חתונה ממבט ראשון: לחיה נשבר הלב

בין הפגנמי לחתונמי, אנחנו כפסע מפרק סופ״ש הזוגות המוחלט. או כמו שבאמת קוראים לו: הפרק שהופך למועצת שבט ובגדול, הסיבה שבגללה כולנו סוחבים את העונה הזו כמו מילואימניקים מיוזעים שלא ראו את הבית שנתיים, ולא לגמרי מבינים מתי מגיעה תגבורת להחליף אותם. או אם בכלל.

>> מינדי ואסף – עכשיו זה רשמי? צופות "חתונמי" בטירוף
>> אימאלה: כוכבת "חתונמי" הפכה לאימא ל-3 בנות תוך פחות משנה

חרף תחושת הכישלון שאופפת את העונה הזו, הרשו לי להוריד את מפלס החמיצות ולהזכיר שכמעט חצי מהזוגות מגיעים לוויקנד במצב לא רע בכלל. רוני ושקד מתאסלמים בקטע אירוני, מינדי ואסף מבייצים וחן וברק מאוד בטוחים במה שיש להם. אפילו אור ובר עלולים להיכנס לרשימה המפוקפקת הזו. כלומר, אם בר אי פעם תצליח להתגבר על חופשת הסקי שלו. אבל החיים הם לא פיקניק של נועם ואיזבל, ובהתאם, המצב עדיין חרבנה במקסימום הדחקה. אני מתכוונת ליתר הזוגות, לא ליתר אזרחי המדינה הזאת.

>> חתונה ממבט ראשון: כל הטורים, הניתוחים ומה שמעניין

כל צדיקה ובת, כופה עליך לשמור שבת

בוקר טוב, ההדתה שלך חזרה ומקריסה את מור וחיה שעדיין לא הקליקה עם המציאות. מילא לחשוב שהם הולכים להיות הזוג המעניין (תגובה אפשרית של איזבל: ״חחחחחחח״), אבל היא כמעט משוכנעת שתצליח להחזיר את מור בתשובה תחת מסווה של כבוד וערכים. וכן, גם הפעם היא מתאכזבת כשהיא מגלה שמור חושש שהם יתפסו בתור הזוג ״הדתי״ בוויקנד.

אבל מאחורי הבדיחה הקטנטנה של מור מסתתר לא מעט סאבטקסט, שתופח לעוד מגה ריב שבסופו חיה שוב חייבת להכריע בין זוגיות עם בחור חילוני ובין האהבה שלה לאלוהים, למרות שהיא בכלל לא חייבת. אבל חיה לא סתם קיבלה את שם החיבה ״חוסן״. וכשהיא חמושה בצמד המילים האהוב: ״יהיה בסדר״ וכמה בדיחות ״בעלולי״ נפוצות – אין קונפליקט אמוני שיכול לשבור אותה. כמעט.

חיה ומור מגיעים לקליניקה אחרי עוד מגה ריב, רק כדי לגלות ששוב הולכים לגזלט אותו בשם השם. גבריאל טוען שמור פוחד מכישלון. אבל מור לא חושש להפסיד, הוא ממש פוחד להתחתן עם אישה דתייה ולגזור על עצמו ערבי שבת בודדים בסלון וצאצאים יראי שמיים. ובהתאם, ויכוח כמעט שולי על נשים שלובשות כיסוי ראש בברים, חושף פער עמוק יותר. בעוד שמור שמח לפגוש נשים דתיות בסיטואציות בלייניות, חיה משוכנעת שזה מעליב את אלוהים. כן, זה מגיע מדוסית שמתלבשת ״רגיל״ אל מול בחור שגדל בתא משפחתי מעורב, מאפשר ונטול לחצים אמוניים.

בקיצור, כרגע קשה להאמין שהזוג הזה לא יתפרק בסוף, אבל יותר קשה לי להבין למה חיה ביקשה מהמומחים חתן חילוני – כשבפועל היא בתחושת הקרבה עמוקה. כל זאת למרות שמור הוא זה שנדרש ״לכבד״ ולהתיישר עם אורח חיים אחר, על חשבון מה שחשוב לו תחת מעטה של ״ערכים״ כמובן. למור פחות נוח לבזבז את הזמן שלו ולהגיד ״יהיה בסדר״, כשהמשמעות בסופו של דבר היא לוותר על ההעדפות האישיות שלו סביב חיי זוגיות ומשפחה.

נדמה שלחיה יש תקווה שמתישהו מור ישחרר ויזרום איתה, ואולי יסכים להתגלות לאלוהים. היא לא מבינה למה חשוב לו לטייל בשבת בצפון, למשל, למרות שהיא באמת מחבבת אותו והכל. זה לא שחיה מתכוונת לזלזל בו, היא באמת מאמינה שתפיסת העולם שלה ערכית יותר.

בסופו של דבר, חיה לא עושה עוול למור כשהיא מתעקשת להאמין שתפיסות החיים שלהם ישתלבו יחד (כל זאת למרות מאמץ חד צדדי) – היא בעיקר שוברת לעצמה את הלב, ומונעת מעצמה את הקשר עם הבסיס הערכי והאמוני שבאמת מתאים ויותר מהכול, ראוי לה. ובסוף, חיה באמת ראויה לאהבה ולמערכת יחסים שבה שני הצדדים מתים על אלוהים.

בין לה-לה לנד לטומורולנד

כזכור, אור טס לחו״ל כדי להגשים חלום (החלום הוא חופשת סקי וטומורולנד, כן?). על פניו, בר הכי מפרגנת לו. והיא הכי לא מצפה ממנו להקריב משהו. היא גם הכי אומרת את זה והכול, אבל בעצם היא ממש ציפתה שאור יקריב משהו מעצמו בכל זאת כדי להוכיח שהוא בעניין שלה.

בעוד שלנחות בישראל זה מעצבן בין כה, אור מגלה שאין יותר מעצבן מלחזור מחופשה בכיף לכאורה – רק כדי לנחות בטרמינל של פאסיב אגרסיב. ויתרה מכך, מניח אותי בעמדה שבה אני נאלצת להגן עליו בסיפור הזה. כי למרות שזה לא בדיוק הרעיון הכי מבריק לחתוך לשבוע באמצע תהליך של 42 ימים, הכרטיס נרכש הרבה לפני צילומי התוכנית ואם לאור ובר יש תוכניות להישאר ביחד גם אחרי הקלאב-מד, הם אמורים לצלוח שבוע בנפרד.

בר משוכנעת שהנסיעה של אור היא עדות לסדק במחויבות שלו כלפיה, ואני חושבת שהיא טועה מאוד – כי בני זוג אמורים לעשות עוד דברים בחיים שלהם חוץ מלהיות בני זוג של מישהו. כן, גם אם הוא חובב מסיבות סחיות במזרח אירופה. כבר בשיחת הטלפון שהטרימה את שובו של אור לארץ, בר עקצה אותו ורמזה שהוא לא מספיק חשוב כדי להפריע לה ללמוד למבחן בנושא ״החייאת תינוקות״ (כיף, אני יודעת).

בתום שיחה פרונטלית שנאמר בה הכול וגם כלום, אור משוכנע שהם הצליחו להתקדם מהריב הזה. בפועל, בר המשיכה להחזיק את הטינה קרוב לחזה ולא לעדכן אותו. בגדול, אם העולם הרגשי של אור לא היה אלגוריתם, יכול להיות שהוא היה לוקח את זה קשה ולא מתעכב על כמה האטיטיוד הזה מעצבן ומעיד על תקשורת לקויה. עזבו הכול, הוא נשאר קול גם כשהיא משיבה לאור במגננה וטוענת שהוא מרגיש כלפיה הרבה יותר בהשוואה אליה. מעבר לעובדה שזה מוכיח כמה השניים האלה מתאימים, אין לי ספק שבר מחרטטת. כי כבר בנסיעה לצפון הוא מצליח להתיך אותה עם החום הבלתי מתפשר של התנור העיראקי.

גיטרה ולישון (אבל בנפרד)

כבר חודש וחצי שהבנים בחתונמי מתנהגים רוב הזמן כמו טמבלים מוחלטים, כך שלא מן הנמנע שה-PMS של הכלות הסתנכרן לכדי פרק שבו הן חייבות לאבד את זה תמורת חיבוק ועוגייה. וגם יש את הקטע הזה שאיילה כבר מתקשה להכיל את תחושת הדחייה שהיא מקבלת משחר. כבר פחות מתאים לה להכניע את התסכול ולהישאר חמודה וטיפולית, בעיקר כי עדיין לא לגמרי ברור למה שחר מתקשה ליצור אינטימיות, ובכנות, כבר שלושה פרקים נמרחו על הסיפור הזה. אז או שתעשו לנו ספוילר או שתשחררו אותנו מזה.

גם איילה ושחר פותחים את סופ״ש הזוגות בריב על נהיגה, כשבפועל זה שוב ריב על אגו או משהו כזה. ההתעקשות של איילה לנהוג מעבירה לשחר מסר מאוד ברור: ״אני סיימתי להכיל את השיט הזה״. ושחר, שמבין מה קורה, נאבק בדפוסי הריצוי שלו ומפסיד בקרב. נכון, הוא יצטרך לגרום לאיילה לפוצץ את הסופ״ש ולהישאר בבית רק כדי להצליח לתת לה סוף כל סוף את מה שהיא צריכה. כלומר, תוקף והכרה ברגשות שלה (וגם תזכורת לגבי חוזה שהיא חתמה עם ההפקה).

מעבר לכך, נדמה שאיילה באמת מתחילה לרצות את שחר וכל ענייני הליבידו התשוש הופכים לאישיים ומסוכנים עבורה. בקיצור, איילה חוששת שיש לה מה להפסיד, היא לא רוצה להיפגע אבל אין לה מושג איך להביע את זה כי יש דברים שערב שירי לוחמים לא יכולים לפתור. מזל שבסופו של דבר שחר מעניק לה את החיבור והמענה הרגשי שהיא כל כך ערגה לו: הזכות לנהוג לגלבוע.