חתונה ממבט ראשון 4: הסוד של עומרי ומעיין
רק אתמול גילינו שבכל פעם שהמצלמות כבו עומרי פשוט נעלם. אבל גם מה שכן ראינו זה די והותר והניסיון הנואש שלו לצאת בסדר בדקה ה-90 לא עובד על איש. וגם: מדוע מנו תמיד נמצא בכס הנאשם, כשבפועל הוא בן הזוג המתוק ביותר של העונה?
שלושה רגעים שאהבתי בפרק: ניצן בוכה, עינת נוזפת, עומרי מודה. נתחיל דווקא מהסוף, בוידוי של עומרי. "אני רגיל לבחורות לא רציניות", הוא אומר, בשיאו של אירוע הפרידה בינו לבין מעיין. זו הפעם היחידה שבה הצלחתי להתחבר אליו, פשוט כי אמר את האמת, בלי להתפתל, בלי להאשים, בלי לנסות לעשות גזלייטינג. אני לא בטוחה למה עומרי התכוון ב"לא רציניות" – לסטוצים או לבחורות שלא רצו אותו – אבל המשמעות של דבריו ברורה. עומרי הגיע לתוכנית הזו עם מטרה להיות מלבין השיניים של הסלבס ועם אפס הבנה במערכות יחסים. מעיין לא אשמה שזה נכשל.
עומרי הגיע לתוכנית הזו עם מטרה להיות מלבין השיניים של הסלבס ועם אפס הבנה במערכות יחסים. מעיין לא אשמה שזה נכשל
את ההחלטה להיפרד מעיין קיבלה כבר בסוף מפגש הזוגות. האופן שבו הבחורים האחרים שאלו את עומרי מדוע הוא לא מושקע בקשר, הבהיר לה שהיא לא דמיינה – הוא באמת לא בעניין. בתחילת הפרק מעיין מחכה לעומרי על הספה שלהם ומתחילה בנאום פרידה, שאותו תזמנה כך שתאמר מילה אחת בדקה. "אני מרגישה", היא מתחילה. פאוזה. "שניסיתי". יפה. התקדמות. פאוזה נוספת. "והייתי". היית מה מעיין? לאן זה הולך? "ונתתי". תודה "וזה לא קורה" ועוד ועוד – ובסוף, שהיא רוצה לחתוך. אין פרטנר.
>> לכל הטורים של הדס בשן על "חתונה ממבט ראשון 4"
עומרי נראה המום – כלומר נראה כמו שהוא נראה כשהוא שמח, כשהוא עצוב, כשהוא ישן. הוא מסכים עם מעיין שלא התפתח אצלו רגש כלפיה, אבל טוען שגם היא לא נתנה לו הרבה עם מה לעבוד. מעיין מחזירה אל השיחה את הסוגייה הנושנה על הלינה המשותפת אחרי סיישל. הרמיזה של מעיין לפיה האגו של עומרי נפגע כתוצאה מהדחייה שלה, הופכת אותו לתוקפני. הוא מנסה להבהיר לה שזה לא העניין, הוא בכלל לא נעלב מהפרדת המיטות. אבל מה הוא מוכיח בזה, בדיוק? שהוא סתם מעפן בלי סיבה? הרי היו לעומרי כל כך הרבה עבירות משמעת בקשר הזה (דיס-הזמנה למסיבה, הברזה מבינג', השתכרות לילה לפני נסיעה לים המלח), כולנו היינו שם, ראינו איך הוא התנהג. הניסיון הנואש הזה לצאת בסדר בדקה ה-90 לא עובד על איש. בשלב זה מעיין מוציאה את התותח הכבד ומספרת משהו שהקוד האתי ביניהם כנראה חייב עד כה שתיקה לגביו: בכל פעם שהמצלמות כבו הוא פשוט נעלם. וואו. מרתק לגלות שהעומרי שהכרנו היה עוד סביר.
אבל למה הם בכלל מתווכחים זה עם זו? מעיין ועומרי אמורים לצאת במחולות על שמישהו מהם סוף סוף קיבל אומץ לסיים את הקשר האומלל הזה, שסיפק לנו נשיקה חמודה אחת באוטו וזהו. אבל במקום לחגוג, שניהם מתייחסים אל הפרידה כאסון, ומשחקים את כל הקלישאות – מעיין מתחפרת בוואנזי שלה על ברכיים של חברה, עומרי מבלה ערב בדירת הרווקים המדכאת שלו. אולי הם פשוט בלחץ מפגישה מאוד לא נוחה עם יעל.
מנו שוב נכנס למגננה
אמרתם פגישה לא נוחה עם יעל, אמרתם מנו וניצן. אבל לפני כן – השניים עומדים לעשות משהו חדש שלא עשו מעולם. סתם, נראה לכם? הם יושבים בסלון ומגלגלים. רק שהפעם ניצן החליטה שהם עושים זאת מתוך בחירה. אחרי המפגש עם הזוגות האחרים והכתרתם כזוג המוצלח ביותר, ניצן מתבייתת על גירסה שהמטרה בחיים היא למצוא מישהו שאפשר להישאר איתו בבית כמה שיותר שעות רצוף. אם בעבר היא דאגה שמנו עצלן (כלומר סטלן), עכשיו היא יודעת שהוא פשוט ביתי (כלומר, עצלן).
רק דבר אחד קטן עדייו מפריע לניצן. במפגש עם יעל היא חושפת שלדעתה לירון צדק כשרמז שמאחורי ההומור והצ'ארם של מנו יש חוסר עומק. יעל מסכימה ומנו נכנס למגננה. הוא שוב לא מבין מה הן רוצות ממנו, לאור כל מה שנתן לאחרונה, כל מה שסיפר על עצמו, האופן בו למד לפרגן לניצן עם מילים בנות יותר מהברה אחת. "מה לעשות, נפלה עליך עובדת סוציאלית", ניצן מגייסת מודעות עצמית לנטייתה לחפור, אבל זה מאוחר מדי. כשהם חוזרים הביתה ניצן ממשיכה את הקו הזה ואומרת ש"כששתי נשים מעולם הטיפול מדברות אליך בשפה טיפולית, אולי אתה לא מבין", זה רק מרגיז את מנו עוד יותר. הוא מרגיש את ההתנשאות. ואם כבר – שתי נשים מעולם הטיפול היו אמורות לדעת שלתקוף כך את מנו לא יביא שום דבר מלבד הרחקתו. מנו הרי שונא קונפליקטים ועושה כל מה שהוא יכול כדי להימנע מהם, אז למה להכריח? מה הייתה המטרה של הלחץ הזה? ומדוע בכלל מנו תמיד נמצא בכס הנאשם, כשבפועל הוא בן הזוג המתוק ביותר של העונה?
אם בעבר ניצן דאגה שמנו עצלן (כלומר סטלן), עכשיו היא יודעת שהוא פשוט ביתי (כלומר, עצלן)
ניצן מנסה להציל את המצב רגע לפני שמנו יסגר בפניה הרמטית. היא מסבירה למנו שכשדיברה על העדר עומק, היא התכוונה למנו הישן, מנו מלפני חודש, שבינתיים עבר תהליך והשתנה. ואז ניצן נשברת ובוכה. לדעתי זו הפעם הראשונה שאנו רואים אותה כך, בחוסר שליטה. הפחד לאבד את מנו פתאום מתחיל להיות משהו מוחשי, והחרטה על הכאב שגרמה מייסר אותה. זה רגע יפה וחשוב, שניצן יכולה ללמוד ממנו על גבולות. מנו לא חוגג על הסבל של ניצן. הוא מרגיע אותה שהכל בסדר, שהוא כאן. זה יפה שהוא מנחם את ניצן שבכלל רצתה לנחם אותו. שמענו הרבה "אנחנו שומרים אחד על השני" במפגש הזוגות, אבל מנו וניצן הם הזוג היחיד שאצלם אני מרגישה את השמירה הזו. אין מצב שהם לא מסיימים את העונה הזו ביחד. ואולי זה שווה את הכל.
פגישת התסריט של יעל
זה פרק עמוס ליעל – יש לה גם את עינת ולירון לטרגר. השניים מגיעים לספה שלה אחרי מפגש הזוגות וניצבים בפני שאלה שמתאימה יותר לגיא זוארץ במועצת השבט: "איך זה להיות הזוג שכולם מקנאים בו?". יעל מדסקסת עם לירון ועינת את זה שאף אחד לא זרק לעינת את סליל הצמר במשחק ותוהה "האם זה חשוב שתהיו מעניינים?" שזו פשוט דרכה לומר "אתם לא מעניינים". מכאן היא מובילה את עינת לספר סיפור על ילדות קשה ובנות שהיא לא הסתדרה איתן בכיתה. אבל במה הסיפור של עינת קשור לטיפול זוגי? הרי תחושת הדחייה שלה לא עלתה ביחס ללירון, אלא ביחס לבנות אחרות מהעונה. וממתי מטפלת זוגית מדברת עם המטופלים שלה על כמה הם מעניינים? מה למען השם קורה כאן?
מה שקורה הוא שיעל לא ניהלה סשן טיפולי אלא פגישת תסריט. היא מבהירה ללירון ועינת איפה הם נמצאים ביחס לזוגות האחרים, ושולחת אותם לייצר חומרים. לירון, איש פרסום במהותו, מבין את הרמז. בדרך הביתה הוא מתחיל לחקור את עינת על אותן חרמות מהילדות ובינתיים אנחנו שומעים את גלגלי המוח שלו עובדים. למצלמה הוא מספר שכבר זמן מה הוא ער לפער כלשהו בינו לבין עינת – הוא אוהב לצאת ולבלות והיא מעדיפה להישאר בבית. אולי זה כי עשו עליה חרם פעם. "אני לא יודע אם היא מתאימה לאורח חיי", הוא מהרהר. מה אתה אומר. פתאום יש לך אורח חיי, פישר? מעניין שלא שמנו לב להעדר ההתאמה עד עכשיו. דווקא ראינו את עינת דופקת הופעות, מכירה ללירון חברים שלה, זורמת וחברותית. לתחושתי לירון פשוט החליט להמציא עלילה – כזו שבמהלכה הוא מתלבט ובסוף מחליט לבחור בעינת למרות הכל.
את היום הבא עינת מבלה במיטה. אולי היא עוד מדופרסת מאירוע הסליל, אולי באמת יש לה מיגרנה. מה שלא יהיה – זכותה לבקש יום אחד של חופש בתוך כזו חוויה אינטנסיבית. לירון מכין לה מרק שנראה מעולה, אבל זו פעולת הסחה. בזמן שעינת לוגמת מהמרק, הוא מתחיל לתשאל אותה: האם היא באמת כזו, אחת שיש לה מיגרנות לפעמים? כל כמה זמן זה קורה? היא יכולה לתת לו הערכה מ-1 עד 5? זה קשור לזה שהיא לא יוצאת איתו הרבה כמו שהיה רוצה? לירון מביע בפניה חשש לבחור בה בתום ה-42 יום, כי אולי הם בכל זאת לא מתאימים. חכו שיגלה שלעינת יש גם מחזור פעם בחודש.
עינת בשוק. רגע אחד לירון משקה אותה בנזיד ורגע אחרי זה הוא דורש מפרט טכני של מצבי הרוח שלה. אבל היא יוצאת מההלם מספיק מהר כדי לנזוף בלירון ולספק לי את רגע הנחת השלישי שלי לפרק. עינת מבהירה ללירון שזה מכוער להתנפל עליה ככה כשהיא חולה, שאם הוא רוצה מישהי רק לפאן היא לא הכתובת ושזוגיות זה גם להכיל רגעים פחות אסתטיים של מי שאיתך. לירון חותם את השיחה ב"בואי נדבר על זה מחר". כשהוא מנסה לחבק אותה, היא מסרבת – ואני גאה בה עד מאוד. לא כל אחת הייתה מסוגלת לתגובה כל כך מדוייקת ומיידית. עינת אולי לא תצא מהתוכנית הזו עם בן זוג אמיתי, אלא עם וונאבי שמחייך רחב מדי – אבל היא תצא עם הכבוד העצמי שלה.
עינת אולי לא תצא מהתוכנית הזו עם בן זוג אמיתי, אלא עם וונאבי שמחייך רחב מדי – אבל היא תצא עם הכבוד העצמי שלה
הפרק מסתיים בפרידה סופית של מעיין ועומרי מול יעל. האווירה פחות רעילה מאשר בשיחתם הקודמת. יעל מנסה קצת לסכסך, אבל היא לא חייבת – בניגוד לבן ומנור, אף אחד כאן לא מאשים אותה ישירות בשידוך גרוע. מעיין ועומרי פשוט רוצים כבר להשתחרר. לקראת סיום הם מאמצים עוד קצת סבלנות להגיד תודה זה לזו. "תודה שלא חסכת ממני חרא", אומרת מעיין. וואלה, אני דווקא ממש תומכת בלחסוך חרא מהזולת. אחר כך היא מצהירה ש"התהליך עבר בכל נימי גופי" ואין לי אלא להצטער בשבילה. עומרי, כאמור, מתוודה שהוא היה מעפן ובכך זוכה לרגע אחרון של חסד. הוא מודה למעיין "על הכנות שלך". טוב נו, בסוף היא באמת הייתה כנה – ברגע ששלחה אותו לחפש. הם עוזבים יחד לארוז את עצמם מהמקום שיאפשר להם לומר לנצח "פעם גרתי במתחם נוגה". באופן כה הולם, עומרי מסיים ראשון ובורח. מעיין לוקחת בשקית את דג הזהב שבנס לא מת משעמום עדיין. רגע, יש גם לקט – הרגעים הגדולים של עומרי ומעיין. אני סקרנית מספיק כדי לבדוק אם תיפתר לי חידת סיישל ואראה עד כמה כימיה הייתה ביניהם בירח הדבש, כפי שנטען לאחרונה. אבל ראו זה פלא – אין פריים אחד מסיישל בלקט. אמרתי לכם.
בפרק הבא, עוד מפגש זוגות, כזה שיגרום לקודם להראות כמו סדנת ויפאסנה. עד אז החזיקו מעמד, וזכרו – לא משנה כמה המצב קשה, לפחות לא חותכים מכם כשהמצלמות נכבות. זה אחד היתרונות של החיים בלי מצלמות.