חתונמי: אור מייבש את בר ברגע מביך ולא רומנטי בעליל

אתן יודעות מה יותר קפוא מחופשת סקי בפברואר? נכון, מצב העניינים בין חיה ומור, שעדיין לא מבין איך כולם כל כך נהנים חוץ ממנו. וככל שחיה מתמסרת לפנטזיית הזוגיות הזו, כך המודעות של מור לתפאורה של ההאני מון, האווירה, הרומנטיקה המאולצת, הציפיות והמגבות המגולגלות של הקלאב מד חונקות אותו לכדי לופ שהוא לא מצליח להשתחרר ממנו. מור נאחז בחיים עצמם, מתקשה לנוע בין הקווים המקבילים שבין המציאות אל מול הפנטזיה. והוא כל כך מתאמץ לא לאכזב את חיה, אבל בפועל רק שובר את הלב שלה בכל פעם עוד קצת.

>> חתונמי: כולן ירדו רצח על רוני, ובסוף היא שיחקה אותה

מי שמאמין גם מפחד

נדמה שקונפליקט אמוני של מדינה שלמה התנקז אתמול אל המשבר הראשון של זוג צעיר עם קילומטראז׳ של חמישה ימי צילומים. מצדו האחד, מתקיימת חיה שכבר שקועה עמוק בתוך חיי הנישואים שלה ובהתאם, מנצלת את ארוחת הבוקר כדי לקבוע עם בעלה סידורי סופ״ש בין המשפחות ואף מבהירה לו ששמירת השבת היא חלק בלתי נפרד מהדיל. מה שנקרא, כפייה דתית על רקע רומנטי.

כעיקרון מור לא כל כך בקטע, בעיקר כשהבקשה הזו מונחת בפניו אחרי שכובסה במילים כמו ״כבוד״ או ״ערכים״ (הרי ידוע שחילונים הם עגלה ריקה של אוכלי שרצים ומרקסיזם) – אך בשלב זה כבר די ברור שהדרך לגיהנום הקפוא של מור, מתחילה בכוונות טובות שהוא מתקשר ממש על הפנים. במקום להגיד לה שהוא לא מעוניין לשנות את הסביבה שלו עבורה, ובטח לא מעוניין להשתנות עבור אחרים (כמו שידע להגיד ממש יפה בטסטות) – הוא מבקש ממנה לתעדף אותו גבוה יותר כבן זוג, אפילו שהוא לא טורח להתנהג כמו אחד כזה.

הקונפליקט הזה לא רק נוגע בעצב חשוף, הוא הרי גם אחת הסיבות שהשניים האלו זווגו מלכתחילה. כלומר, שניהם מחשבנים למשפחה שלהם ביג טיים. רק שהאחת מתקיימת בתוך בית כנסת בעוד שהשני, התחנך בבית שבו כל אחד מורשה לנהל מערכת יחסים אינדיבידואלית עם אלוהים (אגב, כבוד הדדי) – מור לא רק מאמין בזה, הוא גם יודע שזו הדרך המכבדת האפשרית. אך בדומה לנישואים הראשונים של חיה, היא עדיין נקרעת בין הצורך לרצות את ההורים, את אלוהים ואת הבעל הפוטנציאלי שלה.

>> חתונה ממבט ראשון: כל הכתבות, הטורים והג'וס

ונכון, אין אדם חילוני שלא יודע איך זה מרגיש כשמבקשים ממך להזיז הצדה את העקרונות והרגשות שלך ושעצם ההתעקשות שלך לעמוד על מה שחשוב לך עומדת בבחינת ״פילוג״ (עוד מילה שהתרוקנה מתוכן בחסות השנה האחרונה) – עם זאת ובפעם המי יודע כמה, מור שוב בוחר את הדרך הכי גרועה בעולם להביע את הרגשות שלו ובורח מהשיחה עם חיה במקום, נניח, לתקשר או לנסח פתרונות אמיתיים שיעניקו לה ביטחון. שמישהו יזכיר למור שחיה היא האישה שהוא הבטיח לנסות לבנות איתה חיים משותפים ולא דוכן של חב״ד שמבקש ממך להניח רגע תפילין.

בשלב זה לחיה כבר ברור שהיא מפריעה למור לנוח בחופשת הסקי הנינוחה שלו, והיא חוששת ששניהם הופכים לכדורי שלג אינדיבידואליים שרק תופחים ומתרחקים אחד מהשנייה. תחושת הדחייה שלה אמיתית ומכמירת לב, ולמרות הכל, היא נזכרת שיש לה אינספור תארים טיפוליים, חיה הופכת לעובדת הסוציאלית שלו ומנסה לפתור את המצוקה של מור – שעדיין לא מבין איך כולם משחקים את המשחק כל כך טוב ורק הוא עדיין במאבק עם החוקים. נוח לו לברוח לסייף ספייס שלו. כלומר, לבקש מהצלמים להתחפף בבחירות מילים גרועות שמחביאות הרבה תסכול שאמור לעורר אמפתיה, אבל לא על חשבון הלב של חיה שמונח על השולחן ליד האומלט, העלבון והייאוש התהומי. אבל אז, בדיוק כשנשבר לחיה קורה פלא – היא משחררת ומור פשוט מגיע לבד. נהנה איתה ומעריך אותה. בלי נדר לבינתיים, כמו שהם אומרים.

מינדי ואסף עושים את כביש 1

אל תתנו לירידת הטמפרטורות המקומית או לפרצוף של מינדי לבלבל אתכן, מבפנים היא מחביאה קראש של טינאייג׳רית לקראת איחוד הכתובות עם אסף. מי שחששה שהדיל ברייקר המרכזי שלהם הוא סביב נער חמוד ונינוח בן 17, מגלה שאלוהים שוב נמצא בפריימים הקטנים. או כמו שהפסיכולוג גלעד קרא לזה: ״הפחד לרכב על סוסים״. נכון, הוא איש טיפול ולא איש של מטאפורות שמשאירות הרבה מקום לדמיון, אבל אנחנו מבינות היטב שהחילוני שוב צריך להיות נחמד לדתיים הרגישים. ועוד מדובר כאן בחילוני שאוכל את אותה ארוחת בוקר כבר 40 שנה, כן?

בכנות אני לא חושבת שזה הולך להיות עניין דרמטי, כי השניים האלה מתאהבים אחד בשנייה בזכות דברים כמו סדר, ניקיון ומברשות שיניים לבנות מדי. אנאליות היא שפת האהבה איפשהו בעולם, או לכל הפחות בירושלים – אליה אסף מהגר רק כדי לגלות שקיוסקים בעיר פעילים 24/6 ושהתפריט בוולט מבאס. כאמור, יחסית לאדם שלא יוצא מאזור הנוחות שלו או מאפשר למינדי לגעת בחפצים שלו – אפשר לומר שמישהו מהם מאוד נחוש לרכב על סוסים.

איך אומרים הצלחה בספרדית?

בר ואור נוחתים בירח הדבש במרבלה, עיירת נופש ספרדית שנעה בין הנופים של חיפה ליער בן שמן. הם מיד משליכים לאוויר מילים כמו ״אנאבוליים״ או ״מטבוליים״, ואני כבר משוכנעת שזה נחשב פלירטוט במעגלים החברתיים שלהם. עם זאת, מדובר ככל הנראה בפעם הראשונה שבר מתמודדת עם חוויית כישלון, כשהיא מתקשה לדווש על אופניים בתנאי שטח. מזל שלאור זה קצת יותר מצליח. הרי לאור תמיד הכי מצליח, וכל עוד הוא מצליח הכל בסדר.

בכלל, לאור ממש חשוב להוכיח שהוא מצליח, ובדומה למור, ככל שהוא מתאמץ יותר – כך הוא גם מבאס אותה יותר, עד כדי כך שהותיר את בר לבד לטובת הסמול טוק הארוך בעולם עם זבנית מקומית. אבל איזו ספרדית, ראיתן שהוא יודע ספרדית? הרגע הזה היה מביך ורוקן את הרומנטיקה מהדובון שבגללו נכנסו לחנות מלכתחילה. חשוב לזכור: כשאתה באמת בטוח בעצמך, אתה לא צריך להתיש את האדם שלידך עם ביטוי נמרץ של ארסנל ההישגים שלך. זה לא רק משעמם, זה גם בעיקר לא מרשים.

אבל התנור העיראקי חובב ההצלחות לא מתקרר בקלות והוא מתיך את העלבון של בר, משחרר אותה ומשעשע אותה. אם כי מתברר שהיא אוהבת את הצחוקים שלו עד שזה מגיע אליה. באופן כללי, ולמרות שבר עדיין מתקשה לשחרר מול המצלמות, אור מצליח לרמוז (הנה משהו שהוא גרוע בו) – שמאחורי הקלעים היא דווקא מגיעה איתו לכל מיני בסיסים. כלומר, כל עוד השמש לא זורחת ואין ציוד צילום בסביבה. אבל איזו ספרדית יא ראבי.

שבעה בציבור: עם איילה ושחר

שחר נוסע היישר מסיישל אל השבעה של אביו, אבל איילה היא זו שנותרת עם התחושה שהמוות רודף אותה, גם כשהיא מחליטה לתת לחיים עוד צ׳אנס להפתיע אותה. חשוב לזכור שהתוכנית צולמה כארבעה חודשים אחרי ה-7.10, וניתן לשער שהיא קצת באובר משבעות, אזכרות ומעגלי ניחומים כשבפועל, היא רק רוצה לדבר על אהבה, זוגיות ושירה בציבור.

היא חוששת שהפניות הרגשית של שחר והרצף שנקטע בשיאו של ירח הדבש הכי מתוק בעולם, יפגעו בהתקדמות הזוגית שלהם. עם זאת, כשהיא עומדת לצד שחר באחד מהאירועים הכי מטלטלים בחייו – ניתן לשער שמשהו בחיבור שלהם הואץ ויישאר איתם לכל החיים, גם אם לא לנצח. חוץ מזה, איילה היא לא אדם קונבנציונלי, וזה לא לגמרי מפתיע שהפעם הראשונה שהיא פוגשת את המשפחה של שחר תהיה בשבעה. בכל מקרה, לפחות איילה ושחר הספיקו לעשות את הדבר האהוב עליהם בעולם: לשיר שירים עצובים עם גיטרה. לפעמים אני באמת לא מבינה אשכנזים.