יובל אברמוביץ': "אם אימא שלי היתה פה, היא היתה בוכה"

תמר אברמוביץ' ז"ל, אימו של הכותב והמרצה יובל אברמוביץ', הגשימה את חלומה להיות דוגמנית רק בגיל 60. האישה הקוקטית, אנינת הטעם והמרשימה השתתפה בקמפיינים, הפקות אופנה ותצוגות, הפכה לאושיה תקשורתית מבוקשת בתוכניות טלוויזיה, וגם אחרי שחלתה בסרטן ואיבדה את כל שיער ראשה היא המשיכה לדגמן, זקופה ואופטימית, והפכה למושא השראה עבור נשים רבות. אברמוביץ' הספיקה לחיות את החלום המאוחר שלה רק שנתיים. את הקמפיינים הגדולים שתוכננו לה, כפרזנטורית של גן העיר ושל בנק, היא לא הספיקה לעשות. ב-2019, כשהיתה בת 62, היא נפטרה אחרי מאבק הרואי במחלה. "עד מותה לא הייתי מודע לעוצמת ההשפעה שלה", מודה בנה יובל. "בהלוויה היו 2,000 איש וקיבלתי הודעות מעשרות אלפי נשים מכל הארץ שעקבו אחריה וסיפרו על כמה היא הייתה בשבילן השראה וכמה היא נתנה להם כוח. בשנתיים האחרונות לחייה היא הדהדה מסר חד ולא מתנצל: אני כאן. תקשיבו לי, תעזרו לי, תסתכלו עלי. עכשיו תורי".

כעת אברמוביץ' הבן מקים בהשראת אמו את "קרן החלומות על שם תמר אברמוביץ" שתעזור מדי שנה לנשים וגברים שחצו את גיל 60 להגשים חלום. סוג של "חלום עליכם" למבוגרים, רק עם אברמוביץ' בתפקיד עוזי חיטמן. "אומרים שהעולם שייך לצעירים אבל אני חושב ש-60 זה ה-30 החדש. תוחלת החיים עלתה, ודווקא למבוגרים יש זמינות, הם משוחררים מגידול ילדים, לרוב הם כבר מבוססים ויש להם זמן לחלומות", הוא אומר, ומזמין את הקוראות להגיש מועמדות דרך האתר של הקרן, לספר על החלום ומהי העזרה הנדרשת להגשמתו. בשלב הראשון ייבחרו עשרה אנשים ואברמוביץ' מתכנן שזו תהיה מסורת שנתית.

חלום הדוגמנות נמשך שנתיים. תמר אברמוביץ' ז"ל | צילום: דרור קונטנטו

חשיפת הקרן החדשה נחגגה אתמול (שני) במלון BOBO בתל אביב, יחד עם השקת ספרו ה-17 של אברמוביץ', "עד הדמעה האחרונה – 62 שיחות עם אימא" (הוצאת "הרשימה"). תחילתו של הספר היא ההספד שהקריא אברמוביץ' בהלוויתה של אמו, הכולל שבעה שיעורים שלמד ממנה. ההספד הפך ויראלי והגיע לכחצי מיליון איש ובהשראתו נכתב הספר החדש, שיצא גם בגרסה דיגיטלית בקולו. שבועיים אחרי הגעתו של הספר לחנויות הוא כבר נוגע ברשימת רבי המכר. במרכז האירוע נערכה תצוגת אופנה בהשתתפות חברות ומכרות מפורסמות, שטופפו לצד דוגמניות בגילאי 50 עד 74 כי כמו שאמרה תמר ז"ל, אף פעם לא מאוחר לחלום, והן סיפרו לנו מה למדו מאימא שלהן.

"אם אימא שלי היתה פה, היא היתה בוכה" אמר אברמוביץ' לפני התצוגה. "הדוגמנות היתה חלום הילדות שלה. היא נישאה צעירה והתגרשה צעירה ונהייתה גננת ואז עוזרת אישית של איש עסקים, אבל היא תמיד חלמה להיות חלק מעולם האופנה, ואפילו חשבה להיות מאפרת או סטייליסטית. היא למדה קורסים, אבל המציאות בבת ים של תחילת שנות השישים, וחשבון הבנק שלה, וההבנה שיותר דחוף לפרנס את הבן שלה מאשר את החלומות שלה, דחקה הכל וזה לא קרה. לימים היא ליוותה אותי להרצאות, עבדה איתי בערבים במכירת ספרים, עד שהבינה יום אחד שחלומות צריך לצעוק והיא פרסמה סטטוס שהיא רוצה לדגמן ופנתה בקריאה למעצבים וצלמים. הלייקים הלכו והתרבו. היא לא הסתפקה בזה, ופנתה באופן אישי למותגים. אחר כך מוטי רייף לקח אותה לשבוע האופנה ובתוך שנתיים היא הפכה לכוכב זוהר שנדלק באור גדול. ואז היא חלתה. היא חיה יום ביומו ולא שאלה ולא רצתה לדעת על מצבה, אבל אני ידעתי שסרטן הריאות התפשט והוא כבר בשלב 4. עד עכשיו אני שואל את עצמי אם היא נהגה בחוכמה שלא השאירה הנחיות ברורות. אני חושב שאני כן הייתי רוצה להיערך אם הייתי במקומה".

בספר החדש אתה מספר על דברים שלמדת מאימא. יש דברים שאתה עושה אחרת ממנה?
"הורי התגרשו כשהייתי בן 7. אימא היתה הדומיננטית בחיי ומרכז עולמי. כשהייתי נער צעיר שמאבד פרופורציות ונלחץ מכל שטות, היא אמרה לי 'יובי, אתה לא יכול לצלוח את כל החיים, רק יום ביומו'. כשהיא נפטרה ולא השאירה שום הנחיות, ישבתי על ספסל באיכילוב, שאלתי את עצמי איך אני ממשיך ונזכרתי במשפט שלה. היא העניקה לי ארגז כלים משמעותי ומקורי וליוותה אותי בכל צעד, עד שלפעמים הייתי צריך להזכיר לעצמי שיש לי חיים משלי. אני כהורה כן שם גבולות. אני בהורות משותפת, ובשעה שמונה בערב אבא חוזר להיות יובל, רוצה לראות טלוויזיה ולהיות עם חברים. אני נוסע לחופשות גם בלעדיהן ואין לי רגשות אשם. אימא לא היתה מסודרת כלכלית ועשתה הרבה שגיאות ולקחה הלוואות ולא שיתפה. רק בשנים האחרונות היא התחילה להתיישר. תמיד זכרתי את המשפט שלה 'אם רק היו לי עוד 1000 שקלים בחודש' ואיך בגיל צעיר אמרתי שאצלי זה לא יקרה. אני הרבה יותר מסודר כלכלית ממנה, וגם הבת שלי שירה בת ה-13 היא כבר בעלת עסק של חולצות טי מצוירות, כי זה מה שספגה בבית".

"בשעה שמונה בערב אבא חוזר להיות יובל". אברמוביץ' ובנותיו | צילום: רפי דלויה

מיכל צפיר (בשמלה של דנה סידי): "כילדה קטנה, הייתי שואלת את אימא שלי מה מיוחד בי והיא ענתה לי: 'את. אין אף אחת כמוך'. כשאת שומעת את זה, את מבינה שאת לא בשום מרוץ" | צילום: נתן דביר

סנדרה שדה (בשמלה של דורית שדה): "למדתי מאימא שלי שאני אף פעם לא מספיק טובה. לא במראה החיצוני ולא במלאכת המשחק, ואל תשלי את עצמך לרגע, כי זה תמיד יכול להיות הרבה יותר טוב, אז תעבדי בשביל זה" | צילום: רפי דלויה

מיכל הקטנה (בשמלה של "אסיה"): "למדתי מאימא שלי להיות כמוה, אימא שתמיד הקשיבה לילדים ותמיד היתה בעדם. גם כשעשינו טעויות לא פחדנו להודות. למדתי ממנה לעצור כל יום לדקה ולהגיד תודה" | צילום: רפי דלויה

ניצה שאול (בשמלה של רונן חן): למדתי מאימא שאם אני קמה בבוקר עם עצב שסודק את הגרון , לבחור את השיר שאני הכי אוהבת ולשיר אותו בקול הכי רם | צילום: נתן דביר

לאה שנירר (בשמלה של דרור קונטנטו) ובתה מיה: "למדתי מאימא שכל בוקר מחדש צריך לקום עם שיר בלב ולא לוותר. עובדה – בגיל 49 ילדתי תאומים" | צילום: רפי דלויה

ריי שגב (לובשת "רתמה"): "למדתי מאימא לבחון כל סיטואציה כדי לראות איך אני לומדת ממנה על עצמי, להתבונן מנקודת מבט של חמלה, תמיד לנסות להשתפר ולשמור על סקרנות" | צילום: רפי דלויה

סי היימן (לובשת דורון אשכנזי): "למדתי מאימא להקשיב לדברים עד הסוף ולא לקטוע אף אחד באמצע, כי את אף פעם לא יודעת מתי תבוא הפואנטה ואם לא תקשיבי – את עלולה להפסיד אותה" | צילום: נתן דביר

דליה מנטבר (בשמלה של דורין פרנקפורט): "אימא לימדה אותי להקשיב רק לתחושות הבטן שלי" | צילום: רפי דלויה

חני נחמיאס (לובשת "אסיה"): "למדתי מאימא להיות אופטימית ולהסתכל על חצי הכוס המלאה" | צילום: רפי דלויה

>> כולן יפות, כולן כוכבות, אבל רוסלנה יש רק אחת