יסמין פיינגולד: "סירבתי לקבל את חוות הדעת שאני מקרה אבוד"
יסמין פיינגולד, אלופת ישראל בחתירה, נאחזת בניצחונות קטנים ובוחרת להסתכל על הצד המסעיר של מסע השיקום הממושך שלה. אופטימיות קוסמית - פרויקט מיוחד
"עוד בימים שבהם לא הבנתי מי אני ומה אני והייתי צריכה להתוודע לעצמי מחדש, ידעתי שהקושי הוא מבחינתי אתגר ושכישלון לא יגדיר אותי. התאונה שלי קרתה במאי 2009 – התהפכתי בנחל הירקון בעת אימון חתירה, נחבטתי בראש והייתי לכודה מתחת למים במשך ארבע דקות קריטיות עד שעובר אורח חילץ אותי. הגעתי לטיפול נמרץ מונשמת וחסרת הכרה, ועברתי תהליך ארוך של שיקום. אני לא זוכרת את הרגע ההוא בסירה, אבל הוא היה רגע מכונן בשבילי. הייתי בת 20, ומה שקרה לי היה בגדר קריסה מוחלטת של מי שאני. איבדתי את הזיכרון, הזהות שלי התערערה לגמרי, לא ידעתי מה קורה איתי וסביבי וזה השפיע עליי בכל היבט בחיים.
אחרי שהייתי אלופת ישראל בחתירה ספורטיבית וזכיתי בתחרויות בינלאומיות, אמרו שלא אחזור לחתור ולהתחרות, שאוניברסיטה היא משהו שגדול עליי ושאין סיכוי שאצליח לדבר מול קהל, אבל סירבתי לקבל את חוות הדעת שאני מקרה אבוד. אני מאמינה שהלך הרוח שלי עזר לי מאוד בשיקום.
"כשאת מתמודדת עם משבר קיצוני כמו שלי, את צריכה להסתכל על דברים קטנים לאורך הדרך, לחבק כל הצלחה קטנה ולהמשיך להתקדם"
כשאת מתמודדת עם משבר קיצוני כמו שלי, את צריכה להסתכל על דברים קטנים לאורך הדרך, לחבק כל הצלחה קטנה ולהמשיך להתקדם. במקומות מסוימים הרמתי ראש מהר ובאחרים הראש עדיין למטה, כל יום הוא עדיין בגדר מאבק. ההצלחה הראשונה שלי הייתה הזיכרון. בהתחלה לא הצלחתי לזכור אפילו מספר חד־ספרתי, אבל בהמשך למדתי באוניברסיטה ועשיתי תואר במתמטיקה. חזרתי לחתור ובהמשך גם להתחרות, והיום אני עומדת מול קהל ומספרת את סיפור חיי, ומאז הקורונה אני עושה את זה בזום.
במסע הזה ליוו אותי אימא שלי, המאמן שלי, חברות טובות, חברים לחתירה והמשפחה המורחבת, ולמזלי הצלחתי לסחוף אחריי עוד ועוד אנשים שהעניקו לי גב ותמיכה. לפני שנתיים התחתנתי בחתונה טמילית עם בן זוגי ההודי קרטיק, ולפני שנה ניצבתי בפני משימה חדשה – נהייתי אימא של איתמר וזהו חתיכת שינוי. המחויבות שלי כלפיו היא מעל הכול. אני רוצה לגדל אותו בעולם טוב יותר, ומכאן נגזרת המחויבות שלי – להפוך את העולם למקום טוב יותר, סובלני יותר ושקט יותר. במקביל, מסע השיקום שלי עדיין נמשך, מצד אחד זוהי קללה ומצד שני – ברכה. המוח עובר תהליכים שונים ומשונים וקשה לראות באופק את הסוף למסע המפחיד והמסעיר שלי, אבל אני בוחרת להסתכל על הצד המסעיר. מעל הכול אני שומרת על אופטימיות והומור, על חיוך ועל התקווה".
יסמין פיינגולד (31), אלופת ישראל בחתירה בשנים 2008, 2010 ו-2012, ב-2009 ניצלה על ידי עובר אורח מטביעה בירקון ועברה מסע שיקום ממושך