להסתגל או למות

הסרט "מאניבול" מציג את סיפורה של קבוצת בייסבול, אך למעשה חותר לרובד הרבה יותר עמוק שיגרום לכם לחשוב. תשאלו את בראד פיט
מדע לעומת אמונות תפלות, קִדמה לעומת מסורת. תמות אלו, שכל כך מעסיקות את החברה המערבית, שבות וצצות כרוחות רפאים בסרטיה של הוליווד אחת לכמה שנים. הפעם הסיפור הישן מותך לתוך משחק הבייסבול הכל-אמריקאי דרך סיפורו של בילי בין (בראד פיט).
בין, מנהל "האוקלנד אתלתיקס" – קבוצה ענייה וחלשה שמפסידה 11 פעמים ברציפות, שם את כל יהבו על המדע, והקריירה שלו תלויה בהצלחת ההימור הזה. תוך התעלמות מוחלטת מדעתם של הסקאוטרים של קבוצתו, המאמן, הפרשנים וכל שאר המומחים מטעם עצמם, בין מצטרף חבר חדש לצוות: אנליסט צעיר בשם פיטר בראנד (ג'ונה היל). יחדיו בין ובראנד מיישמים שיטה בשם 'מאניבול' המפרקת את הבייסבול לנוסחאות מתמטיות ולסטטיסטיקה, ובעקבות זאת הם משנים את התעשייה כולה.
משהו לחשוב עליו
"מאניבול הוא" סרט מורכב ומאתגר המציע רבדים שונים. הוא מציג את הפער שבין מסורת לחדשנות (פיט המבוגר מול היל הצעיר), את הקושי של המבוגרים (הסקאוטרים ומנהל הקבוצה) להסתגל לשינוי ואת הפחד מהחדש והלא מוכר.
"להסתגל או למות" אומר פיט באחד הרגעים בסרט ונדמה שהוא לא באמת מדבר על בייסבול. הסרט אינו חושך שבטו מתעשיית הקולנוע בפרט ומהחברה האמריקאית בכלל. כשבין, למשל, מטיל ספק בכך ששחקני הצמרת של הענף אכן שווים את כל הכסף שהם מקבלים, קשה שלא לחשוב על שכרם האסטרונומי של שחקנים כגון בראד פיט.
כל תופעת הערצת הסלבס חוטפת סטירה מצלצלת המכוונת לכל מי שרואה את עצמו כנתין של ההגמוניה האמריקאית. מעל הכל, הסרט שואל האם ישנה אלטרנטיבה, האם ישנו היגיון מדעי בהאדרת האחד על פני האחר לעומת עבודת צוות ושיתוף פעולה מערכתי שבו כולם שווים ואף אחד אינו "סטאר".
"מאניבול" הוא סרט אטי ושקול, כמעט נטול דרמות מעושות על המגרש, ולמרות שהוא סרט ז'אנר הוליוודי נוסחתי הוא גם ישאיר אתכם עם משהו לחשוב עליו. לא חייבים להתאמץ לראות את הסרט בקולנוע, זהו סרט שמסופר דרך הרבה מאוד שיחות ומעט מאוד אקשן על המסך. יצירה כל כך 'טלוויזיונית' שכזו היא מושלמת לצפייה בדי.וי.די בשבת בצהריים.
צפו בטריילר לסרט
מאניבול, ארה"ב (2011), 133 דקות, אנגלית. במאי: בנט מילר. שחקנים: בראד פיט, פיליפ סימור הופמן, רובין רייט, ג'ונה היל. בבתי קולנוע ברחבי הארץ