זהו, בשביל להחזיר את החטופים צריך להחליף את הממשלה
כולם הסתנוורו מהביפרים ומהמכה שהנחיתה ישראל על לבנון, אבל כלנית שרון, ממובילות תנועת המחאה "החזית הוורודה", רואה איך עליית המורל הלאומי באה על חשבון חיי החטופות והחטופים. טור אישי
זהו, סיימנו את שבוע ה"הכנסנו להם" הלאומי והאון הישראלי. כי כמו שבישראל הכי אוהבים – נתנו מכה מיליטנטית חזקה, גברית, ככה להחזיר את המורל והעוצמה. אני שואלת מתי מדינת ישראל הפכה להיות זו שמעדיפה להלום באויב מאשר להציל חיי אדם? כולם הסתנוורו מהביפרים המתפוצצים בלבנון, אפילו שאמרו שכבר 15 שנה יש אופציה לפוצץ אותם, ומתי בוחרים לפעול? שנה לתוך המלחמה. ממשלת ישראל לא חושבת על החטופות והחטופים בשבי, למה לה? אנחנו הרי הולכים להלום בלבנון.
>> קרן פלס: "אני מדברת עם אלוהים, מתפללת שיעשה נס"
אחרי רצח ששת החטופים בשבי והחזרת גופותיהם לארץ יצאו המוני ישראליות וישראלים מהבית, בהתפרצות אדירה של כאב שתורגם לזעם והוביל לפעולה. במשך כמעט שבועיים היו אנשים ברחובות, וזה נותן תקווה.
השבוע שעבר התחיל בדיבור על פיטוריו המתוכננים של שר הביטחון והחלפתו על ידי גדעון סער, המשיך בעצירת המהלך בגלל הביפרים בלבנון והתנקז לתגובה חריפה ותוקפנית של חיזבאללה כלפי צפון ישראל מחיפה והלאה. אין מקום בטוח יותר, המדינה "קיימת" בין גדרה לחדרה וגם זה בקושי. והציבור? חלק ממנו יוצא למחות וחלק ממנו מרים להתחזקות ישראל במערכה מול חיזבאללה.
זהו, אי אפשר לכבס את זה יותר – ממשלת ישראל לא תחזיר את יתר החטופות והחטופים שנותרו בשבי. התחלתי להגיד את זה כבר בנובמבר והלוואי והייתי טועה, אבל היא לא תחזיר אותם. בממשלת נתניהו – בן גביר- סמוטריץ' – דרעי, נוח יותר שהחטופים ימותו למען קידוש השם וקירוב הגאולה, למען פטור מגיוס וכסף לחינוך חרדי, למען שימור הכסא והימנעות ממשפט. אין מה לעשות, החשיבות העצמית שלנו על המכה החזקה שנתנו לחיזבאללה רק מרחיקה אותנו מהצלת חיים.
כל שבת אנחנו יוצאות להיאבק על השבת החטופות והחטופים, פשוט כי זה הדבר הכי חשוב להיאבק עליו – החיים. אבל בממשלת כוח-כסף-כבוד, בממשלת אפס הבושה ובממשלת הפילוג וההסתה – חיי אדם לא מספיק ראויים כבר כדי להילחם עליהם.
אין לנו ברירה, צריך קודם כל להחליף את הממשלה. רק ככה נחזיר את החטופים. הלוואי וזה לא היה פוליטי, הלוואי והיה ברור מאליו שהם צריכים לחזור הביתה יום אחרי הטבח הנורא, אבל זה לא ברור. אז זה פוליטי. הכל פוליטי.
בינתיים אני אמשיך להיאבק על הפלת הממשלה, על החזרת החטופות והחטופים ועל העתיד של המקום האהוב הזה, שיהיה ורוד. הוא חייב להיות. בשבילנו ובשביל הילדות שיהיו לי.
הכותבת היא ממייסדות ומובילות "החזית הוורודה", תנועת מחאה חברתית ארצית הפועלת באמצעות כלים אומנותיים לחיזוק הדמוקרטיה הישראלית. מאז השבעה באוקטובר החזית הוורודה לוקחת חלק בסיוע האזרחי בצפון ובדרום ובמאבק להשבת החטופות והחטופים. פעילות ופעילים של החזית הוורודה נמצאים בכל מוקדי המחאה ברחבי הארץ, בהובלה של הנהגה מקומית, כולם תחת דגל ורוד שמסמל מאבק על הדמוקרטיה הישראלית, זכויות ליברליות ותקווה לעתיד טוב יותר.
