חתונמי: הטרגדיה הכואבת של ברק גורמת לחן להתעורר

חג הפסח עזב רשמית את הקליניקה ואיתו גם הסתיימה חופשת חול המויד של "חתונמי". כלומר, שבוע שבו נמרחנו כמו מצה עם חרוסת דביקה לצד שני פרקים תרפיים ושכנוע עצמי שזה ממש אותו טעם. ובמילים אחרות: בשבוע הבא ניפרד מהעונה הארוכה ביותר בתולדות "חתונמי", בחסות עוד פרק שהוא גם טיפול קבוצתי מבוסס מגדר, וכן, פלטפורמה לרווקות ולרווקים לבטא את כל מה אי אפשר לומר לבני ובנות הזוג בפנים (אבל בהחלט אפשר לאוורר מול כל המדינה).

>> בר מ"חתונמי" בריאיון ל"את": "חתונה וילדים זו מהות החיים"
>> אז רוני ושקד מ"חתונמי" באמת ביחד – או שפשוט בא להם לשגע את הרשת?
>> סערת "חתונמי": אחיה של רוני תוקף את הפקת התוכנית

בעוד שהגברים ניסו לדבר על אגו, רגשות וחוסר הרצון לבטא אותם, הם גם הצליחו לנסח תשובה קצת יותר מורכבת למשפט "הוא פשוט לא בקטע שלך" (או בקיצור: פחד ממחוייבות). הנשים מאידך, הפכו למעגל תמיכה של רווקות מעל גיל 30 – שממש פוחדות לחזור למציאות שבה החברה כופה עליהן למצוא זיווג עם כל יצור בעל כרומוזום xy כי חלון הפוריות שלהן הולך ונסגר. ג׳יזס, ואני חשבתי שמחזור כבד, פערי שכר והטרדות מיניות זה החלק הקשה אצלנו.

פסיכולוגיה זה אמיתי: בר ואור

מה אני אגיד לכן? לא, אני עדיין לא מאמינה שאור היה פלייבוי תל אביבי – לא משנה כמה פעמים הוא עוד ישתף בפרט המידע הזה, ישווה את עצמו לשירים של טונה או סתם יחשוף קעקוע ענק וסר טעם של טיגריס. סורי, זה כמו היפסטרים, אתה לא יכול להגיד את זה על עצמך. אתה חייב לחכות בסבלנות שמישהו יזרוק איזו הערה במפגש חברתי, רק כדי שתוכל להגיד לו "די נו זה הכי הרגיל שלי" ולחייך לעצמך בלב. אחרת אתה סתם וונאבי.

לכן, אני לא מופתעת שהאיש הכי מתוכנת בעולם מצליח להיות כל הקלישאות הגבריות בעולם במפגש הטיפולי, כשהוא מודה שככל שבר לא שמה עליו – כך הוא יותר בעניין שלה. הוא גם לוקח אחריות על התעופה המהירה וההתרסקות הנדל״נית של ההצעה לאחד כתובות. עזבו הכל, אור מגלה בפעם המי יודע כמה שטיפול פסיכולוגי עובד, כשגם הבנים רומזים לו שהדמות של "אורי" באה ברע, ושהוא כבר חייב לרפא את פצע הילדות שלו (ואולי גם לזרום על קריירה טיפולית בפייסבוק ע״ש שחר גל).

שתיים, שלוש הדחק: חן וברק

זו כנראה לא תהיה הפעם הראשונה שמפגש קבוצתי מאיים להחריב את האידיליה של חן וברק, שבבוקר המפגש מתבשר על מוות של מכר, וממש מבקש לא לדבר על זה במעגל. כלומר, הוא ממש רצה שישאלו אותו על זה ואפילו הודה שהצליח לבכות דקה כמעט שלמה, אבל כאמור, ממש מבקש שלא ידברו איתו על זה. חן מצדה, מגלה על הטרגדיה של ברק דרך הסטורי שלו, ומבינה את מה שאף אחת מהחברות למעגל לא הבחינה בו: הביטוי הרגשי של ברק הוא חיצוני, הוא נראה טוב אבל הוא חסר תוכן מבפנים. וככל שחן ניסתה להבין מה כולן רואות בו, היא גם גילתה שזה בעצם לא ממש מספיק לה.

בשלב זה די ברור שזה לא אישי, ברק פשוט לא אוהב להתמודד עם רגשות. לא כשהוא מתאהב ובטח לא כשמכר שלו מת במפתיע. הוא אפילו מודה שזה די נוח לראות את חן שומרת את כל מה שהיא חווה לעצמה, כי זה חוסך ממנו התמודדות מלחיצה. הוא לרגע לא עוצר לתהות כמה זה מרחיק וכואב לדרוך על ביצים, רק כדי לא לבאס מישהו שאת באמת די מחבבת עם דברים איזוטריים כמו הרגשות, הצרכים והרצונות שלך.

כלומר, ברק מצטיין בהדחקה כמעט כמו שהוא טוען לכישורים יוצאי דופן בקבלת החלטות. הוא מתייחס לבכי או לביטוי של אהבה כמו איזה סיכון שהוא לא מוכן לקחת, ומדובר באדם שחי בפאודה מבחירה, אוקיי? לכן גם חן מתבאסת על הסטורי שלו, ובצדק. כי התקשורת הזו מעידה על אחד משני דברים: או שאתה ילדה בת 17 וחצי או שיש לך חסך שקשה לכמת במילים, והשניים האלו בהחלט יודעים ליפול לשתיקה שאומרת הרבה יותר ממה שהם רוצים להגיד (ואז כמובן להסלים לריב המוכר והאהוב בסגנון פאסיב אגרסיב).

ההימנעות הזו מאפשרת לברק להמשיך לספר לעצמו שחן "מפילה" עליו ריבים. במידה מסוימת היא בעצמה הפנימה את ההשערה הזו, ובהתאם גם משוכנעת שעימות הוא רק קדימון מבאס לפרידה סוערת. חשוב לומר לטובת ברק – כן, בן או בת זוג חסרי ביטחון זה מתיש. זה כל כך מקשה על התקרבות ובאופן כללי מעניק לזוגיות אווירה כללית של מטלה שאף פעם לא תצליחו לבצע בהצטיינות. אבל כל הדברים האלה לא רלוונטיים – כל עוד ברק יתייחס לעימותים כאל קאדר שנשים מייצרות בחיים שלו כמו פרמיס ל"בדיחות אשתי" מהניינטיז.

נכון, ברק אמור להבין שבזוגיות טובה הוא רשאי ליהנות מפלטפורמה של תמיכה רגשית בלי לבקש רשות (וחן לגמרי מציעה לו את זה), וחייב ללמוד להיפתח. ובהתאם, חן לומדת משהו חשוב לא פחות: להשלים עם חוסר הוודאות ולהבין שביטחון והבטחה במערכת יחסים הוא משהו שאי אפשר לקבל. גם אם תכרכו טבעת, תחליפו מטענים גנטיים ותחתמו על הסכמים.

לשון הרע הכי מדבר אליהם: שקד ורוני

תראו, רוני בזוגיות עם יועץ תקשורת, וזה אומר שהוא לא אוהב לשלוח אנשים מטעמו בלי דף מסרים מאורגן. אז קשה שלא לתהות אם אחרי סופ"ש הזוגות רוני נאלצה לעבור תדרוך דוברותי מקיף בחסות שקד האפל. מצד שני, מדובר ברוני והיא שרה יפה כמעט כמו שאין לה טאקט. ברמות של להגיד שהיא מקנאה בחום של ברק. כלומר, בחור שמתחזק מחברת קשר כדי לצלוח אינטראקציה זוגית עם אישה, אוקיי?

בשיח הגברים, שקד הוא הראשון לפרום את קשר השתיקה הגברי, ומודה שהוא לא משוכנע שהזוגיות עם רוני תשרוד בלי טיפול זוגי. תהייה לגיטימית כמעט כמו שהיא פסימית. לא ברור למה הוא מתכוון כשהוא מדבר על "משהו מטורף שטורף את הקלפים", ויש לי תחושה שכולם מפחדים להגיד לו שהוא זה שהופך את לוח המשחק כמו ילד בטנטרום שמבין שהוא עומד להפסיד.

בדיוק כמו יתר הזוגות החזקים, גם רוני מתקשה מול היכולת לנוע אל עבר הצעד הבא ותוהה אם כיף וצחוקים זה מספיק בשביל חיים משותפים. זה ברור מתמיד כשהם מצליחים לדבר בעיקר על אחרים, ולא על החלק שלהם בטיפול. אני הראשונה להגיד שלשון הרע מחבר בין אנשים, אבל גם כל הקטע הזה של שיחות על מה שקורה ביניכם במובן עמוק יותר. אז כן, שניהם צריכים יותר ושניהם לא באמת מצליחים לתת יותר, אבל בינתיים, הם בהחלט מסוגלים לדבר על זה.

יצאו משליטה: מינדי ואסף

על קו הסיום, אסף מצליח כמעט להודות שהוא "זקוק לשליטה", שזו התקדמות משמעותית מחוסר מודעות עצמית מוחלטת. אבל גם מינדי חוגגת ניצחון קטן, כשהיא אשכרה מצליחה לדבר עם אסף על הרגשות שלה (ואולי גם כדי לרמוז לו שגן עדן יש רק בספר בראשית). אבל זה בדיוק העניין, מינדי מודה שהיא השתמשה במעגל הטיפולי כדי לדבר על עצמה מעבר להיותה חלק מצמד. זה אמנם משפט קטן, אבל הוא אומר המון על החסך שהיא חווה בקשר שלהם. הם אמנם מצליחים לנהל שיחה נינוחה וכנה על חוסר ביטחון, אבל בטעות גם נדמה שאסף כנראה מושקע בזוגיות הזו יותר. עכשיו הוא רק צריך להצליח להגיד את זה מבלי לנעוץ את האירוע בלו״ז מספיק זמן מראש (ורק אחרי הקרוספיט).

לבכות לך: אולה ואופיר

אופיר הוא לא סתם גבר. הוא גבר שבוכה לא רק בלילה וכבר הרבה זמן לא אמרו לו שהוא גבר. כצפוי, כולם מופתעים לשמוע שהוא ואולה עדיין קורים, וזה אכן מפתיע כשאולה מודה שבינה ובין אופיר אין תשוקה. סתם, זה לא הפתיע אף אחת, כי ממתי פרינדזון הוא כלי שמבעיר חרמנות? זה ליטרלי היסוד שעליו בנויה חברות אפלטונית של גברים ונשים.

אולה אמנם לא מודה שהיא כבר לא בתוך הקשר הזה, אבל ניכר שהיא השלימה את תהליך החזרה לחרדות הקיומיות של הרווקה הממוצעת שנולדה בתחילת שנות ה-90. כלומר, היא באמת פוחדת להישאר לבד, או להתפשר על ידיד מבאס. וזו חרדה אמיתית, כי הלחץ החברתי בשלב זה של החיים שלך, מערער את הקיום של הסטנדרטים שלך ככל שחלון הפוריות הולך ומצטמצם. בפגישה הזו היא אמנם לא איתרה חיבה נסתרת לאופיר, אבל גילתה כל כך הרבה נשים שמרגישות בדיוק כמוה, ושאהבה היא לא זכות ששמורה רק ל-GEN Z.

אופיר מצדו, אדם שהתקווה שלו מחוברת למכונת החייאה כבר יותר מדי זמן, עדיין מאמין שתשוקה היא פער שאפשר לגשר עליו בדיאלוג. בגדול, זה מאוד נוח לו להציע את זה כי הוא (כמו כל יצור עם עיניים) – כנראה נמשך לאולה מאוד. אבל בכנות, החיים קצרים מדי בשביל לשכב עם מישהו שלא עושה לך את זה. וביותר כנות, אני לא מעוניינת לדעת לאיזה "מגע קסם" אופיר מתכוון כשהוא רומז שקרה ביניהם משהו, אבל מה שבטוח – זה לא גורם לעור של אולה להיראות קורן יותר.