חתונה ממבט ראשון: זה הזוג שהצליח לשבור את יעל

ביקום של חתונמי עדיין חורפי ובהתאם, מחנה הקיץ של איזבל ונועם כבר חייב להתקפל. בכנות, השניים האלה מבאסים כמעט כמו שקשוקה שהוסיפו לה יותר מדי בזיליקום. או במקרה הזה: משחק קלפי תקשורת שאמנם מדבר על תשוקה, אם כי בהחלט מבצע בה וידוא הריגה. כלומר, אם היה מה להרוג. אבל אפשר לסמוך על איזבל, שהיא לא תחמיץ הזדמנות לבאס את נועם ולהסביר לו שהיא לא צריכה "הרבה" כדי להתאהב. ובכן יונית, מעולם לא נשמע "אה, וואלה" כל כך טעון לצפייה.

>> חתונה ממבט ראשון: כל הטורים, הניתוח ומה שמעניין

קשה לקחת צד בזיווג כל כך מכמיר לב. מעולם לא פגשתי זוג אפלטוני שעד כדי כך נחוש לוודא שלא קורה ביניהם כלום. כלומר, לפחות באותה תדירות שבה אופיר אומר לאולה שהוא ממש בעניין שלה. הפרינדזון הקטן שלהם מתפקד בשלב זה כמו בלון חמצן על סף פיצוץ, ונדמה שאיזבל מעדיפה לעבור ניתוח קיצור קיבה בלי הרדמה מאשר לחבק את נועם במקום ציבורי. או בכלל. מצד שני, זה כנראה מה שאמור לקרות לבחור שלוקח את הבסטי שלו לאירוע "קולולם" (מי שמכירה יודעת שזו כנראה הדרך הכי פחות מתאימה לחרמן אווירה). כאילו באמת, מה עוד נשאר? לגרום לאיזבל לספר לחבר שלך כמה היא לא נמשכת אליך? אופסי, גם זה קרה.

בדיוק כמונו, גם ליעל נשבר מהמצב הזה והיא מתקשה שלא לשאול או לחילופין, לצרוח מתוך ייאוש: ״למה אתם עדיין פה?״ וקשה שלא לתהות מה המניע שלהם. כאילו באמת, למה הם עושים את זה לעצמם? הם פשוט משועממים רצח ורוצים להכניס שותף זורם לדירה שלהם? ולמה נועם ממשיך לשדר לאיזבל שהוא על אותו גל פסיבי ומוחלט?

במקרה של איזבל זה ברור, היא כבר חייבת להחליט. או לכל הפחות, להפסיק לקוות שאיזו מפיקה מבוהלת תתערב ותגיד לה שהיה בלבול עם הליהוקים, ושבעצם ההבטחה לאהבת חייה עדיין יכולה להתממש. אבל נועם כבר חייב להנחית את איזבל לקרקע ולהודות שהוא לא להוט לקנות את הרעיון האפלטוני הזה. עזבו, הוא קודם כל חייב ללמוד איך להביע את הרגשות שלו מול אנשים שהם לא יעל. אגב, היכולת שלו להציב לה גבולות ולהראות פגיעות אולי עוד עלולה לעשות לה את זה. אם זה בכלל אפשרי.

אבל בואו נודה באמת, הנחתי כאן יותר מדי מילים כדי לתאר שני אנשים שלא רוצים להיות שם. הם לא מסוגלים להגיד את זה, אבל הפעולות שלהם – או אם לדייק, הפסיביות הגוועת שלהם אומרת הכל. זה עימות שבו שני הצדדים מפסיקים בענק, כשהאחד עדיין לא מצליח להביע את עצמו ומותיר את השנייה מבולבלת בתוך המציאות האלטרנטיבית שלהם, רק כדי לגלות כמעט במקרה שהם לא חברים. אפילו לא ידידים. כאילו, איזבל לא מוכנה להתקרב לנועם. עזבו, היא לא מוכנה שהוא בטעות יבוא במגע עם האוטו שלה. לפחות גילינו שאפילו יעל כבר רוצה לעצור את הבלגן הזה. כלומר, שהיא בכלל התחילה – כן?

גאווה ודעה קדומה (על מזרחים)

בוקר טוב, השד העדתי שלך חזר והתפקד כחניך חדש בקייטנה היפואית של רוני ושקד. מדובר באירוע שכבר פירק משפחות או לכל הפחות, הבריח את האקסיות האשכנזיות של שקד כשהסיע אותן לדינר אצל ההורים שלו בנס ציונה. שקד שנע כל החיים שלו בין יאיר לפיד וזוהר ארגוב ומשוכנע שהוא חייב לבחור ביניהם, חושש לשחזר את הטראומה הישנה שלו אבל מגלה שאצל רוני אין מזרחים ואין ״משתכנזים״ (ביטוי גזעני שעוד ארחיב עליו) – אבל יש תקרות זכוכית שצריך לשבור ולאהוב.

כמו האנה מונטנה של משברי זהויות, שקד מתקשה להחליט אם הוא יותר מיני קופר או יותר דלי עם שפכטל, ובמי מהם הוא מתבייש יותר. הוא מודה שתמיד רצה משפחה אליטיסטית כמו של רוני ומשוכנע שהיא הולכת להתעלף מהלם תרבות. רק בחייאת כפרה על המפגש המשפחתי הזה – למה כל כך הרבה חד פעמי? מצד שני, אם רוני אומרת שהיא אוהבת את המשפחה של שקד, אני מאמינה לה כי אנחנו יודעות שלרכך אמת לא נוחה – זה לא בדיוק הצד החזק שלה.

גם במשבר הזה, רוני שוב מוכיחה שהיא ההתאמה המושלמת עבורו, כשהיא מצליחה לפייס עוד מלחמה פנימית של שקד. הוא משוכנע שאין יותר מביך מלצאת ״ביטון״ לידה, אבל מקבל ממנה תזכורת שהיא גם ״צדקא״ בסופו של דבר, ושלהיות מזרחי זה לא רק סט של ערכים ונורמות פריפריאליות. סתם, את זה היא לא אמרה את זה בדיוק אבל אני גם השלכתי את המטען הזהותי שלי כי זה מה שאנחנו עושות פה היום, לא?

בכל אופן, אחרי שבוע של שיחות טעונות עם זוגות לא תפקודיים, לא פלא שהתקשורת של רוני ושקד גורמת ליעל להזיל דמעות של נחת. אפילו היא לא מאמינה שהזיווג הזה עד כדי כך מצליח לה. וזה קורה בעונה שמגדירה מחדש את הקונספט של הנמכת ציפיות מהחיים.

איך לאבד את אולה ב-7 ימים?

מי הייתה מאמינה, אבל אופיר עדיין מתיש את אולה וקשה שלא לתהות אם הוא מבסס את הנורמות שלו למערכות יחסים על קומדיות רומנטיות מהניינטיז. כלומר, אני חייבת להבין אם הוא צפה בסרט ״איך לאבד בחור ב-10 ימים״, הפך את המגדרים והחליט לאתגר את עצמו עם זמנים קצרים יותר. הוא ממש משוכנע שאם רק ילחץ עליה עוד קצת, היא תתאהב בו כמעט כמו שהוא מעריץ את האדמה שהיא דורכת עליה. כאילו אין דרך עדינה להגיד את זה, הוא סבבה והכל אבל וואו, איך הוא אוהב לאכול את הראס.

אולה מגיעה לספת הטיפול מותשת וגם אני, כי מה עוד אפשר לומר או לכתוב על בחור שכל מה שאנחנו יודעות עליו – זה שהוא ממש רוצה את אולה. אין שום דרך לדעת מה הוא מרגיש, חושב או רוצה. כלומר, אופיר בעיקר רוצה לרצות במקום לתת לה את מה שהיא באמת צריכה: בחור שמקבל החלטות, אומר מה בא לו ולפעמים, אפילו קובע. הבחירה של אופיר בריצוי, משאירה את אולה לבד בתהליך קבלת החלטות ובעיקר עוזר לה להרגיש כמו אלגוריתם שהוא מנסה לפצח. במילים אחרות: לא סקסי.

מה כן סקסי? לא לבקש רשות להציע, אלא פשוט להניח הצעה ולקוות שיקבלו או יסרבו לה. בינתיים, מעבר הדירה אמנם מצליח להרגיע משהו אצל אופיר וכשאולה ממסגרת לו פרח מיובש מסיישל, הוא מתאהב בה עוד קצת (או הרבה) ומיד ומשיב לה בשפת האהבה שלה: ייחורים. אוקיי אולי הוא בכל זאת לומד מהר?

בכל אופן, עם משחק הקלפים התקשורתי הוא כבר בהחלט מצליח להתגבר על הצורך לבקש רשות, ואשכרה להסביר לאולה מה גורם לו להרגיש אהוב. הוא אמנם לא אמר ששפת האהבה שלו היא בעיקר תלות, וטוב שכך, כי למרות שזו האמת – אולה (או כל בן אדם בעולם) – לא אוהבת שתלויים בה עד כדי כך, ובאופן כללי תשמח לא לקבל החלטה לשם שינוי. אז נחליט לסיים כאן לבינתיים.