ימי הגלאם של האייטיז

קשה שלא להתגעגע לימי הגלאם מטאל היפים של האייטיז. ההבי מטאל המיינסטרימי היה אז צעקני, סליזי, ראוותני, מאצ'ואיסטי, וולגרי, שוביניסטי, זול וכיפי, והציע שפע של סקס, סמים ושיער. הבשורה הטובה היא שהוא חוזר, אמנם לא מבחינה מוזיקלית, אבל מבחינה אופנתית – בהחלט כן.

היכן שלא מסתכלים, רואים את שיערו הגדול מציץ. גאנז נ' רוזס – או מה שנשאר מהם – קפצו לביקור בארץ; טום קרוז דופק קאמבק בתור כוכב גלאם מטאל אייטיזי א-לה אקסל רוז במיוזיקל "רוק לנצח" (“Rock of Ages”); אליל הגלאם מטאל המקומי אלי זולטא, מנהיג להקת אלמנה שחורה, מאיים לחדור בקרוב למיינסטרים בתור אחד מכוכבי העונה השנייה של "חי בלה לה לנד"; ואפילו קים קרדשיאן התוודתה לאחרונה באתר שלה על אהבתה לאופנת הבי מטאל. "מאז ומעולם אהבתי ניטים ושלשלאות", היא כותבת, "ואני חושבת שיש דרכים ללבוש את הפריטים הללו, המושפעים מההבי מטאל, ועדיין להישאר נשית".

הבי מטאל לנצח

ההגדרה המוזיקלית הסגנונית תחת כותרת הגג "מטאל" או "הבי מטאל" מאגדת אינספור תת-ז'אנרים, המייצגים שלל סגנונות ואופנות. בשנות השמונים של המאה הקודמת הסגנון המצליח והשמח מכולם היה גלאם מטאל או מטאל שיער (Hair Metal) אם תרצו – תת-ז'אנר נוצץ שהתהדר בשיער מגודל ובאיפור כבד. תשכחו מהמטאליסטים החנונים, המחוצ'קנים והעצובים שהיו לכן בתיכון – אלה בעלי שיער הארוך והטי שירטס השחורות – אנחנו מדברים כאן על מטאל הכי נוצץ, מוחצן וסקסי שרק יכול להיות, שלא היה יכול לצמוח בשום מקום אחר זולת סאנסט סטריפ שבלוס אנג'לס.

הכוכבים הגדולים ביותר של הז'אנר היו בון ג'ובי וגאנז נ' רוזס. עם סלסול פודל בשיער, מגפי בוקרים ומעיל עור מלא פרנזים היה ג'ון בון ג'ובי בחור שכדאי לראותו לא פחות מאשר לשמוע אותו. במחצית השנייה של שנות השמונים הפכו הקליפים של בון ג'ובי לחלק בלתי נפרד מלוח השידורים של MTV, מה שעזר ללהקה להרחיב את קהל היעד של הז'אנר (שהיה מורכב באופן מסורתי בעיקר מגברים) גם לנשים. ומי שהפרמננט של ג'ון בון ג'ובי לא עשה לה את זה, התאהבה מן הסתם בשיער הבלונדיני החלק ובטייץ הלבן הקצר של אקסל רוז, סולן גאנז נ' רוזס – להקת הגלאם מטאל המושלמת ביותר של האייטיז.

גם לאקסל הייתה כמובן תקופה של שיער גדול ומנופח, אבל במשך הזמן הוא פיתח לוק ייחודי, שהורכב מבנדנה שנקשרה סביב ראשו, ממשקפי טייסים ולפעמים גם מכובע מצחייה, שאותו חבש הפוך. הוא שילב בכל עת את הלוק הגלאמי, שאותו אימץ בלוס אנג'לס, עם שורשיו הדרומיים הכל אמריקאיים. טום קרוז, המגלם את כוכב המטאל סטייסי ג'קס ב"רוק לנצח", מאמץ בחום את הלוק של אקסל, ומוסיף לו אלמנטים גלאמיים יותר, כגון איפור ומעיל פרווה.

ג'ון בון ג'ובי. הטופ – אובר נושם, המכנסיים חונקים

טום קרוז על שער המגזין W. רוק לנצח?

אשת העכביש

אחת הסצנות המשעשעות ב"רוק לנצח" (סרט שבאופן כללי עושה מישמש לא קוהרנטי לגמרי בין תתי-ז'אנרים שונים של התקופה) היא זו שבה , בעל המועדון האייטיזי שבו הסרט מתרחש, רואה שתי בחורות קונות משקאות בבר. הוא נוזף בברמן: "כמה פעמים אני צריך להסביר לך שרק גברים משלמים על משקאות והבנות שותות חינם?". ואז שתי הבחורות מסתובבות וכמובן מתגלה שהן שני בחורים. ככה זה היה אז בסצנה. מצד אחד, היה הלוק של הבנים אנדרוגיני ונשי מאוד – הם לבשו טייץ, התאפרו כמו נשים ורק הקעקועים שלהם הזכירו שהם בעצם גברים קשוחים; מצד אחר, האטיטיוד שלהם היה שוביניסטי, בהמי והטרוסקסואלי מתמיד.

ואם הבנים התלבשו כמו בנות, נשאלת השאלה: איך התלבשו הבנות? ובכן, היו כל מיני וריאציות. ראשית, צריך להסתכל על כוכבות המטאל של התקופה. בגלאם מטאל לא היו הרבה בחורות על הבמה ושתי כוכבות המטאל הגדולות של התקופה באו מאזורים אחרים של מטאל. אחת מהן היא דורו פש, כוכבת המטאל הגרמנייה, שהתחילה כסולנית להקת Warlock ואחר כך הקימה להקה שפשוט נקראה על שמה, דורו. אם הגברים הלכו על לוק נשי, ניסתה פש להיראות קשוחה ככל האפשר, אך גם סקסית ופרובוקטיבית ככל הניתן. היא נהגה ללבוש בגד עור שחור מכף רגל ועד ראש, שהוחזק כולו בחתיכה אחת בשרוכים אינסופיים. בגדי העור שלה היו קטנטנים וחושפניים – לפעמים היה זה רק ביקיני מעור שחור – מקושטים באינספור ניטים ושלשלאות.

לוק דומה היה לליטה פורד, שהתחילה לצד ג'ואן ג'ט בלהקת הבנות הרוק נ' רולית מהסבנטיז Runaways והפכה באייטיז לכוכבת מטאל בלונדינית בעלת גיטרת זיגזגים ורודה, בניהולה של שרון אוסבורן. פורד אהבה ללבוש בגדי פלסטיק אדומים ומכנסי ג'ינס שבהם אלף קרעים שנראו כאילו נמר תקף אותם. אחד הדברים המעולים בקריירה של פורד היה עטיפות אלבומיה, והשיא היה העטיפה המקורית והלא מצונזרת של אלבום הבכורה שלה "Out For Blood" ב-1983. בעטיפה היא נראית עומדת על רקע קורי עכביש ענקיים העשויים משלשלאות ברזל כשהיא לבושה במעין בגד ים העשוי עור שחור, נועלת מגפי ברך ומחזיקה בידיה גיטרה שבורה שקילוחי דם ניתזים ממנה.

ליטה פורד. קורי עכביש כאקססורי?

הת'ר לוקליר. מטומי לי לריצ'י סמבורה

ג'ינס קרועים ורוקנרול

אבל עזבו את כוכבות המטאל – הבחורות שבאמת צריך להסתכל עליהן כדי להבין את הווייב של התקופה הן החברות והנשים של כוכבי המטאל, והגרופיות בכללן. גרופיות היו מאז ומעולם חלק בלתי נפרד מתרבות הרוק נ' רול, ולהקות דוגמת דף לפארד ומוטלי קרו הביאו את התופעה לדרגת אמנות. ככלל, אפשר לומר שהחברות והגרופיות ויתרו על השלשלאות והניטים ודבקו רק בעור: מכנסי עור, מעיל עור או חזיית עור היו פריטי חובה בארונה של כל בחורה בסצנה, אבל הן לא לבשו עור כל הזמן. העיקרון של הבחורות בסצנת המטאל היה שצריך להיראות זנותית כמה שיותר. ולראיה, פמלה אנדרסון והת'ר לוקליר היו בצעירותן נשות מטאל מושלמות.

אנדרסון אף התחתנה עם טומי לי, המתופף של מוטלי קרו באמצע שנות התשעים של המאה הקודמת, אחרי שזה התגרש מהת'ר לוקליר, שהתפרסמה באייטיז בתור סמי-ג'ו ב"שושלת". אחרי הפרידה מטומי לי עברה לוקליר, מצדה, לרוקר אחר: ריצ'י סמבורה. גם אנדרסון וגם לוקליר הלכו באייטיז על לוק הבימבו הבלונדינית: שיער ארוך ומנופח, חולצת בטן זעירה ומכנסי ג'ינס גזורים קצר הרבה יותר מדי (טיפ לגוזרות: איך יודעים שמכנסי הג'ינס גזורים קצר מספיק? החלק הפנימי הלבן של הכיסים מבצבץ מלמטה! וכמה שרואים יותר מהחלק הפנימי של הכיס, ככה טוב יותר, כמובן). וזה היה כמובן גם הלוק של הגרופיות שחלמו יום אחד להגיע למעמדן של השתיים.

עוד נערות זוהר בז'אנר היו בובי בראון ליין, דוגמנית אמריקאית שכיכבה בקליפים של להקות מטאל רבות והייתה ידועה במערכות היחסים שלה עם מטאליסטים בכירים. אנו זוכרות גם את תוני קיטיין, אשר התנוססה על עטיפות אלבומיה של להקת Ratt (היא הייתה החברה של הגיטריסט) בשלל פוזות סקסיות, אך מה שסידר אותה היה רומן (פלוס נישואים קצרים) עם דייוויד קוברדייל, סולן להקת ווייטסנייק. קיטיין כיכבה בכמה קליפים של ווייטסנייק, בהם הקליפ הידוע של השיר “Here I Go Again”, שבו היא מתפתלת על גג היגואר של קוברדייל כשהיא לבושה בכותונת לילה לבנה. מסקנה: כשיש לכן אטיטיוד נכון ושיער נכון, באמת לא צריך יותר מפיג'מה.

• רוצים להשיג לוק של גלאם מטאל? לחצו כאן