כרטיס ביקור: האדריכל גל מרום יוצר טוויסט בעלילה
בריכות נטולות שוליים ואטריום בלב בניין משרדים הם רק חלק מהטוויסטים שתמצאו בפרויקטים שלו. שיחה אישית עם האדריכל גל מרום
תעודת זהות
שם המשרד: גל מרום אדריכלים
שם: גל מרום
גיל: 49
לימודים: בוגר לימודי אדריכלות בבצלאל
ניסיון תעסוקתי: קולקר אפשטיין אדריכלים, משה צור אדריכלים, פיבקו אדריכלים
עם לידת בנו הבכור ולאחר כעשור שבו עבד במשרדי אדריכלות מובילים פתח אדריכל גל מרום משרד אדריכלים עצמאי המתמחה כיום הן בבנייה פרטית והן בבנייה מסחרית וציבורית. בשנים האחרונות הדגש הוא על פרויקטים יזמיים ובניית מתחמים שלמים. "אחרי שהתמחיתי במשרדי נישה שונים, הפנטזיה שלי הייתה לפתוח משרד משימה, ולא משרד נישה, שבו אוכל להציע פתרונות לכל לקוח ולכל צורך", אומר מרום. "אני מאוד אוהב את הגיוון. תמיד הייתה לי תחושה שאם אתקבע במקום אחד, אשתעמם".
מה מאפיין את סגנון העיצוב שלך?
"מהות העשייה בשבילי היא החיפוש, לא המציאה, ולכן תמיד שאפתי להימנע מקו עיצובי שמזוהה איתי. כל פרויקט אצלנו הוא כמו הפרויקט הראשון, ואני מתייחס לכל פרויקט כאל דף חלק. מבחינתי כל פרויקט שמסתיים יכול להימחק ולהתחיל מחדש. אני כנראה לעולם לא אהיה מרוצה, ולכן מבחינתי המהות היא תהליך החיפוש. רק השנה הקמנו אתר אינטרנט למשרד. אני מרגיש שעד עכשיו לא הייתי בשל לאתר, קשה לי לראות פרויקטים שסיימתי. אני אוהב את התהליך, ומרגיש שהסוף תמיד מגיע לא בזמן, שאפשר היה עוד לעבוד על זה. אני שואף 'לבנות את הפסרולה' – המכונה המעופפת מהספר 'דברי ימי מנזר' של סאראמאגו, שמונעת מכוח רצונותיהם של אנשים ומרעיונות טובים. מעבר לכך, כל פרויקט מתחיל מסיפור שנובע מהמקום שבו המבנה נמצא, ומתכתב עם סביבתו. למשל, במהלך תהליך התכנון של בניין מגורים שסיימנו לבנות לא מזמן בבת ים, חקרתי ערים באגן הים התיכון ומצאתי שבכל עיר חוף יש או נמל או מרינה. בבת ים אין את אלה. החלטתי לתכנן בניין דמוי מגדלור, שהתייחסתי אליו כאל תכשיט שאני מעניק לעיר. הרעיון הוביל לשינוי התוכנית המקורית, והמגדל צמח מ-25 ל-42 קומות. בתכנון שילבנו בין מאפייני מגדלור ליאכטה: לכל אורך הבניין נמתח פס תאורה בצורת סנפיר, שהופך את הבניין למעין מגדלור שמאיר למרחוק".
ובכל זאת, האם יש עקרונות המלווים את התכנון שלך?
"מה שמנחה את תכנון החלל אצלי הוא המרחב הציבורי בבית. בכל הפרויקטים שלי יש הפרדה מובהקת בין המרחב הציבורי למרחב הפרטי. לא אתכנן חדרי שינה גדולים ומבודדים, אלא אטמיע את רוב הפונקציות הנחוצות בחלל הציבורי. זה נובע מהתפיסה המשפחתית שלי. אני שואף שהמשפחה תהיה ביחד כמה שיותר, שיהיה קשר עין מתמיד בין ההורים לילדים, שלא יסתגרו מבודדים בחדריהם. בבנייה פרטית מה שמנחה אותי הוא השאיפה לטשטש את ההבדלים בין פנים לחוץ. בסופו של דבר הלקוח שילם על כל מ"ר במגרש שרכש, ולכן לא אתכנן בית במגרש אלא את המגרש כולו. ההפרדה בין פנים הבית לחוץ אינה מובהקת אצלי, ואני שואף לכך שכל מי שנכנס הביתה יחווה כל הזמן גם את החוץ שלו. זה כמובן נובע גם ממזג האוויר כאן, שרוב השנה הוא נעים וטוב ומאפשר ליהנות מחשיפה גדולה לחוץ. אני מאוד אוהב השתקפויות, ומרבה לבנות בריכות שמגיעות ממש עד קו הבית ללא הפרדה. השתקפות הבית בהן מכפילה את החלל, ומייצרת תחושה שהוא גדול ממידותיו. בנוסף, חשוב לי לייצר הפרדה המבודדת את הבית מן הרחוב. לטעמי כשאדם נכנס לביתו הוא צריך להרגיש עטוף ומוגן ולא חשוף. כשהדלת נפתחת, נפתח עמה עולם חדש ופרטי מזה שהגיע ממנו. בבית שתכננתי בקיסריה, למשל, תכננתי פטיו פנימי המשמש כאזור חציצה מהרחוב. המבקר מגיע אל חזית אטומה לגמרי, המורכבת מכמה שכבות של קירות שחופו בברונזה. אבל ברגע שהדלת נפתחת ונכנסים לפטיו, רואים ממנו עד קצה מגרש הגולף של קיסריה. בעוד שחומות ברונזה חוצצות באופן מוחלט בין הבית לרחוב, אין כל גדר אחורית החוצצת בינו לבין הנוף".
מה הכי חשוב לך בעבודה?
"שלושה דברים עומדים לנגד עיניי: הראשון הוא לא להיכנס לאופנות ולטרנדים חולפים אלא לייצר אדריכלות על זמנית. אני מתייחס לאדריכלות כרקע לחייהם של אנשים, וככזה היא צריכה להיות מסוגלת להכיל שינויים בחיים. השני הוא האחריות כלפי המרחב הציבורי, בעיקר בתכנון בניינים. והשלישי הוא יכולתו של הפרויקט להיות רווחי. גם בפרויקטים של מגורים פרטיים אני שואף לייצר מבנים שנראים יוקרתיים ויקרים יותר ממה שהם. אדריכלות אינה קשורה לעושר כספי, אלא להבנת חלל ולתפיסה נכונה של חומרים. למשל, בבית שתכננו בקיסריה בנינו קיר צף לאורך שביל הכניסה לבית שחופה בשורות של פרופילי אלומיניום – החומר הכי זול שיכול להיות. אספנו שאריות אלומיניום בגדלים שונים מאנשי מקצוע, ויצרנו שבכות מהפרופילים השונים. הקיר מסתיר את החצר משביל הכניסה, והיא נפתחת לעין בבת אחת ובהפתעה גמורה מעבר לקיר. כך יצרנו חוויית פנים שונה ומפתיעה מאיך שהבית נתפס מבחוץ, וגם זכינו בציון לשבח על בנייה ירוקה מטעם האיחוד האירופי על שימוש יצירתי בחומרים פשוטים וממוחזרים".
מהם מקורות ההשראה שלך?
"הם מאוד משתנים, אך פעמים רבות פשוט מדובר בעקרונות אדריכליים ותיקים של גדולי המודרניסטים כמו תנועה בחלל, כניסת אור יום וטשטוש הגבולות בין הפנים לחוץ. עם זאת, תמיד אחפש את הטוויסט, את האחר. למשל, בתכנון בניין משרדי הפרסום של חברת גיתם ניסרתי בלב הבניין אטריום, שמאחד בין כל הקומות ומחדיר אליהן אור יום ופיסת חוץ. את החלק שנגרע הוספנו על גג הבניין כקוביית זכוכית, שבה נמצאים לובי הכניסה וחדרי הישיבות. כלומר, הכניסה למשרדים היא דרך הקומה העליונה, וממנה יורדים למטה. מחלקת הקריאייטיב יושבת בקומה התחתונה של האטריום ומקרינה את כל היצירתיות שיש בה כלפי מעלה, כאילו המשרדים בנויים סביב הלב היצירתי של החברה".
קצרים עם גל מרום
הכי יפה במקצוע: "זה בכלל לא מקצוע, זה תחביב. מה שיפה הוא שאתה מתפרנס מהתחביב שלך. זה מקצוע שאי אפשר לבחור בו. הוא בוחר בך".
הכי קשה במקצוע: "הבירוקרטיה".
פרויקט אדריכלי מוערך בארץ: "בית הספרים הלאומי בירושלים בתכנון יסקי ואלכסנדרוני מ-1955. בעיניי הוא הביטוי הכי טוב למבנה ציבורי מבחינת פרופורציות החללים, התנועה ביניהם, החומריות והשימוש באור יום".
טיפ למי ששוקל ללמוד אדריכלות: "ללמוד בחו"ל".
פרויקט שהיית רוצה לעשות וטרם עשית: "הפרויקט הבא".
אם לא היית אדריכל היית: "מנהל קריאייטיב בחברת פרסום או קניין בגדים לנשים".