כשסינדרלה נדרסה

כשבנקסי היה ילד, הוריו לקחו אותו מדי סוף שבוע אל עיירת החוף ווסטון סופר מר, רק 20 דקות נסיעה מבריסטול. הרעיון היה לרבוץ על החוף, לתפוס קצת שמש ולנוח. עבור פועלי הנמל מבריסטול, ווסטון היא הלוקיישן המושלם – שקטה וציורית, בעלת טיילת רחבה עם בתי קפה וגלידריות, גלגל ענק וסחרחרה. אבל בווסטון אין ים. אפילו לא טיפה. גם לא באופק. זהו המקום השני בעולם בהפרשי הגאות והשפל, וברוב שעות היום אי אפשר לראות את המים. אז נופשים יש, חוף יש, כיסאות נוח יש וגם שמשייה, אבל ים – אין. המים מגיעים רק בלילה. ביום, רצועת החוף הארוכה נראית כמו מישהו שהורידו לו את המכנסיים באמצע הרחוב. לא קשה לדמיין את בנקסי הילד מתבגר כאן על החוף, גדל להיות המבוגר שיקדיש את חייו למשוך לעולם את המכנסיים למטה.

 

 

 

בחצי השנה האחרונה היו תושבי ווסטון בטוחים שהפקה הוליוודית השתלטה על מתחם טרופיקאנה הנטוש שבאמצע הטיילת. שלטים נתלו בכל מקום, משאיות ציוד חסמו את החניה ופנסי תאורה גבוהים הוצבו כדי להשקיף מהחוץ אל הפנים ולספק את מנת הסקרנות של אנשי העיירה. טרופיקאנה לבריסטולים היא כמו מתחם הדולפינריום לתל-אביבים. מה שהיה הבריכה העירונית התוססת בשנות ה־80־70, מוקד לרחצה ולבילויים, ננטש כגרוטאה בשנות ה־90 והוכרז כאתר להריסה בתחילת המילניום.

בכניסה לדיסמלנד, גלגולו הנוכחי של המתחם, העיניים מתקשות להסתגל. בנקסי יצר טייק אוף מופרע על דיסנילנד, הצעה לבילוי מעיק ומהפנט שכוללת עבודות שלו ועוד עבודות של 40 אמנים מהעולם. בכל פינה הופעות מוזיקה ואלכוהול, אנשים מבוגרים מסתובבים מחויכים עם בלונים שחורים או עם דובים תלושי זרועות. באמצע הפארק מדליקים מדורה גדולה והמבקרים יושבים מסביבה קצת כמו הומלסים, קצת כמו בפיקניק. בכל שעה עגולה יוצאת לסיבוב להקת מתופפים רעולי פנים שבמקור נועדה לשלהוב הפגנות ועדי העובדים באנגליה.

 

 

האתגר שמציע בנקסי הוא לבלות במקום שלא מחפש לטשטש את המציאות אלא לחוות אותה כפי שהיא. ככה תוכלו לנסות להשיט סירות פליטים בלי לפגוע בגופות הצפות על המים, לדוג ברווזים מאוקיינוס נפט, להתבונן בבת הים הקטנה נלחמת על בבואתה, לברוח ממלאך המוות במכוניות המתנגשות או להסתחרר בכרכרת הסוסים סמוך לשוחט שפושט את עורם.

במרכז הפארק ניצבת טירת האגדות המפויחת שיצר בנקסי, ובתוכה המבקר הופך עד לתאונת הדרכים המחרידה שהפכה את כרכרת הדלעת והרגה את סינדרלה, ומסביבה מתעדים את האירוע עשרות צלמי פפרצי. הרפרור לתאונת הדרכים שקטלה את הנסיכה דיאנה ברור. "אני חושב שיצרתי פה את התערוכה הקבוצתית הטובה בעולם כרגע", מפרגן לעצמו בנקסי בעלון התערוכה.

 

 

 

את כל העבודות הוא בחר בעצמו, והוא זה שגם פנה אל האמנים והזמין אותם אישית להצטרף, בהם הישראלים: הציירת נטע הררי נבון, הקרמיקאית רונית ברנגה והממיסט עמיר שיבי. "בנקסי כתב לי שהוא מארגן תערוכה בפארק נטוש, ושהפרויקט הוא חלום חייו", מספרת הררי נבון, "כשהוא נתן לי שמות של חלק מהמשתתפים כמעט התעלפתי. יש פה אחד שזכה במדליית הזהב בביאנלה לאמנות בוונציה השנה, אחד שמוכר יצירות במעל מיליון דולר ואחר שמרתך כבר 40 שנה לוחות מתכת קטנים במחסן בבית שלו".

הררי נבון מציגה שתי עבודות בתערוכה, עם דימויים הלקוחים מפינוי מאחז עמונה ב2006. "העוצמות של התערוכה הזו נובעות מכך שזו לא רק תערוכת אמנות, זה גם פופ ארט פוליטי וחברתי. זה פארק מסחרר והזוי שמשלב אסתטיקה עלובה עם זוהר מלוקק. בנקסי הפך אותי לאקטיבסטית. החיבור בין הסצנה הפוליטית לסצינה האמנותית מאפשר לי לדבר על מה קורה כשאתה משתמש לא נכון בכוח, כשאתה משלם מחיר באובדן האנושיות, כשאתה אפילו לא עוצר כשאתה דורס את סינדרלה".

 

פורסם לראשונה ב־TIME OUT תל אביב