אחרי ה-7 באוקטובר, היה אמור להגיע תור הזהב של הלוחמות. אבל יותר ויותר מקרים מעבירים להן מסר אחר: מהסערה סביב לוחמי גדוד 679 שסירבו לשרת לצד לוחמת ועד הדרת נשים מפעילות מבצעית - בצה"ל מעדיפים להכיל סרבנות מגדרית במקום לבלום אותה
זה היה אמור להיות תור הזהב של הלוחמות. מדינת ישראל שלאחר ה-7 באוקטובר 2023 בנתה את האתוס החדש שלה על גבורה נשית, והתמונות מהחזית סיפקו את ההוכחה המוחצת: שדה הקרב לא מבחין בין מגדר למקצוענות. אך בזמן שהלוחמות ביססו את מעמדן תחת אש, בתוך הצבא התפתח תהליך הפוך. בחודש האחרון נחשף הפער המדמם בין ההצהרות החגיגיות על שילובן במערך לבין מציאות שדוחקת אותן הצידה. זו פגיעה ישירה באופן שבו צה"ל מנהל כוח אדם מבצעי.
>> קטיה אברבוך מ"חתונמי" שרדה אונס – ואז גילתה מה המדינה עושה לנפגעות
הנסיגה הזו התבטאה שוב השבוע בתוך שירות המילואים. לוחמים מחטיבת השריון 679 דרשו להדיח לוחמת מהגדוד, וחלקם אף עזבו את היחידה בהצהרה אידיאולוגית, רק כי לא היו מוכנים שתשרת איתם בפלוגה, אפילו לא באותה מחלקה. כשלוחמים מרשים לעצמם להציב אולטימטום למפקדים ולהפקיר משימה רק בגלל נוכחות של אישה בכוח הפינוי הרפואי, המסר שמחלחל ברור: הנוכחות שלך היא מטרד שיש לנהל, להחביא או לצמצם.
כשלוחמים מרשים לעצמם להציב אולטימטום למפקדים ולהפקיר משימה רק בגלל נוכחות של אישה, המסר שמחלחל ברור: הנוכחות שלך היא מטרד שיש לנהל, להחביא או לצמצם
ההתפרקות הזו של הסמכות הפיקודית מול לחצים אידיאולוגיים היא לא מקרית. בזמן שצה"ל הצהיר בוועדת חוץ וביטחון שחיילות לא ישמרו על מחבלי נוח'בה, בפועל מילואימניקיות נשלחות לבצע את המשימה בניגוד להתחייבות המפורשת. ההבטחות תקפות עד לרגע שבו הן פוגשות אילוץ מבצעי, לחץ פוליטי או נוחות מערכתית. כך הופכות ההתחייבויות שניתנו ללוחמות לסעיף גמיש, והמילה שניתנה בדרגים הבכירים נשחקת מול המציאות. ההבטחה הפכה להמלצה בלבד, והלוחמות מגלות שהמערכת מוכנה להפקיר את שלומן בשם "אילוצים".
לוחמות, אבל
השבר העמיק כשהאידיאולוגיה התחילה להכתיב את הכשירות המבצעית. לוחמות יהל"ם הודרו מהמוצב ופעילותן המבצעית בוטלה בגלל נוכחותם של חיילים מחטיבת חשמונאים. מעבר להדרה, זו פגיעה ישירה בתפקוד הצבא. בדיון בכנסת שנערך ב-27 באפריל הובהר כי חסימת הלוחמות פגעה במשימה, אך בשטח נראה שהעדפת "התאמות" על פני שירות נשים הפכה למדיניות שקטה. כשהנוכחות הנשית הופכת לנטל שיש להסתיר, הצבא כולו נחלש.
ההדרה לא נעצרת במרחב המבצעי. היא זולגת גם אל הסמלים הקטנים יותר: מהלבוש ועד הדרישה החוזרת מנשים "להתאים את עצמן". ההנחיה לחיילות לרוץ במכנסיים ארוכים במרתון ירושלים בעוד חבריהן רצים במכנסיים קצרים, והתגובה המזלזלת של ח"כ ניסים וטורי בערוץ הכנסת ("בנות אוהבות את זה חשוף יותר"), הם לא שיח על קוד לבוש. זה ניסיון לסמן לנשים שהגוף שלהן הוא קודם כל מפריע. ביום השחרור חיילות נשפטות ונקנסות על לבוש "לא צנוע", ובשטח מצטברים דיווחים על מילואימניקים שזוכים ל"התחשבות" במקום למענה פיקודי חד משמעי מול גילויי סרבנות על רקע מגדרי.
הבחירה העקבית של הצבא בריצוי של צד אחד בלבד, תמיד על חשבון הלוחמות, היא ויתור מודע על המקצועיות לטובת שקט תעשייתי של הרבנים מהמגזר החרדי והדתי
הפרדוקס זועק: בעוד בג"ץ פועל למען שוויון ומחייב את פתיחת השריון המתמרן, השטח נכנע ללחצים שמצרים את צעדי הנשים ביחידות הקיימות. הבחירה העקבית של הצבא בריצוי של צד אחד בלבד, תמיד על חשבון הלוחמות, היא ויתור מודע על המקצועיות לטובת שקט תעשייתי של הרבנים מהמגזר החרדי והדתי.
הצהרות הרמטכ"ל לפיהן נשים הן "חלק בלתי נפרד" הן חשובות, אך הן חסרות ערך אם הן לא מתורגמות להגנה על המרחב המקצועי שלהן. הגיעה העת להחליט אם צה"ל הוא צבא מקצועי ללא פשרות, או מערכת שמוכנה להקריב את הכשירות של הלוחמות שלה כדי לקנות שקט. נכון לעכשיו, התשובה נכתבת בשטח, והיא צריכה להטריד כל מי שביטחון ישראל יקר ללבו.
הכותבת היא סתיו אלה, מנהלת השיווק של "בונות אלטרנטיבה".