יובל דיין: "מוזר לי שמישהו ישמע שיר שלי ואז יראה אותי בבגד ים"

"שלחתי חץ שהגיע רחוק יותר ממה שהתכוונתי. מעולם לא התרסתי ולא מרדתי בעולם הריאליטי, מה שעשיתי התאים ליובל בת ה־17", אומרת יובל דיין. עיניה חודרות והרעמה המוכרת שלה משתלטת על החדר, ואנחנו נזכרות ברגע המכונן בחייה – רגע טלוויזיוני שכל מי שראה לא ישכח. שבע שנים עברו מאז דיין פרשה מתוכנית הריאליטי "דה וויס", שבה השתתפה כמתמודדת בולטת שההימורים דיברו על ניצחונה.

הדרמה מתעצמת נוכח חזרתה של דיין אל זירת הפשע, הפעם לנבחרת המנטורים של "דה וויס" (ראשון ושני ב־21:15 ברשת 13), וכך היא למעשה מייצגת את המכונה שממנה ברחה. האם זו התנצלות? מהפך? כניעה לעקרונות השוק? דיין הודפת את כל הספקולציות האלה בנינוחות. "מה שקרה אז הוא שנוצר באזז גדול וזה שיתק אותי. יובל של אז לא הגיעה לתוכנית עם הכלים הנכונים וזה היה מהר מדי וגדול מדי בשבילה", היא מסבירה. "אני הכי גאה לחזור עכשיו ל'דה וויס', זה לא שברחתי מהמושג שנקרא 'ריאליטי'".

אני דווקא חשבתי שזה בדיוק מה שעשית, ואז הוכחת שאפשר להצליח גם בלי המכונה.
"אני לא חושבת שזה מה שהוכחתי, כי בכל זאת צמחתי מתוך הריאליטי וזה לא משהו שאני מסתירה או מצניעה. יש ילדים שמגיל 14 יודעים מה הם רוצים, ואני לא הייתי כזאת".

אולי ריאליטי אינו מומלץ לילדים רגישים?
"אולי לפני שהם הולכים לתוכנית ריאליטי הם צריכים לחשוב טוב אם זה מתאים להם. אני לא יכולה להגיד מי מוכן ומי לא – גם רופא, עורך דין ומנכ"לית מתמודדים עם לחצים. גם אבא שלי בעבודה שלו בנמל, אימא שלי בעירייה ואחי במסעדה שלו".

מה יקרה אם תפגשי בתוכנית איזו יובל דיין כזו, מישהי שתרגישי שזה סוגר עליה?
"בתור מנטורית אני תמיד מנסה לרכך, להרגיע. אני מזהה בעיניים של המתמודדים את ההתרגשות שלהם, שהיא מעבר לעמידה על הבמה מול ארבעה מנטורים. זה סוג של חוסר אונים, אתה רק רוצה שיגידו לך שהכול בסדר, ושגם אם תזייף זה בסדר. זה מסר שחשוב לי להעביר להם. גם אנחנו בתור זמרים לפעמים מזייפים ושוכחים את המילים. יש משהו מלחיץ בלצקת את כל האופי שלך והסגנון שלך לדקה וחצי של אודישן. אבל אני לא מרחמת עליהם. זה העולם הזה".

את לא מרגישה שיש מתמודדים שזה גדול עליהם? קובי מרימי, למשל, עלול לשלם מחיר על תרבות האינסטנט הזו.
"דווקא קובי נשמע לי במקום טוב ושלם עם עצמו. הוא עבר תהליך אישי מאוד לעיני כל המדינה, אני רואה אותו הולך ומתחזק ומאמין בעצמו וזה מרגש".

אבל הוא חשוף להמון ביקורת ארסית.
"ממי? אני אראה להם מה זה. לא הרגשתי את זה. בעיניי היה לו שיר מדהים והוא ייצג אותנו באירוויזיון בכבוד".

אני עוד אחשוב שאת חיה בבועה.
"אני אדם קצת מנותק, זה נכון".

יובל דיין לובשת טופ וחצאית של מיסוני לאמור | צילום: עדי אורני, סטיילינג: מיקי ממון

תכירו, יובל

היא צוחקת צחוק גדול ומתרווחת בכיסא שלה. המילים "עוף מוזר" כבר נשמעו לא מעט בהקשר של דיין וככל שהשנים עוברות נראה כי היא נכנסת לדמות הזו יותר ויותר – גם כי אולי היא טיפה מנותקת, אבל בעיקר משום שהיא חוצבת את הדרך שלה בדיוק כמו שבא לה, בלי לחפש אישורים מבחוץ, וזה עובד. בימים אלה היא בשיא מקצועי: היא מופיעה עם שיריה בכל הארץ ומתכוננת לשחרר אלבום שלישי שממנו כבר יצאו שלושה סינגלים. השנה היא גם עשתה את הבכורה שלה בעולם המשחק עם תפקיד ראשי בהצגה "מיקה שלי" בתיאטרון הבימה, וכעת היא מגיעה לחרוך את הפריים טיים כשהיא חולקת כיסא עם המנטור שלה מהתוכנית, שלומי שבת. "הפחיד אותי לשבת לבד, זה נראה לי יותר מדי, ואז שלומי הציע שנשב יחד בתור התחלה. שלומי הוא דמות אבהית בשבילי, הוא הולך איתי בדרך גם אחרי שפרשתי מהתוכנית".

איזו יובל נראה העונה ב"דה וויס"?
"אני חושבת שתראו את הצד הצעיר יותר, השטותניקי, שאולי פחות מכירים. שאלו אותי לא מזמן למה אני לא כותבת שיר שמח, מה הקטע שלי? שומעים אותי ביוטיוב ואז רואים אותי ויש חוסר הלימה בין הדמות ההיא ובין היותי אדם שמח במציאות".

את חושבת שהשירים שלך עצובים?
"אני לא יודעת אם הם עצובים, אבל הם תמיד איכשהו על איזשהו חיפוש. מה לעשות, אני אוהבת לחפור. תמיד הייתי ככה, עוד כילדה".

הרגשת אאוטסיידרית בגלל זה?
"דווקא הרגשתי שמקבלים אותי. אהבתי להסתובב עם אנשים גדולים ממני, הייתי רחפנית קצת, אבל גם עם רגליים על הקרקע. לעמוד על הבמה ולפרוש מתחרות כזו, זה אומר להיות מישהי שרוצה משהו רגוע בנשמה שלה, ולא אכפת לה מה ההשלכות".

לבד בגלקסיית הפופ

היא נולדה לפני 24 שנים באשדוד, ילדה אמצעית מתוך שלושה למשפחה ממעמד הביניים שעדיין משתדלת להגיע הביתה בסוף השבוע מהמרכז וחוזרת עם קופסאות אוכל של אימא. "אני אף פעם לא מחזירה לה את הקופסאות", היא צוחקת. "אני משתדלת לנסוע לאשדוד כמה שאפשר, עכשיו עם הטילים היה קשה. זה החזיר אותי לתקופת מבצע 'צוק איתן', אבל זה כלום לעומת מה שעובר על החבר'ה בעוטף עזה ובשדרות".

אל "דה וויס" שלחה אותה חברה שחשבה שהיא שרה יפה, בתקופה שהיא כבר ידעה שהיא אוהבת מוזיקה – אבל לא חשבה להפוך זאת למקצוע. דיין הצמיתה את הצופים עם הביצוע שלה ל"שאריות של החיים" של עידן רייכל, ואף שפרשה כדי לקחת את הדברים לאט – הם קרו די מהר.

"אחרי שפרשתי, חשבתי רק על סיום הבגרויות אבל יצא שהתחלתי כבר לעבוד על האלבום הראשון. בכיתה י"ב כבר נסעתי באוטובוס מבית הספר להקלטות בתל אביב, והחלפתי את חולצת בית הספר בשירותים של התחנה המרכזית בתל אביב בדרך לאולפן. האלבום הראשון יצא בסוף י"ב והשני יצא במהלך הצבא – אז כן, אפשר להגיד שהדברים קרו מהר".

הצמיחה המואצת שלה התרחשה בכמה חזיתות – כשגלעד כהנא ודודו טסה כתבו עבורה את הלהיט הענק שלה "אל תאמר", וגם כשהיא נחשפה כסינגר־סונגרייטרית אישית ונוגעת, עם להיטים פרי עטה כמו "אימא" ו"לפתוח את הלב".

את מרגישה בודדה בתוך הרוב הגברי של עולם המוזיקה הישראלי?
"אישה שכותבת שירים היא עדיין משהו קצת נדיר כאן, אבל בעוד כמה שנים זה יפחת. בכל פעם שמישהי חדשה מצטרפת למעגל היוצרות והכותבות זה משמח אותי, כי זה מחזק את המעמד שלנו".

גם בפלייליסט נשים הן בגדר מיעוט.
"זה מבאס. אני לא מרגישה את זה על עצמי, אבל יכול להיות שלנשים קשה יותר לפרוץ. באמת יש יותר זמרים מוכרים. בדיוק חשבתי על זה, שזה מוזר שאין כמעט מפיקות מוזיקליות. למה המפיקים הם גברים? זה קטע, ואנחנו צריכות להיכנס גם לשם. זו אחת המטרות הבאות שלי, אני רוצה להפיק. עולם המוזיקה לא מספיק מאוזן, אני רוצה שוויון ומאמינה שאת הילדים שלי אני אביא לעולם שבו בנות לא יפחדו להעז להיות כל דבר. אנחנו בדרך לשם, הקמפיין של MeToo והזכייה של נטע ברזילי מוכיחים את זה. אני אוהבת מאוד את נטע".

ואת נועה קירל? גם היא פרצה בגיל צעיר והפכה לשופטת בריאליטי כשרונות.
"היא מדהימה וחרוצה, ואני מרגישה שיש בה אמת. בתוך התעשייה כולם אומרים עליה רק דברים טובים. יש פה חלוצים שמביאים את הפופ לארץ, והיא אחת מהם".

את לא חושבת שהיא מוצר של תעשיית הפופ?
"זה לא יפה להגיד עליה שהיא מוצר. פופ הוא לא ריק בעיניי. נכון שזה סגנון מופק מאוד אבל גם לי יש הפקה, אני מופיעה עם שישה נגנים על הבמה ויש סאונד ונהגים וחברת הגברה, זה רק שהשפה קצת אחרת. הקהל מוכיח שרוצים לשמוע הכול – גם אותי, גם את נועה וגם את נטע. כולנו בסופו של דבר עושות מוזיקה ורוצות שיהיה כיף, שאנשים יתחברו ושנצליח לחזק את התרבות בארץ".

יובל דיין לובשת גלביה של רונן חן | צילום: עדי אורני, סטיילינג: מיקי ממון

ובכל זאת, ניכר שהנשמה העתיקה של דיין מובילה אותה למקומות אחרים ממה שנהוג בגלקסיית הפופ. הקהל שלה ושל חבריה לז'אנר, עידן חביב ועידן עמדי למשל, מורכב מילדי פסטיבלים בחולצות משובצות או מכאלה שעדיין מתגעגעים לימי הזוהר של שלמה ארצי.

המראה של דיין בחיים האמיתיים מרמז על השונות – על הבמה ועל המסך היא מתוקתקת, אבל במציאות היא סוג של טומבוי נטולת איפור בסנדלי שורש ובז'קט שגנבה מאבא שלה. "מה שאני אוהבת ב'דה וויס' הוא ששמים דגש על הקול בעולם של חיצוניות. אני משחקת את המשחק כשצריך, אבל אני גם אוהבת לא להתעסק באיך שאני נראית. זה מקצוע שבו את הרבה על הבמה ובחדר האיפור, אז כשאני לא חייבת אני מרשה לעצמי שהפנים יהיו נקיות. אבל אני לא עד כדי כך גרועה, יש לי קצת מודעות סביבתית, לא?", היא צוחקת.

בהחלט יש, ואת יפהפייה, אבל ניכר שאת לא פאשניסטה.
"נכון. כל הבגדים שלי הם מזארה והנעליים של בירקנשטוק, שופינג לא מעניין אותי. אני אפילו לא מודדת בגדים בחנות. אני רואה שזו המידה שלי ולוקחת. כילדה הייתי עושה הרבה פן אבל כשגדלתי הבנתי שאני אוהבת את השיער שלי טבעי ומתולתל. היום הרבה נשים אומרות לי שאני נותנת להן השראה לקבל את התלתלים שלהן".

איך את מטפלת בשיער?
"אני לא עושה יותר מדי. פשוט חופפת הרבה ושמה קרם".

סלפי מקבר רחל

לאחרונה דיין עברה להתגורר בדירה חדשה ברמת השרון, אחרי שלוש שנים בתל אביב. "רציתי יותר אוויר וירוק בעיניים, לפתוח את הבוקר ולראות משהו אחר", היא מספרת. "מגיל 21 אני גרה לבד, אף פעם לא גרתי עם בן זוג ולא רציתי לגור עם שותפים. אני צריכה את השירים שלי ואת המחברות שלי".

את יודעת כמה כסף יש לך בבנק?
"אני לא כל כך טובה בכסף, אני יודעת פחות או יותר איפה אני נמצאת אבל זה לא מה שמניע אותי. באתי מבית שלא היה חסר בו שום דבר אבל החדירו בי לא להתפרע. אני לא חוסכת מעצמי דבר אבל אני לא הטיפוס שישב במסעדות פאר כל היום. אני חיה. אני מעריכה ומודה על מה שאני מרוויחה, ועובדת קשה מאוד בשביל זה. יש משהו פוטוגני בחיים של אמן, אתה משחרר שיר וחושבים שעבדת עליו חצי שעה, אבל זו עבודה ללא הפסקה ולפעמים זה קשה".

מתי, למשל, זה קשה?
"יובל של גיל 17 הייתה מפוחדת מאוד. מלחיץ להיכנס לחדר חזרות שבו כולם יותר גדולים ממך. פתאום את מרגישה שנתנו לך לנסוע בלי רישיון. לא ידעתי אם להגיד לנגנים מה אני רוצה, איך לפנות אליהם שלא ייפגעו. פחדתי לטעות ולצאת מתנשאת. עם הזמן רכשתי לזה כלים. גם היום זה לא אזור הנוחות שלי אבל אני כבר לא הולכת בבית במעגלים ושואלת את עצמי איך אני אגיד את הדבר הזה או הזה".

עד כמה אכפת לך מה יחשבו עלייך?
"יש לי נטייה לרצות להיות בסדר עם כולם אבל אני לא חושבת שהיא מנהלת אותי. אני לא יושבת וקוראת מה כותבים עליי. מוזיקה היא סובייקטיבית ולא כולם צריכים לאהוב כל הזמן את מה שאת עושה, לא כיף להיות מישהי שרק אומרים לה 'כן' כל החיים".

יובל דיין לובשת מעיל וגלביה של רונן חן | צילום: עדי אורני, סטיילינג: מיקי ממון

היחסים שלה עם הביטוי "מה יגידו" עומדים למבחן, למשל, כשהדיבור על התקרבותה לדת מגיע. זה תקופה שדיין מתחזקת, ועל כך מעידים בין היתר החלטתה לשמור שבת, צילום סלפי מקבר רחל שהעלתה לאינסטגרם וההקפדה על לבוש צנוע בצילומים לכתבה.

"אני שומרת שבת כבר ארבע שנים ולא מבינה את ההיסטריה סביב זה", היא מבקשת להבהיר, "העולם הרוחני שלי עשיר, וזה משהו שמפרה אותי ולא מפריע. מעולם לא הייתי אדם קיצוני שהולך עם הראש בקיר. צריך לדבר על ביחד ולא על הפילוג. אני לא רואה חומה בין דתיים לחילונים, כולם בני אדם. יש אנשים לא מוסריים שהם חילונים, דתיים או חרדים. אני לא באה לנסות לתקן את העולם אבל הייתי שמחה לראות קצת יותר לכידות בעם".

יובל דיין לובשת שמלה של סטלה מקרתני לאמור | צילום: עדי אורני, סטיילינג: מיקי ממון

למה כל כך חשוב לך לשמור על צניעות?
"אני משתדלת לשדר משהו יותר שמרני ואסוף, זה לא בהתייעצות עם רב או משהו כזה, אין לי רב, אלה החלטות שאני מקבלת. יש משהו באיך שאתה נחשף ושהנשמה שלך בחוץ, שגרם לי דווקא לרצות להסתגר ולהתעטף. אני לא מתחברת לגופיות ומחשופים, אפילו שבארץ הקיץ קשה. בכל מקום יש מזגן".

בים, למשל, תלכי לחוף מופרד?
"לא, אני לא במקום הזה, אני כבר לא הולכת הרבה לים ולבריכה. מוזר לי שמישהו ישמע שיר שלי ואז יראה אותי בבגד ים".

העלית צילום מקבר רחל, זה משהו חדש עבורך לבקר בקברי צדיקים?
"לא, זה היה עם אימא שלי. עוד בתור ילדה היו לוקחים אותי לשם, וגם לבאבא סאלי, אנחנו בכל זאת משפחה מרוקאית מסורתית. אולי גם אסע לאומן, אני לא פוסלת".

את לא מרגישה שיש הקצנה מבחינת הדת? למשל, כשהורידו נערה מהבמה ביום העצמאות.
"אני מרגישה שמבחינת היהדות קיבלתי מתנה שאני צריכה לעוף עליה ואני צריכה לשיר. למה שארד מהבמה כי אדם דתי ביקש? מה עשיתי רע?".

כשאני שואלת את דיין מה היא הייתה רוצה לשנות במדינה, היא עוצרת להתייעץ עם המנהלת האישית שלה, שממליצה לה לענות "יוקר המחייה". דיין מקשיבה לדבריה.

אין בך שום בערה לשנות משהו בארץ?
"אני נראית לך כמו אדם עם בערה?".

לא יוצאת עם מוזיקאים

גם את חיי הזוגיות שלה תמיד אפף מסתורין לא אופייני לתחום. רק עכשיו, למשל, היא חושפת את שם בן זוגה לשעבר שממנו נפרדה לפני חצי שנה. "קראו לו אבירם והיינו יחד שנתיים, אבל נפרדנו".

עכשיו את מספרת?
"זו הטקטיקה", היא צוחקת, "גם איתו וגם עכשיו, עם בן הזוג החדש. אני מרגישה שאני צריכה לכבד את האדם שעומד איתי. אני בהתחלה של קשר עכשיו, יצאתי לכל מיני דייטים מאז הפרידה, ועכשיו הכרתי מישהו שהסתדר איתו מהתחלה. הוא בן אדם טוב".

הבחור הנוכחי הוא מעולם המוזיקה?
"לא, לא יצא לי לצאת עם מוזיקאי. יש הרבה זוגות מדהימים בעולם המוזיקה והבידור אבל אני נמשכת יותר לאנשים שהם לא משם. כנראה שאני צריכה הפרדה".

איך מתחילים עם יובל דיין?
"בדרך כלל חברים מכירים לי מישהו שהם חושבים שימצא חן בעיניי. אני כבר לא יכולה לעשות דברים כמו קודם, זה לא שאני מסתגרת בבית ומשנה את חיי אבל בכל זאת יש הבדל. אם אני רוצה לבנות קשר אני יודעת שבהתחלה ניפגש יותר בתוך הבית, לא נצא ישר לקניון כי אנשים ירצו לדבר איתי על שירים ולהצטלם איתי, ובדייט אני מעדיפה את המקום האישי יותר. ועדיין, חשוב שמי שאיתי ידע ויכיל את הדבר הזה, אני לא רוצה להסתיר את
זה מפניו".

אמרת פעם בריאיון שאת רוצה להיות אימא צעירה. זו עדיין התוכנית?
"ברור. אין בזה משהו שנוגד את הפמיניזם בעיניי, כי אני מאמינה שאגשים את עצמי תוך כדי האימהות. אולי זו יומרה לחשוב שיהיה לי קל, אבל גם לעשות אלבום ראשון תוך כדי בית ספר ואלבום שני תוך כדי צבא היה קשה. כל הזמן אני הרי מג'נגלת, אז נפיק גם את זה. את בטח אומרת לעצמך עכשיו 'חכי חכי', לא?".

האמת היא שלא. אני חושבת שאת צודקת ושהאימהות תעשה לך טוב.
"איזה כיף. אני אוהבת ילדים וכבר מחכה לזה. מה שהכי מסקרן אותי הוא איך הקול שלי יישמע כשאהיה בהיריון. לפעמים הקול משתנה, אני מתה לדעת איך זה יהיה אצלי".