כשהטוסיק בוער

עם לידת בני הראשון, חוש הריח הפך אצלי לאחד החושים הפעילים ביותר. כבר בימי ההסתגלות הראשונים לאמהות, למדתי לזהות ולהריח את אותם רגעים מסריחים, ולרוץ עם העולל לשידת ההחתלה, שוברת פעם אחר פעם את שיא גינס בקטגוריה: "זמן החלפת חיתולים".

אבל יום אחד פספסתי. העייפות הכריעה אותי ופשוט נרדמתי. כשהתעוררתי, גיליתי חבילה ריחנית במיוחד בתוספת ישבן אדום ומגורה. התביישתי בעצמי אך עם הזמן ייסורי המצפון שככו, וכבר הפנמתי את העובדה שמדובר בתופעה שבהחלט יכולה לחזור על עצמה, ולעתים אף אינה ניתנת למניעה.

ד"ר אכי פרידמן, מומחה לרפואת עור, אסתטיקה וכירורגיה דרמטולוגית, מציין כי תפרחת חיתולים אינה נובעת מחוסר היגיינה או מחוסר טיפול נאות בתינוק. "התפרצות של תפרחת מתחת לחיתול יכולה להתרחש תוך זמן קצר, אולם חשוב לטפל בה באופן מיידי ומהיר, ולפנות לרופא במקרים בהם הטיפול שניתן על ידי ההורים אינו עוזר והתפרחת הולכת ומחמירה".

למה זה קורה?

לדברי ד"ר פרידמן, תפרחת חיתולים היא תופעה נפוצה בקרב תינוקות, שמתבטאת כסוג של רגישות המופיעה במגוון צורות. "התפרחת יכולה להיראות כאדמומיות הממוקמת על העור שמכסה את החיתול, ככתמים אדומים נרחבים על העור, ואף כהתפשטות של הכתמים לכל אזור העכוז ולכיוון המפשעה. התפרחת מופיעה על גבי עור התינוק באזורים המכוסים על ידי החיתול, ונוטה להתמקם בעיקר באזורי הקפלים שבמפשעה וסביב החריץ בעכוז. במקרים חמורים יותר, נראה לעתים, התפתחות שלפוחיות וכיבים שטחיים, ובמקרים קיצוניים יופיעו גם חתכים מדממים".

מהם הגורמים לתופעה?

"תפרחת חיתולים נובעת מכמה גורמים המשולבים זה בזה. ראשית, העור מתחת לחיתול נוטה להיות רגיש יותר מעור רגיל, בשל התנאים בהם הוא נמצא. עור זה נמצא במגע ממושך עם לחות סביבתית גבוהה יחסית, שהופכת אותו לפגיע יותר. כידוע, מים מייבשים את העור, וכתוצאה מכך העור הרטוב באזור זה הופך לרגיש יותר וסובל מנטיה להיפצע כתוצאה מגירויים מכניים, כימיקלים או אנזימטים שונים המופעלים עליו".

לעור רגיש זה, מסביר ד"ר פרידמן, מתווספים תוצרי הפרשה של צואה וחומציות של השתן – דבר המביא לשרשרת ריאקציות כימיות שגורמות לגירוי העור, להתרבות חיידקים ולתהליך דלקתי. "לא פעם מתווסף לפריחה זיהום פטרייתי, בין היתר בשל פטרייה בשם 'קנדידה אלביקנס' – פטרייה הנוטה להתיישב במקומות לחים, ובפרט במקומות בהם ישנם חתכים בעור". ד"ר פרידמן מוסיף כי שימוש בחומרים כימיים, כמו סבונים וחומרי ניקוי שונים, עלול להחמיר את הפריחה.

עד כמה התופעה באמת נפוצה?
"תפרחת חיתולים נפוצה בתינוקות ופעוטות, כל עוד הם לובשים חיתול. בגיל שנתיים לערך, עם תחילת שלב הגמילה, התופעה נעלמת כליל. ניתן להתייחס לתפרחת חיתולים כאל חלק מתופעת רגישות כללית יותר, שאנו מכנים 'דלקת עור ממגע'".

האם חיתולי בד כמו של פעם מונעים תפרחת חיתולים?
"חיתולי הבד אווריריים יותר ואטומים פחות באופן משמעותי, בהשוואה לחיתולים חד פעמיים. ייתכן כי תכונות אלו גורמות להם לחיכוך קטן יותר עם ישבן הילד, וכתוצאה מכך נראה פחות תינוקות עם חיתולי בד הסובלים מתפרחת חיתולים".

הכי טוב למנוע

"מניעה היא תמיד הדרך הטובה ביותר", מתריע ד"ר פרידמן. "לצורך כך, יש לשמור על האזור נקי ויבש ככל האפשר, להחליף את החיתול מייד עם עשיית הצרכים, לרחוץ את האזור במים זורמים ולהשתמש בסבון עדין ובעל רמת חומציות טבעית למניעת גירוי בעור".
ד"ר פרידמן מוסיף, כי חשוב להשתדל לחשוף את העור לאוויר הפתוח לעתים קרובות, במידת האפשר. ובאשר למשחות הקיימות בשוק למריחה על העור, הוא ממליץ להשתמש באלו השומניות ולא באלו שעל בסיס מים, במטרה למנוע מגע בין ההפרשות לבין עור התינוק.

"אין צורך להיות לחוצים מהעניין, אבל מנגד, אין להחזיק את הילד שעה עם קקי בחיתול ולהיות מופתעים מכך שהוא מפתח תפרחת חיתולים", אומר ד"ר פרידמן. "הורה היודע שילדו רגיש יותר ונוטה לפתח תפרחת במהירות, צריך להחליף חיתול בתדירות גבוהה ככל האפשר ולהימנע מהשארת חיתול לח על גבי הישבן לאורך זמן. במשחה מגינה יש להשתמש לאחר כל החתלה, כדי למנוע את המגע של העור עם החיתול ועם הצרכים עד להחלפת החיתול הבאה".



שוברת פעם אחר פעם את שיא גינס בקטגוריה: "זמן החלפת חיתולים".

עם זאת, צריך לקחת בחשבון שלא תמיד נוכל למנוע את התפרחת על ישבן הזאטוט. "תינוק שיש לו נטייה לפתח תפרחת חיתולים, יפתח רגישות כמעט תמיד, גם אם ימרחו לו את המשחות".

ואם בכל זאת התפתחה תפרחת?
"במקרים בהם נוצרת תפרחת קלה ופשוטה אין צורך בטיפול תרופתי, אלא ניתן להסתפק בטיפול המסורתי של 'שיטת סבתא' – השכבת התינוק בתוך אמבטיית קורנפלור". העניין פשוט: שמים את התינוק באמבט מים שאליו הוספנו כוס קורנפלור, למשך 20 דקות, והקורנפלור מקל על הגרד ועל תפרחת החיתולים. בסיום הרחצה, אומר ד"ר פרידמן, יש לייבש את גוף התינוק היטב ובעדינות בעזרת מגבת. אפשרות נוספת שהוא מעלה, היא להשאיר את התינוק ללא חיתול ככל שניתן, למרות שהדבר לא תמיד אהוד על ההורים.

"כאשר פורצת תפרחת חיתולים משמעותית יותר, נדרש טיפול בחומרים קוטלי פטריות שנועדו כדי לרפא את הזיהום שנוצר מהפטרייה. כשתפרחת החיתולים חמורה וקשה, יש להוסיף מרכיב סטרואידי משחתי לזמן קצר, כטיפול חיצוני, במטרה למנוע את החמרת הדלקת העורית. בנוסף, אם קיים חשש לזיהום חיידקי, יש להוסיף גם רכיב משחתי אנטיביוטי".

ד"ר פרידמן מדגיש, כי שימוש במשחות עם מרכיב אנטיביוטי או סטרואידי חייב להתבצע על פי הוראת רופא בלבד, ולא על דעת עצמנו. "אם חלה החרפה במצב התינוק, או שלא חלה כל הטבה לאחר כשבוע של טיפול, יש לחזור לרופא המטפל".

לוותר על מגבונים

ד"ר פרידמן מדגיש שיש לנסות למנוע תפרחת חיתולים באמצעות השיטות הרגילות, ולשמור את השימוש במשחות טיפוליות רק למצבים בהם אין ברירה ולא ניתן להסתדר בלעדיהן. עם זאת, הוא טוען כי אין סיבה לשלול טיפולים במשחות עם סטרואידים במקרה הצורך, על אף גילם הרך של התינוקות והפעוטות.

"בדרך כלל החשש של הורים משימוש במשחות המכילות סטרואידים, נובע מהחשש מפני ספיגת מרכיב זה אל הדם, וכתוצאה מכך הטיה של האיזון הקיים. אבל צריך לדעת, כי מצב זה יכול להתרחש רק אם מורחים משחות סטרואידיות בעלות עוצמה על שטחי גוף נרחבים ולפרקי זמן ארוכים. הסיכוי לנזק מטיפול סטרואידי מקומי וקצר טווח באזור המפשעה של התינוק, הוא מזערי, אם בכלל".

מה לגבי השימוש התדיר במגבונים לחים?
"המגבון הלח הוא אמצעי ניקוי מקובל ויעיל במקרים רבים. אולם מאחר שמגבונים אלו עלולים להחמיר את המצב במקרה של תפרחת, אני ממליץ במצבים אלה לנקות את הטוסיק ולשטוף אותו עם מים פושרים וסבון עדין. בכלל, אני ממליץ להורים להפוך את הניקוי במים ובסבון לנורמה, ולהשתמש במגבון לח רק במקרים של יציאה לטיולים ומצבים אחרים שמבחינה טכנית אינם מאפשרים שימוש במים ובסבון".

האם יכולה להיווצר צלקת במקום, כתוצאה מתפרחת חמורה?
"לעתים, ניתן להיתקל במקרים בהם נותרת פיגמנטציה באזור התפרחת זמן רב לאחר שהתפרחת עצמה נעלמה. התופעה מוכרת ונפוצה גם בקרב מבוגרים. שינויי צבע אלו, מצביעים על כך שהמקום נחשף לדלקת בעבר. אולם הבדל הגוון הולך ודוהה עם הזמן".

מתוך:מגזין הורים וילדים
לעשיית מנוי,לקבלת גיליון מתנה