייה מתחת לאדמה עם עוד מאות רמת גנים עונה על הצורך הזה. 

הכתבה פורסמה לראשונה באתר "טיים אאוט"