עקיצה ממבט ראשון: הבנו מה יואנה באמת רוצה מתומר

פרק עמוס פרטים, עמוס מידע, עמוס רגעים ועמוס יין, בושות ונשיקות, ואם הייתי צריכה לתת כותרת לפרק הזה, היא ללא ספק הייתה "אם יוצאים, מגלים גברים נפלאים". נראה שהפקת התוכנית עדיין בטראומה מימי ביקורת הגזלייטינג שהושמעה כלפי החתן איתמר לפני שתי עונות, ומאז נשבעו שבועת צופים, "לא עוד". כל חתן מלמיליאן – סובלני, רך, מכיל – ממש כמו שאריק ברמן מצפה ממחאת מי טו להיות.

יכולנו לשמוע את אותו דיאלוג חוזר אצל כל אחד משלושת הזוגות – "וואו, תודה שאתה ככה מבין וסובלני למצב שלי", אומרת אחת הכלות. "על מה את בכלל מודה? זה מובן מאליו", עונה החתן המהודר. אם היה מדובר בזוג אחד, זה היה עוד מרטיט את ליבי לרגע, אבל כשמדובר בשלושה מתוך שלושה, זה כבר מרגיש כמו משחק, ומרטיט לי יותר את רפלקס ההקאה.

תומר מכיל את ההתרגשות והמבוכה של כלתו יואנה, הוא לא נבהל, אלא "מתחיל לאסוף דאטה". הוא מחמיא לה מדי שלוש שניות בממוצע, ובמקום להיעלב ששמרה את ידיה קפוצות באגרופים, הוא מסנן את הרעשים בשבילה. רז, בניגוד למשה מהעונה הקודמת, מיד מתמסר לכלבה של עינב ומוכן לישון איתה במיטה. הוא מחבק ומכיל את החרדה שלה מהדירה הלא מוכרת, ומשה הנוכחי, מכין לנעם תה כשהיא משתעלת, עוטף אותה בחיבוק כשהיא דומעת ומסביר לה היטב כמה הוא רוצה לשמוע אותה מדברת. טוב באבי?

"חזרה למציאות", שר רן דנקר? אז שמישהו יחזור למציאות, כי ההפקה ליהקה שלושה גברים נפלאים שלא יודעים מה זה גזלייטינג, גוסטינג או הסגברה, ועכשיו אימא שלי עוד יותר לא מבינה איך יכול להיות שעם מבחר גברים כזה משובח שם בחוץ, אני עדיין רווקה. אולי זו עדיין רק ההתחלה, והזוגות עדיין מודעים מדי למצלמות. או כמו שהיטיבו להציג לנו, משה חרד מהמצלמה שתתעד אותו רוקד, או יואנה שלא מוכנה להוציא מילה מהפה כי "יש כאן מיליון מיקרופונים" והיא לא יכולה לדבר?

יואנה ותומר ב"חתונה ממבט ראשון" | צילום מסך, קשת 12

הפרק נפתח בתשובה למה קרה ליואנה בחופה. ומה קרה? מ"מי זאת" של אנה זק היא עברה ל"אולסטארס וגופיות". יואנה נתקפה חרדה שהחתן לא גבוה כפי שייחלה, ופצחה בקמפיין "תנו לי סניקרס". לא ברור למה ההפקה מונעת ממנה במשך דקות ארוכות את הסניקרס להן היא מייחלת, אבל עד שסינדרלה לא מחליפה את זוג הנעליים לרגליה, היא לא נרגעת. או יותר נכון, ממלמלת בלי סוף "יואו איזה בושות". היא רק רוצה להוריד נעליים ולהחביא את הידיים, ורק שלא יגע בה, לא בטפיחה על הגב ולא שיחזיק את ידה. ורק שלא יראו אותה מול אנשים, כי זה בושות. יואנה, זוכרת שאת הכל רואים אחר כך 400 אלף צופים בממוצע?

יואנה ותומר מתחילים לנהל שיחה קצרה, ומיד יואנה תוקפת את תומר. הוא מנסה לנהל סמול טוק ולתהות האם טוב לה פה בארץ, היא עונה "אתה שואל שאלה של מישהו שלא מכיר אותי". את זוכרת שהוא *באמת* לא מכיר אותך? הניגודיות עליה דיברו בפרק הקודם מרימה את ראשה, וברגע שיואנה מבינה שהוא באמת לא מכיר אותה, היא נזכרת ליהנות מזה ומתחילה להמציא "עובדות", כי זה מצחיק אותה. אחר כך היא מחמיאה לתומר על החליפה, הוא לוקח את המחמאה בשתי ידיים, משווה ומעלה – "גם את, זה מהמם, באמת וואו, גם הנעליים יפות, השמלה, התספורת". יואנה מיד מעמידה אותו על טעותו ומתקנת: "התסרוקת". באמת, לפעמים, רק לפעמים, אפשר להגיד "תודה" וזהו. אבל אז הבנו מה יואנה צריכה, קצת טאף לאב והיא נמסה.

אחרי עוד מחמאה, עוד ליטוף לאגו ועוד ניסיון לחיבוק שלא עלה יפה – בזמן שיואנה מוקרפת מהצלם והוראות הבימוי שלו – תומר "מצחיק אותה" בהערה שהייתה מעצבנת הרבה אחרות. הוא אמר לה שהרגע שהוא הכי אהב היה שהיא הכניסה את הבטן. כן, כן. ומה אתן יודעות? מסתבר שיואנה הייתה צריכה רגע של עקיצה, של להעמיד אותה במקום, ואחרי אותה הערה היא הבינה שיש מצב שהוא יפליק לה על הטוסיק רגע אחרי שיפתח לה את הדלת – ממש כמו שהיא מייחלת – והכל יהיה טוב.

תומר פותח חזק, שלא לומר חזק מדי. הוא לא מפסיק לקרוא לה "אשתי" ולשאול אם היא רוצה חיבוק כשקר לה, ומסרב להבין שהיא צריכה עוד שנייה לעכל את הסיטואציה. היא עוברת לאנגלית מסורבלת כשהיא מסבירה לאחותה מה מרגיז אותה, "זה ביג וורד" היא אומרת, כאילו שאם היא תדבר באנגלית, המיקרופונים לא יבינו.

בחדר המלון נשאלת השאלה החשובה מכולן – שחשבתי שרק אני שואלת, כדי לדעת אם יש פה שפה משותפת, "סיינפלד או חברים?". תומר בוחר נכון, "חברים", ברור. אנחת רווחה, אולי זה בכל זאת יוכל לעבוד. כשיואנה מתחילה להירגע, היא נזכרת שהיא בתהליך ומסבירה: "תומר מבחינתי זה לא התאמה בטינדר, המאצ' פה הוא עמוק. הוא יותר נמוך ממה שרציתי אבל אני כרגע לא ממהרת. זו התמסרות לתהליך. אני לא עושה ימינה שמאלה, זו אני לאט-לאט".

משה ונעם ב"חתונה ממבט ראשון" | צילום מסך, קשת 12

ומהלאט-לאט, עברנו למהר-מהר של נעם ומשה, העו"ס והסיפור, שמבלים להם בספרד והספיקו לעשות בפרק אחד את מה שבמשך שלושה פרקים לא ראינו מזוג הרובוטים של סיישל. וואו, הם כבר היו בטעימות יין, ברכיבה על סוסים, בשיעור ריקוד, בכו, צחקו, התנשקו, והספיקו לנהל שיחת "מה אני צריך בקשר", כשמהעבר השני, עוד לא הצליחו להרכיב משפט אחד שלם. אבל אנחנו לא בהשוואות. מה פתאום.

משה, עדיין מוטרד מפער הגילים המטורף של 3.5 שנים שהצמידו לו, הוא מציין זאת רק 22 פעם לאורך הפרק. הוא מסביר לנעם שהוא לא היה מחליק עליה ימינה בטינדר, כי בכלל לא היה רואה אותה בגלל פער הגילים המשווע. משה מזכיר שהוא נולד ב-1990, ולא שייך לעשור המיושן הזה שנקרא אייטיז. אבל כדי להתאים את עצמו אליה, הוא מחמיא לה במילים מהלקסיקון שרק ילידת אייטיז כמותה תוכל להבין, ואומר "את יודעת שאת נראית על הכיפאק". היא דווקא מתמסרת לחצי מחמאה הזו.

בסך הכל האנרגיה בין משה ונעם טובה, יש קלילות והתמסרות לחוויה. הוא מפרגן ודואג לה כשהיא נבהלת מרכיבת הסוסים, הוא לא מקניט אותה ולא מזלזל בה, אלא מחבק ומחזק באמירות כמו "את אלופה! שיחקת אותה. חיים שלי! איך את באבי? בכית קצת?". הוא רואה אותה, הוא איתה בתוך הסיטואציה, הוא מנשק אותה, וזה מרגיש כאילו הם זוג כבר תקופה. הקירבה ביניהם נעימה, יש כימיה, נינוחות, ואפילו החזקת היד נראית כל כך טבעית ונעימה, ולא מאולצת. בניגוד ל… לא משנה. הבנתן.

אבל אז כשמשה צריך שנעם תראה אותו, כשהיינן מתנשא עליו ומציע להביא בקבוק לכל אחד, דווקא אז העו"ס שאמורה להכיל את העניין, שומרת על שתיקה ונותנת לו להתמודד לבד עם הסיטואציה. היא מסבירה את זה יפה ואומרת שלא ידעה אם התערבות מצדה דווקא תקטין אותו, אבל זה לגמרי מה שהוא היה צריך, וביקש "תראי אותי". תומר הוא זה שמציף ומדבר, ולא מפחד להסביר מה הוא צריך ומה הוא רוצה. הוא מודאג שהוא יכיל אבל לא יהיה מוכל, ובכך נותן לה מצד אחד אישור להיות העו"ס שהיא, ולא רק להצביע על הסיטואציה, אלא באמת להיכנס אליה.יותר מהכל, תומר מבקש מנעם לדבר, לא להשאיר בבטן ולא לרצות אותו, אלא להיות עם עמוד שדרה ולדעת מה היא רוצה בעצמה. וכך, ברגע שהיא אומרת שהיא רוצה ללכת, הוא מיד מקשיב לה ומכבד את רצונה. נראה שכל עוד היא באמת תיפתח ותהיה אמיתית, אולי יש כאן סיכוי לאהבה אמיתית.

רז ועינב ב"חתונה ממבט ראשון" | צילום מסך, קשת 12

ובחזרה לעינב ורז, שחזרו מסיישל כעבור 8 ימים שלמים, בהם עדיין לא זכינו לשמוע אותם מרכיבים משפט אחד שלם. הם מגיעים למפגש הראשון עם יעל, שם הם מסבירים שהתקשורת ביניהם מעולה ושכל כך נוח להם לדבר על הכל. למרות זאת, שנייה לפני זה, כשעינב אמרה שיש לה פרפרים, היא הייתה נבוכה מלומר זאת בקול רם ו"סגרה" לרז את האוזניים, רק שלא ישמע. איזו מין תקשורת פתוחה? הם מדברים על הכל חוץ מעל עצמם, על הסופר שיש ליד הבית, על אוסף הפזים שיש לרז, על הכלבה והחרדה שלה, על הדירה והחלון ועל הטרופית וכמה שהיא מרווה. זה באמת המון נושאים לדבר עליהם, אבל צר לי לומר – זה לא נקרא לדבר על הכל. גם כשהם כבר מדברים על הכאן ועכשיו, ועל הרגע בו עינב נתקפת חרדה ממעבר הדירה, הם לא צוללים לשיחת עומק, אלא מדברים מסביב – מסמנים שיש כאן רגע של בהלה, אבל נאשים את הדירה, נאשים את השעה. מה עם לשאול את עינב שאלות כמו "למה זה באמת מלחיץ אותך, ממה את חוששת?", "איך זה בשבילך לגור עם מישהו?". כשעינב זורקת עצם לאוויר, ומרגיעה את עצמה במחשבה שאם צריך אז מקסימום יחזרו לדירה המוכרת של אחד מהם, רז לא יודע מה לענות, אבל מבין שהיא השילה קליפה. אנחנו בבית זוכות לראות נשיקה ראשונה, והחשש שלה שיהיו רק שותפים לדירה מתפוגג אל תוך האפילה.