יגעת ונסעת
אומן שבאוקראינה היא מוקד תיירות יהודי בשל קברו של רבי נחמן
מימיי לא ראיתי כך את נמל התעופה בן גוריון, דחוס בגברים הלבושים ז'קטים שחורים וחולצות חגיגיות, אלפי חרדים שצבאו על בית הנתיבות לקראת ביקור באומן (Uman) שבאוקראינה. גם אני, בחור חילוני, החלטתי לנסות ולהבין מהו אותו קסם שצופנת בחובה העיר האוקראינית.
כבר בטיסה לכיוון קייב (Kiev) התחלתי להרגיש את האווירה המיוחדת, אווירת קְדם אומן. מרבית הנוסעים נעמדו בבטן המטוס והחלו מתפללים תפילת ערבית. היו מי שפצחו בשיר וסחפו את כל הנוכחים לשירה ערה, וגם מי שלא הכיר את הטקסט המושר החל לתופף עם אצבעותיו את המקצב הקליט. מראה מרתק. זה חלק גדול מהעם שבו אני חי. אני כחילוני כמעט שלא נחשף לאותם אנשים ביומיום, כל כך רחוקים האחד מהשני – כל כך קרובים. אולי כאן מתחיל תהליך ההתחזקות של רבים, ה"ביחד" הממגנט, דווקא כאן בבטן המטוס.
תפילה, הלכה, התבודדות ואמונה
לאחר שלוש שעות טיסה ועוד שלוש שעות נסיעה באוטובוס, שזכה לאבטחה צמודה מצד ניידת משטרה מקומית, הגענו לאומן, עיר שנמצאת במרכזה של אוקראינה. בעת הירידה מהאוטובוס פגשנו בעשרות נערים שאוחזים עגלות מאולתרות ומריצות ומציעים את סיועם בסחיבת המזוודות תמורת תשלום פעוט.
רוב המבקרים כלל לא ידעו היכן ילונו בלילות הקרובים, ופסעו מספר מאות מטרים עד לרחוב המרכזי שבאזור העיירה היהודית המאולתרת. יש מי שיקימו אוהל ארעי באחת מפינות הרחוב, יש מי שייכנסו למקח וממכר לגבי מחירי הדירות. לעתים נדחסים בדירה קטנה עשרות מתפללים, ישנים על מזרן שנזרק על הרצפה. מים חמים בברזים הם זכות, ובקיצור מי שמחפש "פאסיליטיז" אומן היא לא המקום בשבילו.
נשאלת השאלה למה בכלל להגיע לאומן, מי היה הרבי נחמן שבשנים האחרונות אלפים פוקדים את קברו, ושכמעט על כל קיר מיותם בארץ מתנוסס הסלוגן "נ נח נחמ נחמן מאומן"? ובכן הרב, ובפי מאמיניו "רבנו", נולד בשנת 1772 ונפטר ממחלת השחפת בגיל צעיר. בן 38 היה במותו. הוא הדגיש את חשיבות הערך המשולב של תפילה, לימוד הלכה, התבודדות ואמונה שצריכה לבוא מעומק הלב. השמחה והאופטימיות הן מקור תפיסת החיים והייאוש נחשב כחצר האחורית בנפש האדם – הוא מיותר ועדיף שיישאר גם מיותם.
נהר שמטהר מכל הכתמים
בשנת 1768 נטבחו כ- 30 אלף יהודי אומן לאחר שלא הסכימו לכרוע ברך לצלב, דבר שהיה פוטר אותם ממיתה. כששמע הרב את סיפורי ההקרבה של היהודים בני אומן, אירוע שהתרחש עוד טרם לידתו, הוא הורה לסובבים אותו שבקץ ימיו כל רצונו להיקבר לצד אותם יהודים.
רבי נחמן האמין שיש לו את הכוח לסייע ולעזור לכל אדם באשר הוא, ובקשתו בטרם מותו הייתה שיעלו אל קברו, בייחוד בראש השנה. חסידיו טוענים כי כל מי שיקרא על קברו את התיקון הכללי, עשרה פרקי תהילים שהרב איגד, יזכה לישועות ולהגנה בהגיעו אל העולם הבא. אמרתו "ניצחתי ואנצח, גמרתי ואגמור, אני נהר שמטהר מכל הכתמים", הייתה לבטח מעוררת כיום איזו כותרת עם לגלוג פרשני ורמז למגלומניה מתקדמת, אבל לאחר שנות אמונה רבות מצד חסידיו, יש שיודעים לשתף את כל מי שרק יחפוץ בסיפורי נסים ונפלאות שאירעו להם גם בעולמנו זה.
בין המבקרים באומן, לצידם של הברסלבים, ניתן לפגוש ציבור דתי מחצרות רבות, חסידי גור, ליטאים, חב"דניקים ואפילו קבוצה לא ציונית מחסידות סאטמר. נראה שדבריו של הרב נוגעים לקהילות שלמות, דבר הנחשב לחריג בעולם החרדי, שמחלוקות בו הן עניין שבשגרה. גם ציבור חילוני מגיע, רבים מחפשים תשובות בין נבכי הדת והמסורת, בין הקודש לחול. יש מי מהם שהגיעו עם שיער ארוך ושבו לביתם קצוצי שיער ואף עם פאות בצידי ראשיהם, התחזקו באופן ממשי, או לפחות באופן ויזואלי.
גם חסרי כל מעוניינים להגיע ולבקר בקברו של הרב, והיו מי שזכו לתרומה מצדו של יהודי עשיר מאמריקה, ישראל זינגר שמו, אשר החליט לסייע ל-3,000 מאמינים ולהטיסם מישראל ומאמריקה. הוא אף הקים עיר אוהלים שתכיל את כל אלפי מוזמניו, ויש מי שכבר הצמידו לו את הכינוי המכובד "גביר".
היטהרות של טרם חג
רחוב פושקינה (Pushkina), הרחוב המרכזי בעיירה היהודית המתהווה שבאומן, הוא בדרך כלל רחוב צדדי ושקט בו מתגוררים כמה אלפי תושבים. בימי טרם החג מתנגנת בו מוסיקה כליזמרית ודוס-דאנסית בשלל פראפראזות ומילים מקוריות בוקעת ממגברים ("ברבאבא" בסגנון "רבי נחמן, רבי נחמן, אין כמוך בעולם" או "יש לנו תיש" בסגנון "יש לנו רבי, לרבי יש זקן"). בדוכנים הפזורים ברחוב נמכרים ספרי תורה, תמונות של רבנים ועוד פריטים רבים. קצות הרחוב שונים במהותם זה מזה: בקצה אחד הוקמה שדרת מזכרות המופעלת על ידי סוחרים מקומיים.
לחלק מדוכניהם מוצמד דף מודפס שעליו כתוב שהמוצרים נמכרים באישור משמרות הקודש או, במקרים אחרים, שהמוצרים נמכרים לגברים על ידי גברים בלבד, היתרים מוזרים למי שלא מורגל בהם. הלהיט התורן בתחום זה הוא בובת מטריושקה (שרבים מאיתנו מכנים "בבושקה"), זו הנפתחת ובתוכה תאומותיה המכווצות מה. בקצהו השני של הרחוב מצוי מבנה הציון, קברו של רבי נחמן. זה המקום הקדוש בו דורשים מהאדם להתחבר לאני האמיתי שלו, להתפלל ולהתפרק כמה שרק ניתן.
ביום החג, טרם כניסתו, מתקיים מעמד התיקון הכללי. אלפי מתפללים נדחסים איש לצד רעהו בחלקת הקבר ובמרכז הרחוב וזועקים יחדיו את פרקי התיקון הכללי. מספר שעות לאחר מכן כל הדוכנים מקופלים, שקט מתחיל לשרור ברחובות והציבור הדתי נכנס למקוואות המצויים במרתפי הקלויז, אלה הם שני בתי הכנסת הגדולים שבמקום, על מנת לקיים את מצוות ההיטהרות. רחוב פושקינה עוטה לבוש לבן, אווירת חג.
כל הבאים מתקבצים בבתי הכנסת, יש מי שמניחים ספר תורה על שולחן ברחוב ומקימים בית כנסת מאולתר. עם תום התפילות פונים המאמינים, איש איש עם חבריו, לארוחת החג. אחד ממארגני "הפקת אומן", בחור חרדי צעיר ונמרץ, נחמיה חשין שמו, אמר לי כבר בהגיעי כי לא משנה מי יגיע, כמה פרוטות מצויות או לא מצויות בכיסו – באומן אין ולא יהיו רעבים. ואכן במקום מצויים מפעלי הזנה, חלקם חינם, חלקם במחירים סמליים. כולם יזכו לקבל ארוחה הגונה בראש השנה.
תשליך של חילונים
במהלך ימי החג נשמעות בכל האזור תפילות מבוקר עד ערב. נראה שהרוגע חדר היטב לליבות האנשים, תקיעות שופר מפלחות את השמיים. ישנם רבים המחפשים פינת מסתור, בין עצים ושיחים ובמקומות מרוחקים, מתבודדים, מהלכים קדימה ואחורה, פורשים ידיהם אל השמיים, מדברים לעתים בקול רם ומתחננים לטוב. בשיחה שקיימתי עם אחד מהמאמינים הוא סיפר לי שרבות ממשאלות ליבו מולאו לאחר שהחל בשנים האחרונות להתבודד מדי יום. הוא הוסיף ואמר שהפך לאדם שלֵו יותר ונוח לבריות, ושבשעת ההתבודדות הוא מגיע להתעלות רוחנית עוצמה כזו עד שהוא מרגיש כאילו מרחף.
מי שמתגוררים בעיר האוהלים צריכים בימות החג להלך עד לאזור מרכז ההתרחשות הדתית. בדרך נגלים עצי פרי רבים, שזיף, תפוח, אגס, בוסתן של ממש. החלק העגום בדרך הוא בית הקברות המעורב היהודי-נוצרי, בו נמצא קבר אחים ל- 3,000 מיהודי האזור שנרצחו בשנות ה-20 של המאה הקודמת.
באזור מצוי אגם מים גדול, וביום רגיל ניתן למצוא בו דייגים מקומיים המנסים את מזלם. באחד מימות החג מתקיימת באגם תפילת ה"תשליך", זו המבקשת להשליך אל המצולות את החטאים. רבים שולפים את כיסי מכנסיהם החוצה ומראים כי ניקו והשליכו את כל עוונותיהם. שיא הארוע מבחינת החילוניים שהחליטו לנסות ולשנות את מנהגיהם, הוא בהנהגת תשליך לאגם של עגיליהם, פירסינגיהם, וכל סממן המסמל את העולם הגשמי יותר.
עם הפנים למערב
רוב המבקרים באומן מגיעים אליה על מנת לפקוד את קברו של הרבי, אולם בעיר מצויים גם מספר אתרים נוספים שכדאי לבקר בהם. מאחורי מתחם קבר הרבי ישנו מעבר בין הבתים המוליך אל שוק מקומי. זהו השוק החקלאי (Colgospniy Bazaar), שוק עצום בגודלו הפתוח בכל יום מימות השבוע ובו ניתן לרכוש מוצרי מזון, ביגוד, הנעלה ועוד. בקצה השוק ניצבת כנסיית ניקולאס הקדוש (St. Nicholas Cathedral), שנבנתה בשנת 1812. זוהי כנסייה מרשימה, עשירה בפרסקאות, שממנה ניתן לפנות לרחוב רדיאנסקיה (Radianskya) המוביל לרחובה הראשי של אומן, רחוב לנין (Lenin), המטופח אם כי המיושן.
בתחילת הרחוב שוק פרחים קטן המונה מספר דוכנים, בייחוד ורדים בצבעים מגוונים, ובהמשכו עשרות חנויות, מספר בתי קזינו קטנים, גן שעשועים רחב ידיים לילדים ואפילו קניון קטן. באחד מכיכרות הרחוב ניצב פסלו של המהפכן הבולשביקי לנין כשהוא מנופף בידו. קצת מוזר ששם הרחוב הראשי בעיר והפסל הניצב במרכזו עדיין לא הוחלפו. המדינה התנתקה מהיבטי מסך הברזל לפני יותר מ- 15 שנה ומצהירה כל העת שפניה למערב ושברצונה להיחשב כחלק ממדינות אירופה המערביות, אבל מסתבר שההיסטוריה, ואולי גם ההרגל, חזקים מכל. מול פסלו של לנין נמצא בניין המוזיאון להיסטוריה מקומית (Local History Museum), מוזיאון קטן שמוסב לכנסייה בשעת הצורך, ובו מספר מצומצם של ציורים פרי מכחולם של אומנים מקומיים.
רבים מהמבקרים באומן מחליטים לנסוע ולעלות אל קברות צדיקים. במרחק מספר שעות נסיעה מאומן נמצאים חלקת הקבר של רבי ישראל בן אליעזר, הוא הבעל שם טוב; קבר הרב נתן שטרנהרץ, התלמיד האהוב והמקורב על רבי נחמן, שהיה סופרו ותיעד את מיטב אמירותיו ושיחותיו; וכן בעוד אתרים שבהם קבורים רבנים הקשורים במורשת העם היהודי.
אין זה משנה אם המבקרים באומן הם חילוניים מוחלטים או דתיים אדוקים. מספר ימי שהייה במקום, ועוד בראש השנה, מספקים פרספקטיבה מעניינת על אמונה ועל התנהלות דתית מרתקת. חבל שכמעט שרק באירועים מעין אלה יודע העם היהודי לשלב ידיים, אבל בכל זאת, כפי שאמר הרב, הרי "מוכרחים להיות שמח".
עמרי גלפרין – טייל, מרצה, כתב ובימאי טלוויזיה
מתוך: מגזין מסע עולמי
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה