"יום האישה 2026 הוא לא יום חג – הוא צריך להיות יום זעם"
רוצים לתת לנו מתנה ליום האישה? תשכחו משוקולדים, בלונים או מוצרי קוסמטיקה. תנו לנו את ההגה. לא נשתוק יותר עד שהחדרים שבהם נקבע הגורל שלנו ייראו כמו המציאות בשטח: 50 אחוז נשים ומאה אחוז מנהיגות אחרת | טור דעה
כבכל שנה בראשית מרץ, הארץ לובשת אדום. שפע של פרחים ולבבות אדומים שמנסים להסתיר אמת מכוערת: יום האישה הבינלאומי הפך לחגיגה האולטימטיבית עבור מתנגדי השוויון. מס שפתיים שנתי שנועד להשקיט את המצפון של חברה שב-364 הימים הנותרים בשנה מקדשת הדרת נשים.
>> "הקלות" בהנחיות: לכו לעבודה אבל תשאירו את הילדים בבית
יום האישה הבינלאומי 2026 שחל היום ה-8.3 לא צריך להיות יום חג. הוא צריך להיות יום זעם על קריסת הקונספציה. 77 שנים של מנהיגות גברית הומוגנית הביאו אותנו לנקודה הזו: למלחמות אינסופיות ולמחיר דמים בלתי נתפס. ממשלת המחדל, גם אחרי האסון הגדול בתולדותינו, ממשיכה לעשות עוד מאותו הדבר ומצפה לתוצאה שונה. בעולם קוראים לזה טירוף, בישראל קוראים לזה "הקבינט המדיני-ביטחוני".
אותה קואליציה שאחראית למחדל, שהיא הכי גברית ומנותקת שהייתה כאן, עסוקה כעת בפרויקט אחד עיקרי: דחיקת הישגי המאבק לשוויון. אחרי שמחקו כליל את נוכחות הנשים מתפקידי מנכ"ליות במשרדי הממשלה, הם עוברים לשלב הבא: הדרת נשים מתפקידי לחימה, העלמתן מהאקדמיה ודחיקתן מצמתי הכרעה. הם עושים זאת באותה יהירות שגרמה להם להתעלם מהתצפיתניות שראו, הבינו והתריעו, אך זכו לבוז כי הן "רק נשים".
"אני יודעת איך נראה חמ״ל בעת אירוע ואני יודעת איך נראה הזלזול בעיניים של גברים בדרגות בכירות כשאישה מעזה להציב סימן שאלה"
לפני שהייתי קצינת מבצעים בחיל הים, שירתתי כבקרית שליטה, המקבילה הימית לתצפיתנית. אני יודעת איך נראה חמ״ל בעת אירוע ואני יודעת איך נראה הזלזול בעיניים של גברים בדרגות בכירות כשאישה מעזה להציב סימן שאלה. אני גם יודעת כמה קשה להתעקש על האמת כשאת האישה היחידה בחדר, מול שרשרת הפיקוד הגברית. בשבעה באוקטובר הזלזול הזה הפך לכתובת שנכתבה בדם. ההגמוניה הגברית היהירה עלתה לנו בחיי אדם.
הם פוחדים מאיתנו במוקדי קבלת ההחלטות לא כי אנחנו "פחות טובות", אלא כי אנחנו מביאות משהו שהם איבדו מזמן: היצמדות למציאות במקום לאגו ודאגה למדינה במקום לכיסא. הם פוחדים מהרגע שבו הציבור יבין שמנהיגות אכפתית וקשובה לא סותרת יכולת מקצועית, אלא שהיא תנאי הכרחי לה. צריך לומר ביושר, גם המצב באופוזיציה לא יותר טוב. חבורת הגברים שבראש המפלגות, שמשימתם האחת הייתה להפיל את הממשלה שחתומה על האחריות לטבח השבעה באוקטובר, כשלה מהיום הראשון ובכל הזדמנות שהייתה להם להוביל ולהציג מנהיגות אמיצה ובלתי מתפשרת בשנתיים וחצי שחלפו מאז.
מחדל ביטחוני
יום האישה הוא פלסטר מגוחך על פצע מדמם. מחלקים לנו שוקולדים בזמן שבכנסת מעבירים חוקים שרומסים את זכויותינו. המדינה הזו מקדשת אי-שוויון כערך, כשחברות כנסת מסוימות משמשות שליחות נאמנות של תנועות דיכוי הנשים בתחפושת של "כבוד בת מלך". הדרת נשים אינה "עניין מגזרי" או "אילוץ קואליציוני"- היא מחדל ביטחוני מהדרגה הראשונה.
"יום האישה הוא פלסטר מגוחך על פצע מדמם. מחלקים לנו שוקולדים בזמן שבכנסת מעבירים חוקים שרומסים את זכויותינו. המדינה הזו מקדשת אי-שוויון כערך"
במשך עשורים אמרו לנו "תנו למומחים לנהל את הביטחון". אותם מומחים נכשלו כי הם בנו מערכת שמשכפלת את עצמה לדעת, מערכת שלא מסוגלת להכיל קול אחר או להודות בטעות. השבעה באוקטובר הוכיח שאם נשים לא יהיו שותפות מלאות בקבלת ההחלטות, בכל התפקידים, אנחנו נמשיך להיות אלו שמשלמות את המחיר: בלוויות, בניהול המשפחות הקורסות, בשחיקת זכויות ומעמד הנשים ובנהרות של דם שימשיכו לצבוע את הארץ באדום בוהק, גם כשהפרחים יבלו.
שילוב נשים במוקדי קבלת ההחלטות זו לא "מחוות גיוון" ולא טובה שעושים לנו, זה צו 8 למען הביטחון והעתיד שלנו. נשים הן המחסום האחרון בפני שלטון שאיבד בלמים וצועד בעיניים עצומות, שיכור מחשיבות עצמית ויוהרה, לתהום הבאה. רוצים לתת לנו מתנה ליום האישה? תשכחו משוקולדים, בלונים או מותגי קוסמטיקה. תנו לנו את ההגה. לא נשתוק יותר עד שהחדרים שבהם נקבע הגורל שלנו ייראו כמו המציאות בשטח: חמישים אחוז נשים ומאה אחוז מנהיגות אחרת.
הכותבת היא מורן מישל, פעילה חברתית ופוליטית, ממייסדות ומנכ"לית לשעבר של הסתדרות העצמאים. נמנתה עם מובילות המחאה נגד הרפורמה המשפטית ומועמדת בפריימריז למפלגת הדמוקרטים לכנסת ה־26.