חתונה ממבט ראשון: ההפקה צריכה לעשות חתיכת חשבון נפש

כמו מערכת יחסים שהייתה צריכה להסתיים ממזמן, פרקי הסיום של חתונמי מוגשים לנו כמו הסכמים דיפלומטיים שאף אחד לא מרוצה מהם. כלומר, בשני חלקים שיכלו להסתיים מהר יותר ולשחרר לפחות עשרה אנשים (11 כולל אותי) ממטען רגשי בן שלושה וחצי חודשים. נכון, אני אמנם לא הולכת לקבל 15 דקות של תהילה ואיאלץ להסתפק בשלושת הערבים החדשים שהתפנו לי כדי להיגמל מריאליטי לפרק זמן של לפחות חודשיים (בואו, אני אנושית) – אז יאללה (סליחה, אולה), זה לא אתן. זאת אני שרוצה את הפנאי שלי בחזרה.

>> סערת "חתונמי": אחיה של רוני תוקף את הפקת התוכנית
>> בר מ"חתונמי" בריאיון רגע לפני הסוף: "לא הייתי מוכנה לזה"
>> חתונמי: הטרגדיה הכואבת של ברק גורמת לחן להתעורר

רגע לפני שיגיעו למעמד ההחלטות, הזוגות שלנו נאלצו לחזור לסיבוב נוסף באולם החתונות שבו נפגשו, משתי סיבות. הראשונה: למרוח זמן מסך. השנייה: הבארטר עוד לא נגמר, ואתם צריכים לדפדף באלבום שלכם בתקווה שבמבט לאחור הסיוט הזה ירגיש פחות נורא. נכון, בעונות הקודמות אמנם פירגנו להם בוויקנד באילת, אבל זו עונת מלחמה יפות שלי. אז בואו נסגור את הקמפיין הזה ונעבור להחלטות.

נפרדו: אולה ואופיר

נכון, אף לסת לא בדיוק אמורה להתרומם עכשיו מאיזו מדרכה. שהרי מהרגע הראשון היה ברור שאף מניפולציה רגשית לא תגרום לאולה לשלוח יד חרמנית מהוססת לכיוון של אופיר, ובהתאם, הביקור באולם האירועים לא יכול היה להיות משובש יותר, כשאופיר שקע בנוסטלגיה סובייקטיבית לחלוטין וקבע כי מדובר בחתונה הכי טובה בעולם – ואז נתפס על זה כל הדרך לספת ההחלטות.

העניין הוא שאופיר אף פעם לא נתן לכמה עובדות לבלבל אותו, הוא קצת שכח שהחתונה הזו היא בסך הכל הדייט הראשון המופרך בעולם. גם אם לכאורה אינטראקציה ראשונית בין שני אנשים שלא יודעים אחד על השניה כלום עלולה להעיד על כימיה – זה כמובן לא אומר משהו משמעותי. אחרת כולנו היינו נשואים באושר עד המוות לדייטים הנסבלים שלנו. וכן, יש גם את כל הקטע שהוא עדיין לא צפה בפרק החתונה ואין לו פרספקטיבה על הצד של אולה בסיפור. אבל זאת כנראה לא תהיה הפעם הראשונה שזה קרה לו איתה.

כאמור, אופיר מחליט להפוך את הדפדוף באלבום למתקפה, ואולה משיבה לו במגננה חסרת סבלנות ובצדק. זה נכון שהוא נלחם עליה עד הרגע האחרון, ואין לי ספק שהכוונות שלו טובות. כן, גם כשהוא מנסה לאתר בכוח את הנקודה שבה הכול קרס ביניהם, במקום להבין שמשהו בעצם אף פעם לא התחיל כדי להתפרק. הוא מאלץ את אולה להגיד לו דברים שהיא לא רוצה לומר, והוא בהחלט לא רוצה לשמוע, וחותם במיקרו-טנטרום מוכר ואהוב ובמשפט האלמותי: "מעניין לי את התחת".

זה יכול היה להסתיים ככה, אבל אולה לא יכולה לפרוש ממופע הגיזלוט הזה עדיין – וכל שנותר לי לקוות הוא שאופיר לא שלח לה בקשה בביט על הצ׳ייסרים מבר 51. אני יושבת שם לפעמים, ותאמינו לי, זה לא עסק זול. אבל בינתיים, גלעד הפסיכולוג מנסה להסביר לאולה שהיא לא יודעת לקבל אהבה, ולחבר את זה בשפה פסיכולוגית למוות של אבא שלה – כי זה יותר קל מלהתנצל על העוול האמיתי שהם עשו לה ולאופיר, בהתאמה. בשלב זה נמאס לי להתרעם על מכבש הלחצים שמופעל על אישה כשהיא לא נמשכת למישהו. כאילו שרק לגברים עם אפל-ווטצ׳ וטייטל באנגלית מותר להגיד לך "לא" (אתם לא הטעם שלי, וטוב שכך).

מינדי תוכל להעיד שהזוגיות הזו אמנם נוצרה בשידוך, אבל אנחנו לא בחברה חרדית סגורה ולכן לא ברור לי הצורך לשכנע את אולה לתת עוד סיכוי לשריר החרמנות שלה. בשלב זה תהיתי אם גלעד הולך לשלוף צינור ולהגיד לאולה "יבוא לך", במבט נכלולי שאפילו אורי זוהר המנוח קצת מתחרט עליו. או בקיצור: גזלייטינג.

ובהתאם, בפעם הראשונה שאולה מתעוררת בלי אופיר, היא טוענת שהיא לא מרגישה הקלה – אבל הנינוחות שלה תעיד, כלומר – תזעק אחרת. במקביל, זכינו למופע מבחיל אחרון בחסות עמית, החבר המגעיל של אופיר, ששכח שזה לא קול לטנף ליד המצלמות – כי את זה עושים בריאליטי השני. ואיך נאמר, "אלרגית לכיף" זה לא הדבר הכי נורא שיצא לו מהפה, ואני אחסוך את הבדיחות שמשוות בין טמפרטורה נמוכה ליוצאי בריה״מ. סתם, אני לא אחסוך – כי זה מגיע למישהו שההיילייט שלו בחיים זה לטפוח על הכרס שלו, לנסוע למעיין בשבת ולספר בדיחות מיזוגניות בדשא עם החברים שלו מהצבא. או בקיצור: תל אביביות יפות שלי, תפסיקו לחפש אהבה בפריפריה.

זה היה מכמיר לב לצפות באופיר על ספת ההחלטות, מוכן להגיד הכל חוץ מלהרים ידיים, ואפילו מבקש מאולה עוד קצת זמן ביחד (או שמא – הזדמנות להיזרק מבלי שמצלמה תתעד את זה). אבל אולה, בדרכה האלגנטית והמאוד לא קרה – ביקשה הפסקה. בשמה ובשם כולנו.

המשיכו (בערך): רוני ושקד

רוני מגיעה ליום ההחלטות כשהיא לגמרי ביום שאחרי ההאני מון פייז. כלומר, זה הרגע הזה בקשר שהאדם שמולך חושף גם את הצדדים המבאסים שלו, ובהתאם את צריכה לשאול את עצמך אם יש לך כוח לחיות עם זה לטווח הארוך מבלי לסבול. אבל רוני לא סתם תקועה בלופ הזה של מי נותן יותר ביטחון למי – זה הרי לגמרי עליה לסיים אותו, כמו שמלכתחילה התפקיד שלה היה לקדם את הקשר ולדאוג שלשקד נחמד ולא עצובי ונעלבי.

בדפדוף באלבום החתונה רוני קולטת הרבה דברים. אחד מהם הוא ככל הנראה את כמויות הצ׳ייסרים שהיא שתתה עד החופה. בהתאם, היא נזכרת בכל הרגעים שבכלל לא ידעה שהתרחשו, וזה היה הרגע הקומי האחרון בפרק הזה. אבל האמת היא, שגם ברגע הכאילו-רומנטי הזה, רוני דווקא לגמרי מפוכחת לגבי האפשרות שהזוגיות שלהם תתפרק. וזה אומר לא מעט על מה שהיא מקבלת בקשר הזה. כלומר, היא לא מקבלת הרבה, כי כרגע שקד מעדיף להודות שגפילטע זה די טעים לפני שהוא יחשוף בפני רוני רגש שהוא מעבר לגלגול עיניים או עלבון כלשהו.

במפגש האחרון עם יעל נדמה שהם באמת לא מתקדמים. זה שוב אותו דיון לא נעים לצפייה. ושוב רוני מנסה לדבר על רגשות (וחושפת שהיא לא מאוהבת עדיין). וכן, יעל שוב הייתה צריכה להכריח את שקד לדבר. וכן, שקד שוב תקף אותן כדי לגלות שהוא שוב נקם ברוני על משהו שאיזו אקסית עשתה לו פעם. וכן, זה שוב הרגיש כאילו הדביקו לנו בעריכה קטע מפרק אחר. וזה בעיקר מעצבן, כי בתכלס – ממש טוב לשקד. לפחות באותה מידה שכואב לו להודות בזה.

בשלב זה דעתי על רוני ידועה לכל, כולל לרוני (כי טוב שיש אינסטגרם – לא לקנא). ודעתי היא שמגיע לה מישהו שיעוף עליה ולא יחשוב שתקשורת מקרבת זה סימן לחולשה. היא לא צריכה להסתפק בפירורים, מגיעה לה כל העוגה ואת הפילאטיס שאחריה. אבל רגע לפני ההחלטות, היא בכל זאת מסתפקת בסשימי ברומנו – רק כדי לגלות שגם הפעם, לא משנה כמה היא תפתח בפני שקד את הלב, היא עדיין תסיים עם ריאקשן טיפוסי של מלצרית במסעדה של אייל שני. אני לא חושבת ששקד טועה לגבי כל הקטע הזה, שמאוד מגניב וסקסי להיראות לא פנוי רגשית (זה עובד, תאמינו לי), אבל זה כבר לא השלב בקשר שמומלץ למצמץ ולהגיד משהו כמו "נגמר" – רגע אחרי שמישהי השתפכה על כמה היא שמחה שהכירה אותך.

בלילה הראשון בקיבוץ שקד מתגעגע לתל אביב, והנה – בכל זאת אנחנו יכולים להסכים על משהו. וזו גם הדרך שלו להגיד שהוא בעצם מתגעגע לרוני. על ספת ההחלטות הוא מפנק אותנו ברגע אחרון של ערס פואטיקה, שיותר נשמע כמו החומרים המוקדמים של יאיר לפיד (בקטע טוב, נראה לי?), ומודה שרוני הופכת אותו לאדם טוב יותר – גם בדברים שהוא בין כה הצטיין בהם – והיא גם הכי יפה וחמודה וחכמה וכיפית. כלומר, מה עוד אפשר לרצות מזוגיות???

בתום חילופי מכתבים כולנו למדנו מה זה "באשל" (סתם, אני ידעתי לפני כי אני מזרחית ושרדתי כדי לספר), ושרוני ושקד החליטו להמשיך. באינסטגרם כבר גילינו שהם נפרדו, ולרוני יש בויפרנד חדש – אבל אני אשאיר את המודיעין לכתבים שזו העבודה שלהם, כי לשון הרע לא מדבר אליי במקרה הזה. אבל האושר של רוני – כן (שקד, גם אתה בסדר, אבל הייתי חייבת לבחור את הצד הצודק).

לא ברור עדיין: בר ואור

גם הפעם, זמן המסך לא עשה חסד עם בר ואור. לכאורה, ממש אפשר לדלג עליהם ולעשות לנו שקופית כזאת של "כעבור חצי שנה", ולעבור לדירת תמ״א לבנה מדי בצפון הישן של תל אביב. אבל לטובת הדרמה, נדמה שאור רוצה יותר, ובר הודתה שהיא בעצם לא מאוד מתלהבת ממנו – עד כדי כך שהיא מתוודה בפני יעל על מחשבות כמו "איך עשיתם לי את זה?". מצד שני, היא גם קוראת לאור ג׳יימס בונד. עיבוד רגשות זה דבר מורכב – תתמודדו.

גם בפרק (הלפני) אחרון, בר ואור שותקים כל הדרך לספת ההחלטות, בדייט סיום מול הים, שזה כמו טומורולנד – רק הפוך לגמרי (ובלי אירים שיכורים שמורחים עלייך את הזיעה שלהם). בשיחה שמרגישה קצת יותר כמו שבירת דיסטנס בטירונות, וקצת פחות כמו דייט, אור חותם את האירוע בכרטיס ברכה. סליחה, אני לוקחת בחזרה את הדימוי על שבירת דיסטנס – כי אפילו במחנה 80 השקיעו בנו מחברת.

אבל רגע לפני שהם יושבים על הספה, אור עושה בדיוק את מה שהיית מצפה מהדמות שלו – ומודיע לבר שהוא רוצה להמשיך. וכן, על הדרך הורס להפקה את כל הבילד-אפ ברמות של לפצל את ההחלטה שלהם לשני פרקים. בר בתגובה: "אני לא יודעת". כאמור, את ההחלטה הסופית נגלה בפרק הבא, כי החסויות למשקאות קלים לא הולכות לשדר את עצמן.