כל צבעי המשי
לאורגוט שבאוזבקיסטן באים בשביל חוויית קניות אוזבקית מסורתית, הומה אדם, עמוסה, שופעת, אנרגטית ומלאת חיים. בימי שוק נדמה שכל תושבי עמק זרוושאן נוהרים לכאן
תוך כדי שיטוט בשוק של אורגוט (Urgut) ניגשה אלי אישה מקומית לבבית עם שיני זהב והציעה לי לקנות צעיף עשוי בעבודת יד, מצמר לבן, רך כחמאה ומחמם כמו תנור. מיששתי את הצעיף וניגשנו לעסקים, כלומר להתמקחות, שהיא חלק בלתי נפרד מהוויית השוק במחוזות אלה. לא עברה דקה וכבר עטו עלינו חמש או שש מוכרות שהציעו את אותם צעיפים בערך, רק בדוגמאות שונות, כשכל אחת דוחקת בי לקנות את סחורתה. בתוך רגע התלקח ביניהן דין ודברים לוהט והתרגשה מהומת אלוהים קולנית, לקול צחוקם של המוכרים האחרים. איכשהו נחלצנו מהמהומה. הצעיף, שעלה כ-11 אלף סום (som, המטבע המקומי), שהם כשבעה דולרים, מונח עכשיו אצלי בארון ומחכה לחורף. קניתי גם זוג עגילים ארוכים בצבע זהב. מסביב הכל הביטו בנו בסקרנות מחויכת.
נשים מוכרות לחם סמוסה. צילום: Rose de Cyan
שפע בלתי נתפס של סחורות
אי אפשר לדמיין את אסיה התיכונה בלי השווקים שלה, והשוק בעיר אורגוט הוא אחד הגדולים והתוססים שבהם. העיר הקטנה, השוכנת למרגלות הרי זרוושאן (Zaravshan), נמצאת כ-40 קילומטר מדרום-מזרח לעיר סמרקנד (Samarkand). באים אליה בשביל חוויית קניות אוזבקית מסורתית, הומה אדם, עמוסה, שופעת, אנרגטית ומלאת חיים, ובימי שוק נדמה שכל תושבי עמק זרוושאן נוהרים לכאן. הם מוכרים וקונים שפע בלתי נתפס של סחורות מכל סוג, ומנהלים מקח וממכר על כובעים מסורתיים ומעילים רקומים, שמלות קטיפה ובגדי משי, קרמיקה עם גלזורה מפוספסת בצבעי חרדל וזהב, ירוק וחום, סוזאני (Suzani, רקמת מחט אופיינית לאוזבקיסטן) ושטיחי צמר, מגפי עור רכים ונעלי לכה מבריקות, תבלינים, סוכריות, מלונים ואבטיחים, כוסברה ופירות, תכשיטים ודולרים.
|
|||||
יפהפיות מקומיות עם עיניים פרסיות, שגבותיהן מחוברות באיפור מודגש, מוכרות כאן בדים נפלאים, צועניות עם מחתות רוחשות ובהן עשבי קטורת מעניקות ברכה תמורת כמה סום, נשים חייכניות ובריאות בשר אופות לחם סמוסה (Samosa, לחם הנאפה באזורים נרחבים של אסיה). הן לשות בצק, קורצות ממנו כדורים ומדביקות אותם בזריזות של שֵד על דופנותיו הלוהטות של תנור חרס. בדוכנים שב"אגף" האוכל מוכרים מנות פלוב (plov, תבשיל אורז אופייני, דומה לפילאף או אושפלו) ומנטי (manti, כיסוני בצק ממולאים בבשר כבש ומבושלים במים רותחים), ובבתי מלאכה מאולתרים עובדים נפחים ומסגרים, סנדלרים ונגרים. כאן המקום ליהנות מהכנסת האורחים האוזבקית: המוכרים נותנים לאורחיהם לטעום מלונים מעולים (בעונה), חלבה ופיצוחים.
אם נותר עוד כוח, אפשר לצאת לפיקניק באתר צ'ור צ'ינור (Chor Chinor) הסמוך, הנקרא על שם עצי הדולב האדירים הגדלים בו, בהם בני אלף שנים ויותר. מספרים שגזעו החלול של הדולב העתיק ביותר, שגילו נאמד ב-1,060 שנה, שימש פעם כבית ספר זעיר, ואחר כך היה מקום מסתור למהפכנים. היום הוא פשוט עץ קדוש, ליד חורשה יפה ונחל.
גליה גוטמן – עיתונאית וטיילת
טיפים למטיילים ויעדים שווים באסיה בפורום המזרח הרחוק בתפוז