חנן יבלונקה יובא היום לקבורה. אחותו מבקשת מהציבור: "חשוב לנו שתבואו"

סבתא של חנן יבלונקה ז"ל היא בת 97, ולא יודעת שחנן נכדה האהוב, איננו. "רצינו לחסוך ממנה את הכאב, לא סיפרנו לה גם כשהיה בחזקת נעדר בהתחלה ובהמשך חטוף, וגם לא על כך שנרצח. 'איפה חנן', היא שואלת. מוזר לה שהוא לא בא, אבל אנחנו שומרים עליה", כך מספרת היום (ראשון) אביבית יבלונקה-עבדי, אחותו הגדולה של חנן, שהיה הצעיר במשפחה, ולו שתי אחיות והורים, ורד וראובן.

חנן (42) נרצח כאשר ניסה להימלט מפסטיבל נובה בשבעה באוקטובר. גופתו נחטפה לעזה, והוחזרה בסוף השבוע האחרון, כמעט שמונה חודשים אחרי השבת הארורה ההיא. מסע הלוויתו יצא מבית המשפחה בשכונת תל ברוך בתל אביב, לכיוון בית הקברות בקריית שאול, שם הוא יובא למנוחת עולמים. בני המשפחה פונים לציבור וקוראים להם להצטרף לצעוד איתם לעבר בית הקברות (17:30 מרחוב בני אפרים פינת חנה רובינא).

"אני מקווה שיבואו המונים", מייחלת אחותו אביבית, ומספרת שבני דודים הגיעו במיוחד מחו"ל, אחד הגיע רק ל-24 שעות. בני משפחה וחברים ישאו הספדים, ואילו הזמרים תמיר גרינברג וליאור נרקיס ישירו בשביל לחלוק לו כבוד אחרון. מהממשלה והכנסת רק אישה אחת אחת התקשרה – חברת הכנסת פנינה תמנו מהמחנה הממלכתי, ואמרה שתעשה כל מאמץ להגיע.

"אני לא אגיד 'לא' לאף אחד שירצה להגיע מהפוליטיקאים", אומרת אביבית, "אבל איש מהם לא התקשר אלינו עד כה. מי שרוצה לכבד את חנן שיבוא. חוץ מפנינה תמנו, רק נשיא המדינה הרצוג התקשר לנחם ודיבר עם אבא. אנחנו לא משפחה שכועסת, אבל זה עצוב ועדיין זו הבחירה שלהם והפסד שלהם".

"זו תהיה צעדה שקטה, זו לא צעדה פוליטית", היא מדגישה, "אנחנו לא רוצים פוליטיקה בדרכו האחרונה של חנן, ולא קריאות. לפעמים לשקט יש כוח יותר מאשר לצעקה. הממשלה הזאת תראה עד כמה האזרחים רוצים בשובם של החטופים, קול צעקה לא עזר עד היום, אז אולי הדממה תעזור".

יש בך עוד תקווה?
"כשחשבתי על הצעדה, שאלתי את עצמי מה חנן היה אומר והבנתי שהוא היה בעד. מבחינתנו זו גם צעדת תקווה. משפחות החטופים יהיו שם איתנו, וכל מה שכולנו רוצים הוא שיגיע סוף סוף מתווה ושיחזירו את החטופים הביתה. אי אפשר לחכות עוד. חשוב לנו שיבואו אנשים, כי ככל שעובר הזמן כולם ממשיכים בחייהם, חוזרים לשגרה ומבלים. זה בסדר, אבל אסור שנושא החטופים ירד מסדר היום".

הם היו חמישה חברים שנסעו למסיבה ברעים. ארבעה מהם נרצחו והובאו לקבורה מזמן. חנן נחשב לנעדר, ורק בחודש ינואר הודיעו למשפחה שהוא חטוף. "הייתי אופטימית", משחזרת אביבית, "רציתי להאמין שאחי הקטן יחזור הביתה ואז הגיעה הבשורה לבית ההורים. הוריי ואחותי כבר הבינו, אני בהתחלה לא האמנתי ברגעים הראשונים. הייתי במן רוגע כזה. זה לא נתפס. עד הרגע האחרון הייתה לי תקווה שהוא חי. גופתו נלקחה והושמה בשק במנהרה… כמעט לא נותר דבר לקבור וזה כואב כל כך".

"חנן אחינו הקטן איננו", היא אומרת בכאב, "הוא היה איש של שמחת חיים, אח ובן מסור, הוא היה החבר הכי טוב של ההורים. אבא הוא אחד ממנהלי קלאב הוטל, חנן גם עבד בחברה כאיש מכירות. כולנו מאוד קשורים. הוא רק רצה שיהיה טוב לכולם. איש של אהבה ונתינה, ואבא מדהים. הוא שמר גם על קשר טוב עם גרושתו".

הוא הותיר אחריו שני ילדים. עצוב כל כך.
"עכשיו שני ילדיו הקטנים, בני 12 ו-9, ילוו אותו לקבורה".

איך ממשיכים אחרי דבר נורא כזה?
"אנחנו במשפחה אנשים חזקים, נתמודד עם הרבה כוח ונמשיך לדרוש את החזרת החטופים. שום דבר לא חשוב יותר מזה. אני נמצאת במטה החטופים, מעולם לא הייתי על במה מול אלפי אנשים ולא עסקתי בהסברה עד מה שקרה עם חנן, ועכשיו אני מופיעה בעצרות ומדברת. כבר לא קוראת אפילו מתוך דף. חנן ז"ל הוציא ממני משהו שלא ידעתי שקיים בי. אחי כבר לא יחזור, אבל יש עוד 125 חטופים ואותם חייבים להחזיר, והצעדה היום היא בשבילם ובשמם".