חתונה ממבט ראשון: שקד, צא מהאובססיה שלך ויאללה תתקדם

ביקום הריאליטי שמחוץ לחתונמי, אין ערך נעלה יותר מאשר ״כל האמת בפרצוף״ (אלא אם את רוני ואז עושים לך דה-הומניזציה בטוקבקים) – אבל נדמה שבתוכניות שבהן פרס של מיליון שקל לא עומד הפרק, אומנות החירטוט והאשליה היא ללא ספק הדיפולט הנעים, הנוח והמקובל חברתית, כאילו ששקרים לא מובילים לפרשיות בגידה במכוני כושר. לכן במקום להטיף, אפתח בדוגמה אישית ובווידוי מלא כנות: אני כותבת את הריקאפ הזה ביום ההולדת שלי, כי זו רמת המחויבות שלי לעניין. או למשהו בכלל. עכשיו תורכן להגיד משהו אמיתי היום, גם אם לא תקעו אתכן על אי בודד עם גיא זוארץ, סבבה?

>> חתונה ממבט ראשון: הכתבות, הניתוחים וכל מה שמעניין

יאללה שקד, תתקדם

שקד ורוני נוחתים בישראל ומחליפים את השווקים של תאילנד בשווקי הפשפשים של יפו. נכון, שקד כבר לא חושש לחטוף וירוס בטן, אם כי נדמה שהבעת הפנים שלו בכל זאת משדרת לנו אווירה של מישהו שממש מתאפק לא לחרבן באמצע הסלון. במילים אחרות, גם את התגברת על האקס שלך, את יכולה להיות רגועה ולדעת ששקד יתקע עליו לנצח. הרי למה להתקדם ולדפדף הלאה אל עבר זוגיות עם פוטנציאל סביר כשאפשר להיתקע על עבר שאפילו לא שייך לך? ובכלל, למה להגיד לרוני איך אתה מרגיש בזמן אמת כלפי העניין, כשאפשר להעמיד פנים שאתה נהנה? (כן, אנחנו בתמה של כנות היום, תתקדמו).

בשיחה הראשונה עם יעל אנחנו מגלות ששקד יצא מאזור הנוחות שלו. כלומר, הוא הסכים לעשות מסאז׳ פעמיים (!!!), לטייל, לשתות קוקטיילים ולרקוד על זה עם רוני, שקצת ממצה את תפקיד המעודדת הראשית בסיפור הזה. רק שעכשיו היא גם מרגישה מרומה כלפי ההתנהלות בירח הדבש, ובאופן כללי היא תשמח לדעת ששקד בעניין שלה, או לכל הפחות לא מחביא בובת וודו שלה מתחת לכרית. אז למה כנות זה חשוב? כי הפוטנציאל ביניהם ברור, המשיכה נראית לעין, והאיזון בין הקלילות של רוני והכבדות של שקד יכול להועיל לשניהם.

אבל בפועל, רוני גילתה שירח הדבש לא היה כל כך כיף בדיעבד, וששקד עדיין מתעקש לעמוד בפינה רק כדי לספר לעצמו כמה המומחים דפקו אותו (הרי אין כמו להרגיש נחות כשאתה נוהג במיני קופר). יתרה מכך, חוסר הכנות של שקד כלפי רוני, מתברר כהשלכה של כעס על משבר זוגי אחר שהוא חווה בחיים מול הפסיכולוגית יעל. עכשיו בכנות כמובן, זה לא שאי אפשר להבין על מה הוא מדבר, אבל בא לי להגיד לו ״יפה שלי, קח מספר, תעמוד בתור ותמתין כי יש פה זוגות מעונה 2 שעדיין מחכים לכמה הסברים״. אז למדנו למה כנות יותר טובה משקר לבן? או שצריך שנדגים את זה גם על איזבל ונועם?

שמישהו יעיר את נועם

אז נכון, אל מול הכנות הבלתי מתפשרת של רוני עומדת איזבל, נסיכה אצילית ומודחקת שמצליחה להחזיק לא מעט רגשות – רק כדי לא להעליב את הצד השני או חלילה, להותיר אותו עם תחושת דחייה. זה ללא ספק אנושי ומעיד על לא מעט חמלה ואמפתיה – אבל זה גם מותיר את נועם לטבוע בנהר של אשליות. עתידות: עד סוף הפרק נועם יגלה שיש דברים יותר קשים יותר ממילואים, ושנישואים בטלוויזיה לבת יפה זה לא הכל בחיים.

השניים נוחתים בפוקט עם הבטחה משכנעת מנועם שמדובר ביער מכוער ולא מעורר, אבל לפחות יש בו שני תאי שירותים לכל חדר. בשלב זה, הדבר הכי נחמד שאיזבל הצליחה להגיד על נועם קשור לעובדה שהוא גיבה אותה עם מטען, ואני תוהה אם זה אפילו יותר מעליב מסאגת החלמון הנוזלי בחופה. אין דרך עדינה לומר את זה, אבל בעולם קצת פחות אכזרי, סביר להניח שאיזבל הייתה חותכת מהדייט הזה אחרי שעה, ומבקשת מחברה להידרס קצת כדי שתוכל לברוח בקטע סבבה. אבל אסור לה, כי זה בטלוויזיה והיא יודעת מה יגידו עליה אם היא תביע דחייה אותנטית (״את בת 35 והוא מילואימניק גיבור, אז תגידי תודה או שתמותי לבד״).

בעוד שאיזבל הופכת לדוגמה ומופת לאיך לעשות מטלות שממש לא בא לך עליהן בקלאס (מה שנקרא, קומי יפה שלי, גם את מסוגלת לתקתק את הטו דו ליסט הזה) – זה מרגיש כמעט לא בסדר להגיד משהו על נועם, הוא הרי משתדל ומסומא מהיופי שלה, ובאופן כללי עושה את כל מה שצריך אבל זה לא החומר שממנו מייצרים כימיה זוגית. רק בארוחת הערב, כשאיזבל נאחזת בקרני הסטטיסטיקה, הם מצליחים לדבר על סיכויי ההצלחה ביניהם. כלומר, 15 אחוז. אפילו טינדר מרגיש בנוח עם עצמו בשלב הזה. נדמה שרק בסוף הפרק היא כבר מצליחה לתקשר ברמה סבירה את מה שהיא מרגישה, ונועם מגלה שיש קשיים אמיתיים יותר מלהשתדך לכלה מכוערת.

גיב מי מור

על ספת הפסיכולוגית, מור מספר שהיה לו ממש כיף בהאני מון, ואני תוהה מה ירד בעריכה ואם כולנו צפינו באותו טיול מושלג וקטטוני – כך או כך, הוא מצליח לקחת אחריות על המעשים שלו, ומוכיח שיכולתי להיות עורכת דין מרהיבה של אנדרדוגים טלוויזיוניים, אם יהיה לי אי פעם כוח ללמוד שוב או לחבב עורכי דין. מור בהחלט עושה צעד חשוב לכיוון חיה. נכון, טו ליטל, טו לייט. חיה כבר שקועה עמוק בקרקעית בריכת הדחייה, ומצליחה לטפס למעלה רק באמצעות מחיקה מוחלטת של הרצונות שלה. כלומר, עד שזה מגיע לכלים חד פעמיים וענייני כשרות, כי מסתבר שאלוהים מכחיש את משבר האקלים שהוא עצמו ברא.

הכוונות של מור טובות, הוא כל כך פוחד לאכזב ובאותה מידה יוצא לו הכי מבאס. הוא מאמין בפעולות במקום במילים, בעוד שחיה צריכה לשמוע ולהרגיש אותן. מבחינתו, הנוכחות שלו ביחסים האלה ועצם הכניסה של חיה לחייו, זו הדרך המסורבלת שלו להגיד שהוא שם. יש לא מעט אנשים שזו שפת האהבה שלהם, אבל חיה זקוקה למסרים אחרים והיא לא מרגישה בנוח לבקש אותם.

איחוד הכתובות של השניים חושף שני דברים: ראשית, את הדירה הכי לבנה וחסרת אופי בעולם. שנית, חיה כאמור לא מצליחה לעמוד על שלה. היא מצייתת כשהוא מבקש להפגיש את הכלבים שלהם במועד מאוחר יותר, והיא לא מסוגלת להגיד לו שדווקא בא לה שהם ישנו יחד. היא מבקשת ממנו להכריע רק כדי לגלות שהוא לא קורא את המחשבות שלה, ובהתאם מציע לה להפריד כוחות מתוך הנחה שזה מה שהיא רוצה. נכון, מה למדנו שוב? לתקשר את הרצונות שלנו בכנות.

בר ואור: הנשיקה

מסתבר שחיסיון מטפל-מטופל הוא עניין אופציונלי בארוחת הערב של בר ואור, שמוכיח בפעם המי יודע כמה שהוא עדיין חי את פצע הילדות שלו גם כאדם בוגר. כלומר, ילד דיסלקט ומנודה ששכנע את עצמו שהישגים לגמרי יפתרו שנים של דחייה ועיכוב חברתי. נכון, זה קודם כל מעורר חמלה, אבל מפרספקטיבה בוגרת כבר ברור לנו שללכת לטיפול זה לא מותרות, נכון?

התגובה הפושרת של בר לשיתוף שלו התחממה כשהם הגיעו לסופר, כי מסתבר ששפת האהבה שלה היא רכישת ירקות. מזל שאור רגיל לתקשר עם בינה מלאכותית, כך שמבחינתו זו בטוח פריצת דרך רגשית ופיזית שמגיעה לשיא במזמוז חטוף בין מדפי השימורים. מתברר שהדרך ללב של אור מתחילה בשבת סביח, אבל הדרך למגע עם בר מתחילה כשתוקעים את הצלם ליד המדף של המאפים.