ירדנה ארזי חושפת מדוע סירבה להשיא משואה: "אני כואבת את המציאות"
טקס המשואות יתקיים כסדרו, כאילו כלום. אבל ירדנה ארזי לא מתכוונת לתת לזה יד, ולא קול. היא בוחרת להישאר נאמנה לעצמה ולמשפחות החטופים והשכולות: "הטקס ממלכתי – אבל התקופה לא"
בפוסט אישי שפרסמה היום ירדנה ארזי, היא חשפה כי סירבה להצעה להשיא משואה בטקס הממלכתי בהר הרצל. ההצעה, כך כתבה, נמסרה לה בשם משרד התרבות והספורט – אך היא בחרה לוותר. "במוצאי החג פנו אליי מטעם טקס המשואות ובישרו לי ששמי עלה כמועמדת להדלקת משואה על פי בחירת הציבור ומשפחות החטופים", כתבה ארזי. "התרגשתי מאוד לקבל את ההודעה ובוודאי בנסיבות האלה".
>> פשוט מדהימה: נועה ארגמני במגזין היוקרתי הבינלאומי
אלא שמהר מאוד הפכה ההתרגשות לבחירה כואבת: "טקס המשואות הוא טקס ממלכתי אבל התקופה אינה ממלכתית. לכן, למרות הכבוד הגדול הרגשתי שאני לא אוכל להיות השנה חלק מהטקס". במילים כנות וחדות היא הסבירה: "אני אזרחית במדינה והמציאות היומיומית מחלחלת לתוך הוורידים. אני כואבת אותה ומייחלת לימים טובים ומאוחדים שבהם הממלכתיות תחזור להיות ערך מוביל בציבוריות הישראלית".
לצד ההודיה על הכבוד שניתן לה: "אני מודה לכל מי שהיה מעורב בבחירה בי. זה לא מובן מאליו ומרגש מאוד". ארזי חתמה במשפט נוגע ללב: "ויותר מכל טקס או מעמד מרגש, אני רוצה לראות את החטופים חוזרים אלינו, 'כי עוד לא ניתן כל מה שהובטח לנו מזמן'…".
השנה נבחרו להשיא משואות שורדת השבי אמילי דמארי, שורד השבי אלי שרעבי, הספורטאי אורן סמדג'ה ששכל את בנו עומר בזמן המלחמה, הכדורסלן דני אבדיה (אחרי עונת שיא ב-NBA), שורדת הטבח באופקים, רחל אדרי, הזמרת זהבה בן, הזמר מיכה שטרית, וגם סא"ל פאיז פארס וסא"ל (מיל') חגית אלון אלחרר – כולן וכולם ראויים ומעוררי השראה. ועם זאת, אי אפשר להתעלם מהדיסוננס: בשעה ש-59 חטופים עדיין נמצאים בעזה, במעמקי האדמה, בשעה שמשפחותיהם לא יודעות מנוח, בזמן שמלחמה משתוללת כבר שנה וחצי, ואין עדיין אופק לסיום – המדינה מתכנסת לטקס כאילו הכל כרגיל.
אנחנו מזדהות ומעריכות את האומץ והכנות של ירדנה. בדבריה היא נתנה ביטוי לתחושת כאב ומחנק ציבוריים – של עם שמתקשה לחגוג כשחלק ממנו עדיין כבול בשלשלאות, שלא מצליח להרגיש "חופשי בארצנו" כשיקיריו עדיין לא חזרו.
גם בשנה שעברה עורר הטקס סערה ציבורית, כשנערך במקביל לטקס חלופי של המשפחות השכולות ומשפחות החטופים, על רקע תחושת ניכור כלפי הממלכתיות הרשמית. השנה, הפער בין ההצגה החגיגית למציאות הקשה רק הלך והתרחב – והדברים של ירדנה מצליחים לחתוך בדיוק אל הלב של הדילמה הזו. החטופים הם הכי חשובים.