חתונמי: חיה משחזרת את הטראומה, מור צריך קלונקס דחוף

הזוג הרביעי של "חתונה ממבט ראשון" יוצא לדרך, והמסע הזה כולל את טראומת הדחייה מהחתונה הקודמת של חיה, את התקף הפאניקה של מור, מלא צ'ייסרים ומשפטים סתומים ומלחיצים שהמילה "אחי" חוזרת בהם יותר מדי פעמים. שיהיה במזל! ריקאפ חתונמי
אפתח בדברים שגיליתי על טינדר כי יש לי חברים בנים: ראשית, לייקים זה משאב שנגמר ואז צריך לשלם עליו. שנית, לפעמים אין לך ברירה אלא להגדיל את הטווח ליותר מ-3 ק״מ כי נגמרו המאצ׳ים בסביבה שלך. וזה בדיוק מה שקורה בשלב זה של המאצ׳ים בחתונמי. אחרי שלושה שידוכים שאותרו ככל הנראה, דרך מגייסת בהייטק, הרדאר של חתונמי משנע את עצמו דרומה (מחריגה את קיבוץ פלמחים) כל הדרך לאשקלון, פלוס עצירה בדרך על מחלף כלשהו בראשון לציון. כל זאת, רק כדי לגלות שגם מחוץ לתל אביב אוכלים התקפי חרדה באירועים המוניים. רק שבמקום להתארגן על מרשם למשהו, יש אנשים שמקיפים את עצמם בחברים מוגבלים רגשית שדוחפים לך צ׳ייסר ואומרים לך "אחי, בואי לרקוד אחי" – אבל עוד נחזור לזה.
>> לכל הטורים והכתבות על "חתונה ממבט ראשון"
לפני שנמשיך, להלן סיכום קצר של הפרק הקודם: גילינו מה קורה לאסף כשרוטינת ההרגלים שלו יוצאת משליטה (הוא מזדכה על המיקרופון כדי לבכות לבד בחדר) ומה מנחם אותו (קרוספיט, ברור שקרוספיט). אבל יתרה מכך, גילינו מה קורה כשמשדכים בחור עם דפוסי היקשרות קיצוניים לאישה עם דפוסי הימנעות קיצוניים פלוס אקס מעפן ברקע, שנזכר שהיא בעצם אהבת חייו בדיוק כשהסכימה להתחייב להתחתן עם מישהו שמאוהב ברעיון שלה. יפות שלי, אם עד עכשיו זה לא היה ברור: אתן לא צריכות דיאטה וגם לא מזרקים למצח. אתן הכי שוות כשאתן לא פנויות רגשית.

איילת מפונמי ושחר חתונמי עושים את סיישל
לא פשוט להטיס זוגות לירח דבש במציאות של שמיים סגורים וכטב"מים מתעופפים, אבל עוד לא נולד הבארטר שיעצור את ירח הדבש של איילת ושחר. בעוד שמינדי ואסף נדרשו להיפרד מהמזוודות שלהם, איילת ושחר נאלצו להיפרד מ-48 שעות שינה שהתכלו בשעות טיסה כל הדרך לסיישל. או כמו שבאמת קוראים לזה בחתונמי: הנה קחו מקום אקזוטי בשביל הריב הראשון שלכם. חרף חברותה המוצהרת במועדון ה-5 בבוקר, איילת הפגינה כישורי התעוררות לא חינניhם ואי סבילות לנחירות וזה משהו שאני מתחברת אליו באופן אישי בתור מי שהמציאה את "לא לפנות אליי" (לפני 12:00) הרבה לפני נסרין.
אבל שום ריב לא הולך להיות פה, כי שחר עמוק בתוך מאניה רומנטית ברמות של שאמאן מפרדס חנה. הוא מתרגש מפכפוך של גלים, משתאה מסרטנים משוטטים, ממזל סרטן באופן כללי, מהרוח שמתבדרת בשיער של איילה ומהשבת השחורה. כלומר, מהעובדה שאיילה שרדה אותה. בגדול' אני לא מכירה הרבה אנשים שמצליחים לדבר על ה-7 באוקטובר לפני הקפה של הבוקר, אבל אני גם לא מתחרמנת מטראומות של אחרים (האקסים שלי בתגובה: "חרטטנית") ואני לא איילה ושחר. בניגוד אליי, הם לא באו לחרטט ואין להם בעיה להניח את כל השכול והג׳יפה על השולחן לפני שהם מתפנים למנה העיקרית: אומלטים של בית מלון.

מעשה בחמישה בני דודים (ועוד כמה)
כאמור, אחרי המשפחה העולצת של שקד, החתן מהפרק הקודם – קיבלנו את הזוג המזרחי על מלא-מלא (כותבת טור זה גם מזרחית על מלא, אז תאכלו משהו וכיף בדאלק). אבל הולד איט עם הצהלולים כי זו עונת מלחמה ולכן חשוב להתחיל את תעודת הזהות של חיה במושב נתיב העשרה, כשהיא מלווה בתזמורת של רעשי ירי ברקע.
אבל עכשיו באמת, קבלו את חיה *חוסן* בוקובזה, מנהלת מרכז חוסן בעוטף עזה, שמתגוררת באשקלון. חיה היא אשת טיפול, לא דתייה ולא חילונית, לא שם לא פה, או כמו שהמומחים קראו לזה: היא צריכה מישהו שלא סגור על עצמו. נכון, זה שתמיד אמרו לך לברוח ממנו ושהוא לא רציני. בדומה למינדי, חיה גדלה בבית דתי ובאווירת פטריארכיה פרו מקס. כולל לימודים באולפנה, גירושין בגיל צעיר, וכן, היא תשמור שבת ותלבש מה שבא לה ואתן לא תקראו לה דוסית.

זוהי גם ככל הנראה אחת הסיבות שהיא משודכת למור. בחור טוב ראשון לציון, שבדומה לחיה, לוקח את מצוות כיבוד ההורים מאוד ברצינות. וזה לא עניין של מה בכך, כשאבא שלך חוזר בתשובה ואמא שלך פחות בקטע. בהתאם, הוא עובד בחברה המשפחתית, עוסק בדברים מכניים ושם את האושר של המשפחה שלו לפני הכל. או כמו שהפסיכולוגים של חתונמי קוראים לזה כדי לא לצאת גזענים: "ערכים". באופן כללי, מור וחיה חולקים תפיסות עולם דומות כלפי הדת, וכן, גם דאדי אישיוז. בדומה לחיה, מור הספיק להתחתן עם החברה שלו מהתיכון, וכצפוי, להתגרש ממנה – כי בחיים האמיתיים הייסקול-סוויט-הארט זה לא עמיד או חמוד. אבל מור, חמוד רציני בפני עצמו, מרגיש בכללי שאפילו נשיקה במצח זה אינטימי. אני חוזרת: מור. לא. חושב. מהזין.
חשוב לי להנכיח שד-פנים עדתי ולפרגן למור, שהוא כמעט המשך ישיר של שקד מהפרק הקודם. שניהם מהווים מן עדכון גרסה של הגבר המזרחי האורבני. כזה שעדיין מכבד את ההורים ואת המסורת, אבל גם כופר בה מחוץ לארוחת שישי. הוא מהנהן באי נוחות כשהסטנדרטים המאצ׳ואיסטים והמניירות המכובדות שלא מכבדות אף אחד נכפות עליו, אבל הוא גם נרתע מהן באלגנטיות. ונכון, יש מצב שחתונמי זו הפעם הראשונה שהם הולכים לטיפול, אבל הם רק מחכים להזדמנות לשים את הלב על השולחן מבלי להמר על הגבריות שלהם ומגלים שזה ממש לוהט וגברי. מה עוד גברי? לבחור בגדים עם אמא שלך ואחותך.

אחי, תרקוד אחי
כשהיא אוחזת בסלסלה מלאה בשוקולד וכירבוליות, חיה עולה על שמלת כלה ובמעמד משפחות מרובות ילדים, אחיינים וחברים שמשכנעים את בעלה לעתיד שהוא יצא רע מול המצלמות, מבררים מי יותר חולה ניקיון ומי יותר אוהב את אלוהים אבל לא יותר מדי – הם מתחתנים בגן הפאקינג פקאן. ובשונה מהחתונה הקודמת, את זו כולם לוקחים מאוד ברצינות ומפרקים את הבר. כי זה גם בחינם וגם לא צריך להשאיר צ׳קים.
במעמד החופה, מור וחיה מגלים ששניהם חולקים זיקה לדת, כלבים ואומנויות לחימה. החיבור הזה לא יעמיק לאורך הערב, כי מישהו ינסה לדחוף למור עוד צ׳ייסר, להרקיד אותו או סתם להלחיץ אותו עם משפטים כמו: "אחי, זה-זה אחי", שמזניקים את מד החרדה שלו למקסימום. זה לא עניין של מה בכך כשאתה אדם עם דפוסי ריצוי, ומתקשה לבקש דקה עם עצמך לסיגריה ובטעות נקלע לעוד שיחה עם אמא של חיה. ואז עם האחים שלה ובסוף גם עם אבא שלה. וכאמור, גם עם זרים מוחלטים שמהתלים בשפיותו ומבטיחים לו ש"אחי, זה בול אחי". בשלב זה באופן אישי, סביר שהייתי דופקת אסף-מוב משלי ובורחת לאנשהו.

אבל ממופע האימים של מור לא כל כך פשוט להיחלץ, כששניים מחבריו דולקים אחריו עם צ׳ייסר ביד ומפצירים בו "לרקוד אחי, תחזור לרקוד אחי", שזו הדרך של גברים פריפריאליים לתקשר את הרגשות שלהם. אל תשאלו מאיפה אני יודעת אבל אני מחולון במקור. בשלב זה, מור מצליח למלמל בביטחון שברירי שהוא ממש חייב דקה של סיגריה ושקט, ומגלה שאף אחד לא הולך להבין אותו. תחת מכבש לחצים ועוד צ׳ייסרים, הוא אוסף את עצמו לרחבה רק כדי להישלף ממנה על ידי קרוב משפחה שמפיל אותו עם הנוק-אאוט הוורבלי שמחריב את מור סופית: "אחי, התחתנת עם כולנו אחי". לו רק היה שם חבר אמת אחד שהיה מציע לו: "קלונקס אחי, קח קלונקס אחי".
חיה, שכמובן לא יכולה לקחת אחריות על ההתנהגות של הסביבה שלה, ובטח לא על התקף הפאניקה של מור – בכל זאת עושה את זה ומשחזרת על הדרך טראומת דחייה מהחתונה הקודמת שלה. מה הבנו מכל הסיפור הזה? שלפעמים לכבד את אביך, אמך, בני הדודים והאחייניות שלך בכל מחיר – עלול להיות מאוד לא נעים. ובכל זאת, מודה שהשידוך הזה נראה מבטיח, אכביר ואומר, עשוי להיות נטול דרמות. יאללה חפרתי, איפה הקינוחים?