חתונמי: שקד מאשים את רוני בגזענות – אבל מי פה באמת הגזען?

הזוגות שנותרו (ואנחנו איתם) כבר רואים את קו הסיום – או לפחות את האופק הערוך של קשת, שכנראה תמתח את השבועיים האחרונים על פני חודשיים של חומרי גלם לא אפויים. בראשם: סופ"ש זוגות נוסף שמחכה לנו מעבר לפינת הפרומואים הרועמים, מינוס הבר הפתוח של נועם – שיזרוק אותנו ישר לטיפה המרה ולייאוש תהומי מהמונוגמיה שכנראה כבר לא תתממש העונה.

>> מזל טוב! מור רדמי מ"חתונה ממבט ראשון" הפכה לאימא
>> מה קורה בין איזבל ושקד מ"חתונמי"? הסרטון שמטריף את העוקבות
>> חתונה ממבט ראשון: רוני בגדה? שקד מאבד את זה ורוצה לנקום

רוצות מדד מדויק למידת הנאחס? תחשבו על השגרה הקפדנית של אסף, נקטעת בפקק אימים בכביש 1 ומסתיימת בנשיקה חזקה מדי בין פרונט של משאית לאחורי הרכב שלו. או כמו שאני קוראת לזה: נשיכת קארמה בתחת. התגובה האסופה מדי של אסף (ולא במקרה בחרתי במילה הזו) אולי מעידה שלא מדובר במשאית של קרואסונים, אבל אם מינדי התגברה על זה – גם אני יכולה להגיד שהרבה ליטרים של קפה נטול קפאין זרמו בנהר מאז.

ובכל זאת, אסף מתאכזב מהתגובה המופנמת של מינדי – כאילו זה המפגש הראשון שלהם אי פעם. אבל זו דרכו להגיד שכבר חודש וחצי הוא גר בירושלים למען האהבה, ואיך נאמר – עלה לו. אסף מתגעגע לתל אביב, ומי אני שאשפוט. גם מינדי, מצידה, מרגישה אשמה – אבל אחרי חודש וקצת עם אסף, לא אתפלא אם היא תיקח אחריות גם על משבר האקלים ועל ה-7 באוקטובר. כאילו, תארו לכן מה היה קורה לביבי אחרי שעה וחצי עם אסף בדרך לבלפור.

מינדי מקבלת בלב חצוי את "פשרת תל אביב" של אסף – שבועיים של מחסה משותף עד סוף התהליך. היא אמנם מתקשרת את הרצונות שלה באסרטיביות-לייט, אבל המסר שלה מגומגם: היא לא בקטע. אפילו מגייסת את הפרצוף החמוד של הכלב כדי לתאר את מצבה הנפשי. ואני? לעולם לא אבין את ההתנגדות לעבור לתל אביב. וכנראה שגם מינדי – רק שלא עכשיו.

מינדי מסכימה בלב חצוי להצעת הפשרה של אסף. כלומר, לעבור לגור תחת קורת גג תל אביבית לשבועיים עד סוף התהליך. היא מתקשה לתקשר את הרצונות שלה בצורה אסרטיבית, ומעבירה מסר מגומגם: היא לא מתה על זה. מינדי אפילו מגייסת את הפרצוף החמוד של הכלב שלה כדי לתאר את מצבה הרגשי.

בלי לחץ: חן וברק

מזל טוב: חן וברק שוב מאוהבים. אמנם קל להתבלבל ולחשוב ששפת האהבה שלהם מורכבת ממגע בלתי פוסק ונשיקות של תיכוניסטים מיוחמים, אבל בשלב הזה כבר ברור לי שהם מתקשרים הכי טוב דרך הקיבה.

האמת? חן כבר מזמן מתקשרת לא רע גם דרך מחוות קטנות, עוד מימי המדף המורחב. רק שעכשיו – עם שלט לדלת וקוקילידה ביתית – מדובר כבר בהצהרת כוונות קטנה, סנטימנטלית ומאוד מדויקת לברק. בדיוק באותה מידה שהיא מלחיצה אותו.

זה לא שברק נרתע באמת ממפגני האהבה הקטנים של חן, כמו שהוא פשוט אלגוריתם שמשוכנע שמחווה היא התחייבות חוזרת, ושציפיות זה משהו ששמים רק בתוך כריות – אז שלא יבנו עליו. סתם, ברק רוצה להביא פרחים ולהגיד את המילים הנכונות, אבל גם להשאיר לעצמו את האופציה לעשות את זה מתי שבא לו, ולא כי מישהו מצפה. בקיצור: תגידו ברוכה השבה למחברת.

זה היה דווקא רגע שבו היה ברור שחן וברק הבינו אחת את השני טוב יותר מאיך שאחרים מנסים לנתח אותם (כן, זה כולל אותי) – חן הודתה שהיא פוחדת להלחיץ עם המחוות שלה ומורידה מהן הילוך, ובהתאם, ברק בהחלט רמז שהוא קצת נלחץ ואפילו הצליח להודות, סוף כל סוף, שהוא רובוטריק למחצה. בסופו של דבר הוא גם תיקשר לחן את הפער בין מה שהוא מרגיש לבין מה שהוא מראה – מבלי להלחיץ אותה. ובאופן כללי, אפשר לומר שהשניים האלה מאוד מנסים לא להילחץ או להתחרפן מהאפשרות להינטש קצת. או כמו שאחות של ברק מסכמת: ״זו ממש זוגיות״.

פויקה ולישון: רוני ושקד

רוני ושקד ממשיכים לבחון את הקולינריה היפואית בחברת זוג ידידים של שקד, שמשחזרים באופן מושלם את הטראומה מסופ"ש הזוגות. הפעם רוני לגמרי ביטלה את האישיות שלה, ביצעה וידוא הריגה לשמחת החיים שלה, ובאופן כללי השתדלה לאשר עם שקד כל משפט שיצא לה מהפה (הרי מדובר ביחצ"ן פוליטי, אחרי הכול). אז למה שקד בכל זאת לא מרוצה?

כי רוני גמגמה משהו על זה שהחברים שלו סבבה והכול, אבל הם לא הסגנון שלה. כלומר, החברים שלו יכולים לקרוא לו "ערס" מבלי שזה יפוצץ טיול בתאילנד, אבל לרוני אסור גם לחבב את החברים שלו וגם להרגיש שהם לא המילייה שלה. לטעמי, פער הסגנונות הוא נטו עניין של סחים (רוני, ממי) שתופסים תחת על אולטרה-סחים (החברים מהלימודים). או במילים אחרות: רק לשקד מותר להגיד שהוא בעצם לא סובל את החברות המוזיקאיות של רוני. אבל מה שמותר לשקד, אסור לרוני. וכשמשהו לא מתחבר לשקד – זה קודם כל עדתי. עזבו, גם כש מישהו כן מתחבר לשקד (ולכתיבה שלו), זה מרגיש לו מתנשא וגזעני.

גם הפעם שקד לא הקשיב לחלק שבו רוני אמרה שהיה לה כיף ושהכול בסדר, כי שקד הנקמן והפגוע נכנס למצב פעולה (אני יודעת, התגעגעתן), והוא לא יהסס להשליך עוד משבר זהות כאילו שום דבר לא השתנה מאז ירח הדבש, והם בתהליך טיפולי שאמור לשפר אותם כבני אדם. אז לפני הכל, כבת למוצא של מדינת לבנט, הרשו לי להגיד משהו נחרץ: אם שקד נכנס לטנטרום מכל עניין שעלול לרמוז על המזרחיות שלו – אז איך נאמר… לא בטוח שרוני היא הגזענית מבין השניים (אל תדאג שקי, הייתי שם. אפשר לצאת מזה).

זו לא הפעם הראשונה ששקד מטעין את הזוגיות במשבר עדתי, וחשוב לזכור שגם בת הזוג שלו היא לא בדיוק דור שלישי לשואה, אבל בכל זאת מנסה לארגן טיול פויקה וסנדלי שורש בעין גדי. שקד אמנם התנגד לכל הקטע של להכין אוכל בשטח, אבל איכשהו, בכל זאת הצליח לבשל השלכה וול-דאן, לצלחת סצנת היעלבות קורעת לב, ולהתבכיין שרוני בכלל לא מכירה אותו – כי הוא בעצם כן אוהב פויקה, פשוט לא בא לו, ונמאס לו שמגדירים אותו (ליטרלי אף אחד).

ובכלל, שקד טוען שרוני לא מכירה אותו, כשקלירלי הבחורה המסכנה הזו מעריצה את האדמה שהוא דורך עליה. באמת, בשלב זה אין ברירה אלא לסגור אותו עם איזבל בדירה בפריפריה, רק כדי שיקבל קצת פרופורציות.

 

אז למה שקד מתכוון כשהוא מעצבן  את רוני ואומר לה שהוא "מנסה להבין אותה"? שהוא בעצם לא הולך לעשות שום דבר כדי להבין אותה, לזלזל בה, ולהיתמם. ההיאחזות שלו בטיעון הפויקה רק מוכיחה כמה אין לו מושג, אבל העיקר שהוא מצליח להגיש בסוף עוד נקמה לקינוח – והפעם: רוני מקופלת על מצע הדמעות של עצמה. בגדול, שקד יכול היה לפתור את כל הדרמה הזו בחיבוק, אבל הוא העדיף להכניס את יעל לפנקס הנקמות, לאחר שביקשה ממנו להביט קצת בכיוון של רוני.

אבל גם שנים של סקנדלים טלוויזיוניים לא הכינו את יעל לטיפול בשתיקה. כלומר, היא המטופלת, כן? זה באמת בלתי נסבל לשמוע אותו מתלונן על רוני שלא קיבלה אותו בידיים פתוחות, כשכבר די ברור שהיא הולכת על ביצים רק כדי לא להעליב אותו בטעות. הוא יכול להמשיך להגיד שהוא לא רוצה להיכנס לשיח של אכלו לי, שתו לי – אבל נדמה שהוא מעולם לא יצא ממנו.

ביקום מקביל, הייתי מזמינה אותו לוובינר שלי: "איך לשבור תקרת זכוכית עם קובה", אבל אני משתדלת להתבכיין רק על דברים שלא חשובים לי.