כתוב באבן

כבר מאות שנים שאדריכלים ופסלים בוחרים בשיש. האלגנטיות שבאבן, יופייה, עוצמתה והמראה הכל כך טבעי שלה – הכתירו אותה בעיניי רבים כנחשקת ויוקרתית. היפים שבהיכלים נבנו ממנה, כמו גם מזרקות מפוארות, עמודים מרשימים בפיתוחיהם וכמובן – פסלים רבים. בימינו משמש השיש לחיפוי בניינים, מרכזי קניות, גרמי מדרגות, אדנים, כיורים, בריכות, ספסלים, שולחנות, כלי בית ונוי שונים, מנורות וכן, גם מצבות זיכרון. איזה תהליך עוברת האבן היוקרתית הזו בדרך מהמחצבה אל חדר האמבטיה או המטבח, וחשוב לא פחות – איך מתנהגים איתה?

מהיכן מגיע השיש?

שיש הוא סלע הנוצר מסלעי משקע, שמתהווים תוך כדי ליכוד חומרים ששקעו בים או התקבצו על ידי הרוח, ביבשה. סלע האם של השיש הוא גיר, שלחצים משתנים וטמפרטורה גבוהה במעמקי כדור הארץ שינו את תכונותיו הפיזיות והפכו אותו לקשה וגבישי יותר. עם זאת, המושג "שיש" כפי שאנו נוהגים להשתמש בו מחוץ להקשר התעשייתי שלו, מתייחס לפעמים לכל סלע הניתן לליטוש.

צבעו של שיש "נקי" הוא לבן, אך המינרלים הנלווים אליו עשויים להקנות לו גוונים שונים – לעתים בצורת כתמים או פסים ירוקים, חומים או אפורים. היות שמדובר בחומר טבעי, נשזרים בו נימים וגידים קריסטליים וחרסיתיים היוצרים בו משחקים של גוונים וטקסטורה משתנה, אקראיות שקשה לשחזר באופן מלאכותי.

לצרכי פיסול משמשים סוגי שיש פחמתיים (קרבונטים), המצטיינים בלובנם. שיש זה מאפשר לאור לחדור כמה סנטימטרים אל תוך האבן, באופן שיוצר מעין שקיפות המעניקה תחושה של עומק. באיטליה, למשל, התפרסם השיש הלבן של קרארה, שבצפון-מערב המדינה. בשיש זה השתמשו פסלים רבים וביניהם מיכאלאנג'לו. אגב, מידע על סוג השיש בו השתמש הפסל ליצירת פסל דוד המפורסם, התגלה רק בתחילת שנות ה-90, לאחר ניסיון ונדליזם בפסל, שהוביל לבדיקה מעמיקה שלו.

מקורות השיש בעולם רבים למדי ועוברים דרך מדינות רבות, בהן ברזיל, הודו, יוון, ירדן, בלגיה, איטליה ואינדונזיה. גם התורכים והספרדים "חזקים בענף", כפי שאומר עפר זהבי, סמנכ"ל השיווק של זהבי עצמון, המתמחה בתחום הריצוף והחיפוי. "אבל כמו בענפים אחרים, סין היא זו שהפכה בשנים האחרונות למוקד הייבוא המשמעותי, בעיקר בזכות המחירים האטרקטיביים שהיא מציעה, שקשה להתחרות בהם", הוא מוסיף. מחצבי השיש באזורנו נמצאים בירדן ובחברון, שם נכרית אבן חלילה המאופיינת בגווניה הבז' שלה. בשומרון נמצאת אבן קאבטיה ובגליל נכרה שיש ג'ת אפור ועצמון צהוב. אבן צהובה ניתן למצוא גם במצפה רמון.



בדרכו לצרכן עבור השיש ליטוש

חציבת השיש נעשית במכונות קידוח המסירות מהסלע גושים שנחתכים ללוחות רחבים. הברק האופייני לחומר כפי שהוא מוכר בדרך כלל, מתקבל רק לאחר ליטוש. ורד מזרחי, אחראית תחום אבן ושיש בחברת נגב, מוסיפה כי לצורך ייצור אריחים לריצוף וחיפוי מתבצע ליטוש בכמה שלבים הכוללים ליטוש, מריחת דבק בדחיסה על מנת לסתום גידים פתוחים באבן ולאחר מכן ייבוש בתנור והמשך ליטוש עד שהפלטה חלקה. בסיום, הפלטות מנוסרות לגדלים המבוקשים.

פעולת הליטוש לא מסתיימת בשלב הזה, שכן גם לאחר שלב ריצוף האריחים נדרש ליטוש מחדש, שמטרתו להעניק להם מראה מושלם ולאפשר רמת תחזוקה גבוהה. בנוסף, יוצר הליטוש ריצפה בגובה אחיד, ברמת דיוק שלא ניתן להשיג בתהליך הריצוף, ושיש לה חשיבות גם בשמירה על אורך חיי השיש.

הפלטות הנותרות, שלא נוסרו לאחר חציבתן, משמשות לייצור משטחים למטבח, לחדרי אמבטיה, למדרגות ולאדני חלון. בפעולות חציבה וליטוש נותרת רק מחצית מהחומר הנחצב, והיתר משמש כמרכיב לבטון או אספלט או נטחן לשימוש כדשן לקרקעות חסרות סידן.

"יתרונו הבולט של השיש הוא עמידותו לאורך שנים", אומרת אווה סמואלוב, מעצבת הבית של דיזיין סנטר. "אבל רבים מעדיפים אותו על פני אבנים אחרות בזכות הברק, וגם משום שזו אבן הניתנת לליטוש וחידוש כל כמה שנים".

מגוון רחב של אפשרויות

מגוון אבני השיש רחב, ושמותיהן משתנים לעתים מחברה לחברה – שיש ורונה בגוון קרם, קרארה האיטלקי, קרמה, פרלטינו, וישנן כמובן גם האבנים המקומיות, בהן מצפה הפופולארית, חלילה, ביר זית ועוד. קשת הצבעים עשירה בהתאם וכוללת, בין היתר, גוונים של אפור, ורוד לבן, שחור וכן חומים ובז'ים למיניהם, שהפכו לאחרונה לאופנתיים במיוחד.

"אם פעם האפור שלט, עכשיו אנחנו בתקופה של חזרה לבז'", אומרת סמואלוב. גם אבן קיסר – סוג של שיש מעובד – נעשתה דומיננטית יותר בשנים האחרונות, ואילו הגרניט, שנחשבת לחזקה ועמידה ביותר בקבוצה זו, איבדה במקצת מזוהרה. "אולי הצבעוניות המוגבלת של האבן גרמה לכך, שכן למרות שהגוון השחור שלה נותר מרשים, גוונים אחרים ואופנתיים יותר מתקבלים פחות יפה בגרניט", מסבירה סמואלוב. הגרניט, שמקורה באבן לבה, מצוינת למשטחים ולחיפוי בניינים.

לפי סמואלוב, כיום הגימור המועדף לאבני שיש הוא גימור מט, אך ישנן גם וריאציות הכוללות גימור מבריק, גימור "מוברש" במראה עתיק, גימור באמצעות כדוריות ברזל המותירות את האבן משופשפת, או גימור מחוספס מעט, הנוצר באמצעות התזת חול. גם גודלם של האריחים השתנה עם השנים. "בעבר הייתה דרישה לאריחי שיש בגדלים 60*30 ס"מ, אולם עכשיו גודל אריח של 60*60 ס"מ הפך כבר לסטנדרט ואנחנו רואים יותר ויותר אריחים בגודל 80*80 ס"מ ואפילו 1.20*60.

האריחים הגדולים ומיעוט החיבורים ביניהם, יוצרים תחושת מרחב משמעותית וכמובן אלגנטית", אומרת סמואלוב. לדבריה, בשנים האחרונות הצרכן הישראלי נכון יותר לקבל חידושים, הוא כבר לא מחפש הומוגניות אלא בוחר בצבעים נועזים, בטקסטורות מעניינות ויוצאות דופן ומוכן לשלב את השיש בעיצובים שבעבר לא היה מקובל להשתמש בהם, כמו שולחן לחדר ישיבות, ספסלים, תמונות שיש ואפילו חמאם טורקי ואותנטי משיש.

נחשב לחומר יקר

כמו שאר החומרים הטבעיים, גם השיש נחשב לחומר יקר שמחיריו משתנים בהתאם לסוגים השונים. בין הגורמים המשפיעים על המחיר ניתן למנות את נדירות האבן ואפיוניה המיוחדים – שיש מסוג אוניקס, למשל, שהוא נדיר יחסית ומצטיין בשקיפות מעניינת, הוא גם יקר במיוחד. עוד משפיעים על המחיר מיקום המחצבה, טיב העיבוד ואיכויות העמידות והחוזק של הסלע. פקטור נוסף בתמחור האבן נקרא מיון ומתייחס לאחידות הגוונים של האבן ולניקיונה.

גם לחיתוך יש השפעה גדולה על המחיר, כפי שמסביר עפר זהבי – ככל שהפלטות גדולות יותר ומשתבצות זו לצד זו בחיבור נקי יותר, כך מטפס המחיר. מעניין לציין כי למרות שמדובר באבן טבעית, שלא אמורה להתאפיין באחידות, דווקא פרט זה נחשב לאחד ממעלותיה. כאשר מדובר באבנים טבעיות אחרות, המראה ההטרוגני שהן יוצרות על המשטח, דווקא הוא המעניין, אולם בשיש, לרוב הדרישה היא אחרת. ומי שמבקש מראה חלק ואחיד ייאלץ לשלם יותר.

גם מי שהפרוטה לא ממש מצויה בכיסו יכול ליהנות מהמראה המהודר של השיש, אבל במשורה. "לא חייבים לרצף בשיש משטחים שלמים", אומרת סמואלוב, "אפשר להוסיף אותו כחלק מהאביזרים המשלימים לבית, כמו במדפים, למשל, או לשלב אותו בריצוף קרמיקה שהוא זול יותר, אם בצורת פסיפס או כשטיחון של שיש".

 

 

מתוך: מגזין DO

<em>לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה