לוקחים את המסורת ברצינות

האוכל המסורתי במונטנגרו הוא עניין שמתייחסים אליו ברצינות רבה: יש מסעדות שזוכות לתואר "מסעדות לאומיות" (nacionalni restoran), שבהן לצד התפריט הרגיל יש תפריט מיוחד של "מנות לאומיות", עם שמות משונים וקשים להיגוי.

לפי מה שהצלחתי להבין משיחה עם בעלת הבית המונטנגרית שלנו (באנגלית בסיסית ומשובשת), אין זה תואר רשמי, אלא פשוט מדובר במסעדות שמתמחות במאכלים מסורתיים, והן אהובות על בני המקום. בכל הזדמנות שבה אכלנו במסעדה, ניסינו לבחור מסעדה כזאת ולהתנסות במנות מהתפריט המיוחד.

האוכל הביתי של גברת גוריצה

לפני שאנסה לתאר את המנות המורכבות, אתחיל דווקא בדברים הפשוטים. הדבר הבולט ביותר באוכל המקומי הוא הלחם הנפלא. בפעם הראשונה טעמנו אותו במסעדה (הלאומית כמובן) MB, הנמצאת בעיירה זאבליאק (Žabljak). זאבליאק היא העיירה המרכזית בשמורת דורמיטור (Durmitor National Park) היפהפייה הנמצאת באזור ההררי בצפון מונטנגרו. בעלת הבית המליצה לנו על המסעדה, וברגע שהגיע הלחם ידענו שהגענו למקום הנכון. בהמשך התברר לנו שהלחם המונטנגרי – כיכר עגולה של לחם לבן, רך ושמנוני – מוגש בכל מסעדה ואפשר להשיג אותו גם כמעט בכל מכולת מקומית.

אחרי הלחם הגיע תורן של המנות העיקריות: תבשיל קדרת בשר המזכיר קצת גולאש (בגרסה הנוטה יותר למרק), גלילי בשר מעושן ממולאים בגבינה וקציצות בשר שהיו בעצם סוג של קבב משובח. קיבלנו מנות ענקיות וטעימות, וכדי חלילה לא לוותר על שום דבר, לקחנו איתנו את השאריות הביתה לצימר.

למחרת התלבטנו אם לשוב למסעדה או לנסות משהו אחר. במטבח שבצימר שלנו היה תלוי דף ובו תפריט של – כמה מפתיע – "מנות לאומיות". מתברר שגברת גוריצה, שגרה לא רחוק, מבשלת בביתה עבור אורחי הצימר במחירים זולים ומפתים. אוכל ביתי אמיתי? זאת הזדמנות שלא מוותרים עליה. הזמנו כמובן לחם, וגם מאפה שנקרא פיתה (pita), שהתגלה כפשטידה עסיסית מבצק עלים ממולא בבשר, ולקינוח – סופגניות שנקראות פריגניצה (Priganice). הפריגניצה, מאכל פופולרי במיוחד, מגיעות בגרסה מתוקה או מלוחה. אנחנו בחרנו בסופגניות עם דבש וגבינת שמנת חמוצה שנקראת קאיימק (kajmak). גוריצה הגישה לנו את התקרובת בגאווה, ואף על פי שלא ידעה מילה אנגלית נפרדנו בידידות ובחום.

פיטה. פשטידה עסיסית מבצק עלים ממולא בבשר. אפשר לבחור גם במילוי גבינות

הכל בשביל מרק דגים

כשעוזבים את צפון מונטנגרו ונוסעים דרומה מגלים עוד מטעמים מקומיים. מקום של כבוד שמור לפרושוטו נייגושי (Njeguški pršut), המיוצר בכפר קטן במרכז המדינה בשם הזה. המקומיים טוענים שהפרושוטו שלהם עולה על הפרושוטו האיטלקי, והוא נחשב לפסגת המעדנים במדינה. ומכיוון שעם מנהגי המקום אי אפשר להתווכח, החלטנו לנסות. בכפר הקטן רייקה צ'רנויביצה (Rijeka Crnojevica), על שפת שלוחה של אגם סקאדר (Skadarsko jezero) – כפר הידוע בזכות מסעדת "סטארי מוסט" (Stari Most), שנחשבת לאחת המסעדות הטובות ביותר במונטנגרו כולה – ביקרנו דווקא במסעדה אחרת, קטנה ואנונימית, והזמנו שם צלחת פרושוטו למנה ראשונה. הנקניק אכן היה משובח ביותר.

באותה מסעדה גם הקשבנו לעצת המלצר והזמנו את מרק הדגים. המנה כלל לא הופיעה בתפריט, אבל התברר לנו שהכפר הקטנטן הזה, המפורסם בזכות היותו עתיק במיוחד, הוא גם מוקד משיכה לחובבי מאכלי דגים, המגיעים טריים היישר מן האגם. מרק דגים נשמע לי קצת חשוד, אבל לאור המלצתו החמה של המלצר החלטנו להמר. קיבלנו מנה עצומה של מרק עדין ומעולה, והוא חוסל עד תום.

מידע מעשי

מסעדת MB
מסעדה מקומית מומלצת בעיירה זאבליאק שבשמורת דורמיטור.
איפה: מלון Žabljak, MB – Tripka Džakovića bb
מחיר: 6-5 אירו למנות רגילות, 9-8 אירו למנות לאומיות

צימר נפלא מומלץ בזאבליאק: Rent a Vile Calimero
איפה: Javorovača
טלפון: 382-69-017505
אינטרנט

המסעדה בכפר רייקה צ'רנויביצה
איפה: צמוד לגשר העתיק בכפר רייקה צ'רנוייביצה
מחיר: פחות מ-3 אירו לצלחת מרק ענקית

מסעדת Stari Most
איפה: Jankovic, Rijeka Crnojevica 81250, Cetinje
מחיר: 40-30 אירו למנה עיקרית
טלפון: 382-86-239505

שלומית יפת-ביאליק – מחברת סדרת המדריכים "המשפחה המטיילת" לצפון איטליה, לסלובניה, לצפון קרואטיה, להולנד ולפריז