בחירות או לא להיות: הדרך להחלמה עוברת רק במקום אחד

כן, כן, האוטו שאתן רואות ברחוב עם הסרט הזה שהיה פעם צהוב – הוא שלי. לא, לא שכחתי להוריד אותו. הוא שם בכוונה. הוא שם עד שהחטופים יקבלו את מה שהמדינה, הממשלה ואנחנו חייבים להם: ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את העבר ושלטון חדש שידאג להם לעתיד. וזה כמובן בלשון המעטה, אנחנו חייבים להם הרבה יותר. 

>> עינת ארליך חושפת את ראשה אחרי הניתוח – ומעבירה מסר לפני הבחירות

רק שבשלוש השנים האחרונות, אחרי שראינו איך השלטון נאחז בקרנות המזבח, הבנו משהו באופן חד משמעי: הדרך להחלמה שלהם ושלנו, הדרך לסיום המלחמות האינסופיות שנקלענו אליהן (או פתחנו בעצמנו לא חשוב שמות, ביבי) עוברת רק במקום אחד: הבחירות. רק לאחר הבחירות ורק תחת הנהגה אחרת ("אבל מי יכול להחליף אותו?!" – אני מוכנה לשים גם את גרגמל), נוכל לבדוק: האם יש דרך אחרת לחיות בה? האם נוכל לחזור לחיות חיים נורמטיביים ולא של מדינת מלחמה? ובמקביל, האם נוכל לא להרגיש במלחמה כשאנחנו מול המדף בסופר או צריכות ללמד את הילדה מתמטיקה? כי בכיתה שלה – כבר לא לומדים.

עוד ארבע שנים כאלה?

רק שכל זה עוד בקטנה ממה שמחכה לנו כאן אם נמכור את המדינה לעוד ארבע שנים של ההנהגה והעסקונה החרדית (רק מחדדת, כל קול למפלגות שמתכוונות להמשיך את הקואליציה הנוכחית הוא קול להמשך הכוח הפוליטי של המפלגות החרדיות). הצעות החוק שלהם לכפייה דתית והדרת נשים רק ילכו ויחמירו, ואל תטעו, הפעם הן יעברו. כמה זמן בג"צ יכול לעמוד על תילו כדי לשמור עלינו מאפליה? כמה שנים של איומים היועמ"שית והאופוזיציה עוד יכולים לספוג? כמה זמן יעבור עד שהמרדכי דוידים יתרבו, יקיפו את המתנגדים מכל עבר ויהפכו את ההפחדה והבריונות לנורמה? 

תגידי, כמה כוח יהיה לך להילחם מול 50 גברים באוטובוס שדורשים ממך לרדת רק כי את אישה? כמה כוח יהיה לך להיאבק במערכת שמותירה את גורלך בידי בן זוג אלים שמסרב לתת לך גט, גם אם ימות העולם, ובסוף זאת יכולה להיות את ש…מתה? כמה אנשים סביבכן כבר אמרו שהם ילכו על הרילוקיישן שחלמו עליו אם ביבי והחרדים יקבלו עוד ארבע שנים? ואני גם לא אלאה אתכן בפרטים על כמה מיסים נשלם כאן אם נמשיך לממן מדיניות שמעודדת אי השתלבות בשוק העבודה ומנציחה את אי השוויון בנטל. אני לא אדם דרמטי (אלא אם אני לא מוצאת את משקפי השמש ביציאה מהבית. אז זו דרמה אמיתית), אבל אני לא חושבת שאני מגזימה כשאני אומרת שאנחנו ברגע של להיות או לחדול.

"אני לא אדם דרמטי, אבל אני לא חושבת שאני מגזימה כשאני אומרת שאנחנו ברגע של להיות או לחדול"

שימו לב שכתבתי "ההנהגה הנוכחית של החרדים". יש קולות נפלאים מצד נשים פמיניסטיות בציבור החרדי ובתוך המפלגה החדשה "הציבור החרדי" שקוראים בעד השתלבות נשים במפלגות והחרדים במדינה. הלוואי הלוואי שתהיה שם הפתעה. אם במקרה אתן מהצד המתלבט והגעתן עד לכאן, אני מבקשת את אמונכן ושתסמכו עליי. 

בבקשה. בשבילי. בשבילכן. בשביל הילדים שלנו. צאו להצביע לשינוי. שינוי של הביטחון. שינוי של האלימות. שינוי של החינוך. שינוי של ההדרה. שינוי של הכלכלה. שינוי של התחבורה. שינוי בנטל המס. שינוי של המחירים. שינוי של האפליה. שינוי של הטרור היהודי. שינוי של יחסי החוץ של מדינת ישראל. שינוי של ההסברה. שינוי של הפילוג בינינו. שינוי של ההסתה. שינוי שמגיע לנו. לך. להם. לילדים שלנו. בואו נפעל למען שינוי: מייאוש לתקווה. ואולי, אולי בקרוב ממש, אוכל להוריד את הסרט הצהוב מהאוטו.