ילד של אבא, ילד של אמא

את מבשלת, מיניקה, מכבסת, קמה בלילה, מחתלת, מחליפה, ואז, כשבעלך מגיע בערב מהעבודה, הקטנצ'יק נופל לזרועותיו, וזהו, מעכשיו הוא רוצה רק את אבא.

עניין של גיל

דלית בלונדר-רון, פסיכולוגית חינוכית וקלינית מומחית, מסבירה כי העדפת הורה אחד על פני השני היא תופעה נפוצה וכואבת, במיוחד עבור ההורה הפחות מועדף באותו הרגע. חשוב לדעת כי לגילו של הילד יש קשר הדוק לכך, ובהתאם לגיל התופעה יכולה לחלוף, או להשתנות.

"עד גיל שלוש הפעוט קשור יותר לאדם העיקרי שמטפל בו, בדרך כלל האם", מסבירה בלונדר-רון. "במצב הזה התינוק מחייך חיוכים רחבים כלפי אמא, משמיע קולות מיוחדים כשהיא באה וגם מבצע תנועות גוף נרגשות. בגיל שבעה חודשים, בו מתחילה חרדת הזרים, התינוק נוטה להיצמד יותר למטפל העיקרי. מגמה זו ממשיכה כחודשיים אחר כך, כאשר מופיעה חרדת פרידה שגורמת לו לפחד שהמטפל העיקרי יעזוב. לקראת סוף השנה הראשונה, כאשר התינוק מתחיל לדבר מעט, הוא יכול לבטא את העדפותיו בצורה ברורה יותר. בהמשך תבוא התפתחות מוטורית שבאמצעותה יבהיר אף יותר את מי הוא מעדיף, באמצעות זחילה או הליכה לאבא או לאמא.

"בגילאי שלוש עד שש, משפיע הקונפליקט האדיפלי על ההעדפות", היא מסבירה. "הבן, שמעדיף את האם, רוצה 'לסלק' את האב, והבת, שמעדיפה את האב, מעוניינת 'לסלק' את האם. פתרון הקונפליקט האדיפלי, בסביבות גיל שש, מושג על ידי הזדהות של הילד עם ההורה בן אותו המין. הילד אומר לעצמו: 'אם אמא היא של אבא, ואני דומה לאבא, אמא גם שלי'. במסגרת הזדהות זו, הבן יחפש את קרבת אביו כדי ללמוד להיות 'גבר'. הבת, לעומתו, תעסוק בפעילויות שנחשבות נשיות, כמו תלבושות ואיפור, ותחפש את אישורו של האב לכך שהיא הכי יפה".

ילדים נוטים להיקשר יותר להורה שמקנה להם ביטחון. אילוסטרציה: shutterstock

עניין של אופי

האם יש סיבות נוספות פרט לגיל?
"משתנה נוסף הוא מידת ההתאמה בין אישיות ההורה לאישיות הילד. למשל, אם עדינה, שקטה ורגועה עלולה להתקשות בהתמודדות עם ילד פעלתן, מלא מרץ וקצת אגרסיבי. ייתכן שאביו טיפוס אחר, שיעריך תכונות אלה אצל בנו והדבר יצור ביניהם חיבור מיוחד.

"כמו כן, קיימות דינמיקות משפחתיות וזוגיות מגוונות הדוחפות ילד מסוים להיות 'הילד של אמא', ואחר להיות 'הילד של אבא'. למשל, כשההורים נוקטים בגישות מנוגדות בחינוך הילדים. אם אחד ההורים הוא ה'טוב', זה שנותן מתנות וממתקים ומרשה כל דבר, ואילו ההורה השני הוא הממשמע, מציב הגבולות – באופן טבעי ההורה ה'רע' הופך לפחות מועדף".

ד"ר אפי הר-נוי, המתמחה בפסיכולוגיה חינוכית והתפתחותית ומנהל "יופי טופי" – חברה העוסקת בתנועה לגיל הרך, מציג היבט נוסף: "לרוב, ילדים נוטים להיקשר יותר להורה שמקנה להם ביטחון, יציבות ומענה לצרכיהם האמיתיים, ועם זאת לא נכנע לכל מאווייהם. במקרים רבים מדי הורים מוותרים לילד מתוך רצון שהילד יאהב אותם ושלא יכעס עליהם. אני חושב שזה לא נכון: הרי ילד שמקבל כל מה שהוא רוצה ואינו לומד לקבל גבולות, סמכות וחוקים, זהו ילד שמחד גדל ללא ביטחון וללא תחושת יציבות או תחושה שיש לו על מי לסמוך, שכן אם ההורים אמורים לספק לו ביטחון, יציבות והגנה, והם קורסים בעומדם מולו – הקטנטן, כיצד יוכלו להגן עליו מפני העולם הגדול והמפחיד?

"מאידך, הילד גדל בתחושה שהכל מגיע לו, ועל כן אם לא יזכה לקבל מה שהוא רוצה מהסביבה יחוש תסכול עז, ומבחינתו כל האמצעים יהיו כשרים להשגת מה שהוא רוצה. אני מאמין שדווקא ההורה הסמכותי יותר והחזק יותר (בשום אופן לא האלים יותר) הוא זה שיזכה לכבוד מצד הילד, ליחס, לעזרה במקרה הצורך, והקשר ביניהם יהפוך ליותר הדוק ואיכותי".

איך להגיב?

אם נוצר מצב של העדפה, מה אפשר לעשות?
בלונדר-רון: "חשוב לא להכחיש את המצב, לנסות להתמודד איתו ולשדר לילד שמותר לו להרגיש מה שהוא מרגיש. קודם כל, כדאי לחשוב ממה נובעת ההעדפה. האם זהו שלב התפתחותי חולף, או שזה נובע מבעיה בדינמיקה המשפחתית, כגון חוסר מעורבות מספקת של אחד ההורים, ממתחים זוגיים או מבעיה בקשר בין הילד להורה.

"כדאי לזכור שלא ניתן להימנע מקואליציות במשפחה, אבל צריך להימנע מקואליציות מקובעות ולהשאיר פתח לשינוי. במקום להיות 'הבת של אמא' או 'הבן של אבא' במשך כל חייהם, עדיף שילדים יושפעו מכל אחד מההורים בהתאם לשלבי ההתפתחות. אם מדובר בשלב התפתחותי – הפתרון טמון בלקבל את המצב כמו שהוא ולשנות את נקודת הראות ההורית לגביו. על ההורה הדחוי להבין שהילד איננו אוהב אותו פחות, אלא צריך כרגע יותר את ההורה השני, ושמצב זה ישתנה. איננו יכולים לצפות מילדים ל'התחשבות' או ל'יחס לא מפלה', שכן ילדים בגיל הרך אינם מסוגלים להבין מה התנהגותם גורמת לנו.

"כדאי שההורה המועדף ישוחח עם ההורה הדחוי על תחושותיו וייתן לו הרגשה שהוא מבין את עלבונו ואוהב אותו. רצוי לנסות לחשוב יחד על דרכים משותפות להתמודד עם הקושי, כגון להתחבק בשלישייה, מציאת זמן בילוי משותף של הילד עם ההורה הדחוי, ונתינת לגיטימציה לכך על ידי ההורה השני. לא מומלץ להכריח את הילד לפנות להורה מסוים. חשוב שההורה הדחוי ישדר לילד מסר של 'אמנם אתה לא רוצה אותי כרגע וזה בסדר, אבל אני עדיין כאן כשתרצה'".

בנוסף, היא ממליצה שההורה הדחוי יבדוק איזה סוג קשר יש לו עם הילד ומה תרומתו לכך. מה אתם עושים יחד? האם אתה נהנה בחברתו? אילו תכונות שלו אתה אוהב ואילו לא? במה הוא דומה לך ובמה הוא שונה ממך? אילו רגשות אתה מרבה להרגיש כשאתה איתו – שמחה וסיפוק או תסכול וכעס? האם אתה יכול לנסות להתחיל "דף חדש" – לנסות להגיע אליו בדרך אחרת, להילחם בעדינות על מקומך בלבו? אם הניסיונות הללו אינם עוזרים והמצב מפריע, ניתן לפנות לייעוץ פסיכולוגי.

מדברים על זה בפורום ייעוץ להורים

ליצירת קשר עם מירי בן דוד ליוי