טירופו של נער המקהלה

קשה לצפות בסרט "קוני 2012", אך בימים אלה קשה עוד יותר לנסות שלא לצפות בו. הסרט המדובר ביותר היום באינטרנט הוא קמפיין רב עוצמה הקורא ללכידתו של ג'וזף קוני, מנהיג ארגון "צבא ההתנגדות של האל" (Lord's Resistance Army) הפועל מאז 1986 במרכז אפריקה.

מספר הצפיות העצום שהסרט צבר בשבועות האחרונים נובע מכך שיוצריו הצליחו להציג מטרה שקל מאוד להזדהות עמה: פרסום שמו ברבים של אדם מטורף, קנאי דתי מגלומן, כדי לעורר מודעות בינלאומית לטרור הקיצוני שהוא מטיל על אזורים רבים במרכז אפריקה.

מיהו ג'וזף קוני?

ג'וזף קוני, לשעבר נער מקהלה קתולי ומרפא בעשבים, בן לשבט האצ'ולי (Acholi) מאזור גולו שבצפון אוגנדה, הקים באמצע שנות ה-80 ארגון שהמיט תוהו ובוהו על האזור זה. מטרת הארגון היא להקים מדינה עצמאית שחוקיה יהיו עשרת הדיברות בשילוב עם אמונות עממיות שעוותו לפי תפיסת עולמו של קוני.

ארגונו של קוני, ה-LRA, הוא המשך לפעילות של ארגון קיצוני אחר שקדם לו בצפון אוגנדה – "תנועת הרוח הקדושה", שהונהגה בידי ה"נביאה" אליס לאקוונה, קרובת משפחה של קוני. אחד הדברים הקשים בסיפור כולו הוא תמיכתם של כמה מהמקומיים בארגונו של קוני, הרואים בו מכשף הניזון מהשראה דתית נוצרית פונדמנטליסטית.

הבנת הטרגדיה לעומקה נעוצה לא רק במצוקתם של תושבי האזור, אלא גם במאפיין הפוליטי של צפון אוגנדה ודרום סודאן – מרחב מעבר בין הסהרה הערבית המוסלמית ואפריקה השחורה הנוצרית. זה עשרות שנים מתנהלים כאן קרבות בין קבוצות מורדים סודאנים, הנוקטות שיטות של רציחות המוניות וחטיפת ילדים. הטקטיקה הזאת זלגה אל אזור מוכה מצוקה אחר, צפון אוגנדה, שבו החל קוני לפעול (לפי הערכת מפיקי הסרט ב-28 השנים האחרונות נחטפו יותר מ-30 אלף ילדים).

חיילים בני 9

קוני מאלץ את הבנים לשמש כחיילים ואת הבנות כשפחות מין וחיילות. הגיל הממוצע של ה"חיילים" הללו הוא 12-9. הם סובלים מרעב ועוסקים בכפייה גם ברצח עריקים ו"בוגדים" שאינם סרים למרותו של קוני. את עוצמתו שואב קוני מהשנאה שהוא מפיץ בקרב המקומיים לשלטון המרכזי של אוגנדה, שלדעתו מפלה לרעה במתכוון את התושבים, משום שחבל ארץ זה שימש כבסיס התמיכה לאידי אמין, שליטה העריץ של אוגנדה בשנות ה-70.

אפליה זו, לפי תפיסתו, היא המשך לאפליה האתנית שהנהיג הקולוניאליזם הבריטי בין האליטה של הבוגנדה (Buganda) בדרום אוגנדה ובין שאר הקבוצות שבצפונה, שלהן יוחסה שייכות אתנית לדרום סודאן. כך, שנאה נשענת על שנאה קודמת, ושיטת הרג אחת "משתכללת" והופכת לטרור נורא נגד ילדים חסרי ישע.

הכתבה המלאה מופיעה בגיליון אפריל 2012 של מגזין "מסע אחר"

להזמנת מנוי לחצו כאן