תם הטקס: המציאות האלטרנטיבית של מירי רגב ושרה נתניהו 

מירי רגב: מה שווים המתים אם אי אפשר לשלוט בהם?

תנו למתים מנוחה: דמויות AI של עפרה חזה, שושנה דמארי ועוזי חיטמן יעלו להופעה על בימת טקס המשואות ביום העצמאות ה-77 למדינת ישראל. כשהמציאות לא מצליחה לספק מספיק אמנים שיסכימו להשתתף – מירי רגב שולפת את המתים. באמצעות טכנולוגיית בינה מלאכותית, שלושת הזמרים האהובים יוקפצו חזרה למילואי החיים, בלי יכולת להגיד "לא" – כי מה שווה הזיכרון, אם אי אפשר לשלוט בו?

>> מכתב מאם שכולה: איך ממשיכים לחיות אחרי שהעולם חרב?

איך אפשר לדעת אם חזה, דמארי או חיטמן היו רוצים להיות חלק מהקרנבל המטורלל של רגב? אי אפשר. אבל כשמגייסים את המתים לצרכים פוליטיים, השאלה היא כבר מזמן לא אם נחצה קו אדום – אלא כמה נמוך עוד אפשר לרדת, וכמה רחוק היא תלך בניסיון להעמיד פנים שהכל בסדר – עד העולם הבא, זה בסדר. 

אבל מה אני בכלל מקשקשת? זה כבר מזמן לא מפתיע. זו פשוט השיטה: שלטון שבורח מאחריות, שמפקיר את אזרחיו, שמקריב את חייליו, שקובר את חטופיו. שלטון שמנוהל בידי קומץ של שכרון כוח, שחיתות והבטחות ריקות על "ניצחון" – בעוד דם ממשיך להישפך בשדות הקרב של מלחמה מיותרת. ילדים, מכל הצדדים, משלמים מחיר שאין עליו מחילה לדראון עולם. והחטופים – איך הם עוד שם?! ובינתיים, כדי שלא נרגיש, מפעילים לנו הולוגרמות עם פסקול גנוב, מייצרים רגש מזויף. רק אל תשכחו למחוא כפיים.

שרה נתניהו: זה לא הפוטושופ – זו מציאות מסוכנת

וזה לא נגמר בטקסים הסינתטיים. גם באירועים משפחתיים – הנתק מהמציאות הפך לשיטה. שרה נתניהו העלתה לאינסטגרם שלה פוסט מהמימונה-חינה של בנה, אבנר – עם שיער ווייבי שופע ומתוקתק, חיוך מתוח, ועיבודי פוטושופ שלא היו מביישים את אולפני דרימוורקס. אבל כמו תמיד, המציאות הציצה מבין החריצים. הפער בין התמונות המעובדות לבין האמת היה כל כך צורם, שהפוסט הוסר במהירות – אחרי גל תגובות שהזכיר לשרה: מציאות, בניגוד לאינסטגרם, אי אפשר לערוך.

חשוב להבהיר: אנחנו לא עוסקות במראה של אף אחת. העיסוק כאן הוא בזיוף. בניתוק. במדינת הטרלול שהפכה לנורמה – בקרב אלו שמקבלים ומקבלות החלטות על החיים שלנו. זו אותה משפחה שמזמן הוכיחה שאינה כשירה לנהל מדינה: להתעלל במשפחות החטופים, להדוף את המשפחות השכולות – במקום להסתכל להן בעיניים, להוריד את המבט, ולהתייחס אליהן כאל קודש הקודשים. ובכל זאת, היא ממשיכה להחזיק במדינה – בדרך להרוס כל חלקה טובה, לייקר כל אפרסק רענן, ולצבוע כל סדק בעוד שכבת שפכטל של פוטושופ. וכשמדובר באנשים שמחליטים על החיים והמוות שלנו – זיוף הוא כבר לא עניין של אסתטיקה, הוא סכנה מתקתקת.