חלומות (לא) נעימים

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם

אני מטפסת בכבדות במדרגות התיכון בו למדתי. לא ברור לי מה אני עושה שם, אבל גם כל מי שלמד איתי באותה שכבה, כבר נמצא במסדרון. אני פונה בתמימות לברך אותם לשלום, וזה השלב בו אני קולטת שהם כולם נועצים בי מבטים רוויי לעג ומצביעים לעברי בגיחוך. כששוטף אותם פרץ של צחוק מרושע, תמונת פניהם מתעוותת והחוויה עוברת להילוך איטי -זה מכה בי.

שוב אני חולמת ששכחתי ללבוש מכנסיים. זה הסיוט האימתני שרודף אותי מימי נעוריי. לא מפלצות ודרקונים, לא מרדפי שוטרים וגנבים. רק אני במסדרונות התיכון בו למדתי, מול 500 חבריי לשכבה, בתחתונים ובחולצת בית-ספר.

חלק מההתפתחות או נורת אזהרה

רוב הסיוטים שחווים מבוגרים הופכים, לכל היותר, לאנקדוטה בבית-קפה עם חברים. אבל הסיפור נעשה הרבה פחות פשוט כשהסיוטים מתחילים לבקר את שנתם של גוזלינו הרכים. איפשהו בסביבות גיל שלוש, האורחים הבלתי קרואים הללו מתחילים להטריד את מנוחתם של הורים ושל ילדים רבים. אך למרות החוויה המצערת שמלווה את הסיוט, מתברר שבשלב זה של חיי הפעוט, סיוטי לילה הם דווקא שלב התפתחותי תקין ולא באמת סיבה לדאגה.

כדי להימנע מהטעיה, חשוב להציג שתי קטגוריות של סיוטים – אלו שהם חלק אינטגרלי מהתפתחות הילד ומבטאים תהליכים שחשוב לילד לעבור, ולעומתם סיוטים שהם חלק ממערך של נורות אדומות, הנדלקות כדי להעיד על קיומה של בעיה.

איך מבחינים בסוג הסיוט בו מדובר? מה עושים כשהילד חווה סיוט בשנתו? וכיצד ניתן להקטין את השלכותיה השלילות של התופעה? שני פסיכולוגים יגלו לנו סודות מחדר השינה ויעזרו לנו לעבור את הלילה בשלום.

על חלומות וסיוטים

כהקדמה לניתוח הופעתו של הסיוט, ננסה קודם לברר מהו בכלל חלום:

עדנה מן, פסיכולוגית קלינית, התפתחותית וחינוכית, העוסקת בעיקר בטיפול בילדים, מסבירה את מהות החלום: "החלום הוא בעצם אסופה של חוויות שאותן אנו חווים במהלך השינה, בין אם אנו זוכרים אותן ובין אם לאו. המייחד את אוגדן החוויות האלה הוא האשליה שהן חלק מן המציאות ולא סתם מחשבות או הרהורים". מן מסבירה כי מעבר למוטיב הבידורי שבחלום, הם משמשים כלי לעיבוד החוויות שהצטברו במהלך היום ובכך נושאים בחשיבות רבה בזכות עצמם.

באיזה שלב התפתחותי ילדים או תינוקות מתחילים לחלום?
"מלידה, ולמעשה – כנראה שכבר בשלבי ההתפתחות המתקדמים של העובר", משיבה מן. "בדיקות נוירולוגיות ומעקב אחר תנועת העיניים המתקיימת במהלך חלימה מעידים על הופעתה בשלבים מוקדמים ביותר". אם תהינו על מה בדיוק יכול כבר עובר או תינוק בן יומו לחלום, מן מסבירה כי בשלבים כאלה החלימה היא עדיין על בסיס חוויות תחושתיות, כמו: מגע, ריח או טעם, ולא על בסיס חוויות מודעות נצברות.

ובאיזה שלב מופיעים הסיוטים?
"בין הגילאים שנתיים לארבע, קיים גל ברור של הופעת סיוטים המאפיין שלב התפתחותי בריא", אומרת מן. "ייתכן שלקראת סוף השנה הראשונה, מגיע הגל הראשון של סיוטי לילה אצל תינוקות, סביב תקופת ההופעה של חרדת זרים".

מדוע דווקא בגילאים הללו משתלבים הסיוטים בשנתם של הפעוטות?
ירון מעוז, פסיכולוג קליני ומנהל תחום טיפול בילדים במכון "שיח" לפסיכותרפיה התייחסותית, מסביר כי מדובר פה באחד המקרים בהם סימפטומים לא רצויים כמו פחדים, חרדות או חלומות בלהה אינם מעידים על בעיה, אלא על התפתחות תקינה: "לפי התיאוריה של מאהלר (מרגרט שונברגר מאהלר – פסיכיאטרית), עד גיל שנה וחצי הילד נמצא ברומן עם העולם, הוא מרגיש את ה'כל יכולות' שלו, כמעט גרנדיוזיות. כל דבר שהוא רוצה – קורה! הוא עסוק כל הזמן ביכולות החדשות שנפתחות בפניו, כמו הקסם שמציע לו העולם".

מעוז מציין כי לכאורה, יש מקום לתהות כיצד ייתכן שבגיל בו ההתפתחות המוטורית היא דווקא פחות מפותחת הוא חווה פחות תסכולים, אך הוא מסביר זאת באופן הבא: "תינוק עד גיל שנה וחצי, מרוכז בעצם התבצעות הפעולה ופחות באופן המדויק בו היא מתבצעת. כשתינוק מחזיק בידה של אמו ופוסע בהתרגשות על גדר, הוא נסער מעצם ההליכה על גדר, שמציפה אותו בתחושה כי הוא סופרמן כל יכול. הוא פחות מבחין בכך שאמו מחזיקה את ידו.



סיוטים כחלק מההתפתחות

"במהלך התפתחותו של הילד", ממשיך ומסביר מעוז, "הוא נעשה יותר ער לסביבתו.

מתעוררת פתאום ההבנה המדאיגה והמצערת שבעצם הוא מקבל המון עזרה. הפחדים הם תוצאה של התפתחותו הקוגניטיבית. הוא מתחיל להבין שמשמעות העזרה אותה הוא מקבל, היא תלותו באחרים. אם אני כל-כך תלוי באחר, הרי שמשמעות העניין היא שאני נורא פגיע. ואז יש לי סיבה לדאוג ולהיות חרד.

בין היתר, אחת מתופעות הלוואי האופייניות להכרה זו היא מאבקי הכוח המלווים שלב התפתחותי זה. הילד מנסה לבדוק של מי הרצון המתממש בפעולה, והוא מנסה לגייס מחדש את כוחותיו. הופעת הסיוטים ההתפתחותיים תחזור על עצמה בשלבי מעבר נוספים בהמשך, כגון הכניסה לכיתה א' וכמו כן סביב גיל ההתבגרות".

מן מעבה את הגורמים להופעת הסיוטים בשלב זה, בגישתו של פרויד לעניין: "על-פי התיאוריה של פרויד, זהו השלב האדיפאלי: הבנים מפתחים קשר של אהבה עמוקה יותר לאמא, והבנות – לאב. הרבה פעמים, עם התהוות הקשר המיוחד הזה, נוצרות גם תחושות של אשמה, בעקבות הפנטזיה ליטול בלעדיות על האמא מידי האבא או מחשבות דומות. עולם הדמיון של הילד מתפתח משמעותית ועימו החרדה מפני עונש אפשרי, העולה בהתאם".

האם ילד שגדל בבית בו אין עונשים כלל, מחוסן מפני היבט זה של סיוטים או חרדות?
מן מדווחת על בדיקה נועזת של העניין שנעשתה בידי חוקרים: "בספרות הפסיכולוגית מתואר ניסיון לייצר סביבה המאפשרת לילדים לגדול באווירה פרמיסיבית (מתירה) ומאפשרת, ואחת התוצאות שנצפו בה היא רמת חרדתיות גבוהה במיוחד בקרב הילדים כתוצאה מהיעדרם של גבולות ברורים". מן מאשרת כי בתים בהם יש הקפדה קיצונית על חוקים וענישה, עלולים בהחלט לעודד חרדתיות וסיוטים אצל הילדים. ואולם, מנגד – קיצוניות הפוכה, של מתירנות חסרת גבולות, גוררת אחריה בדיוק אותה תופעת לוואי. הגישה המומלצת היא זו המאזנת בין השתיים. גישה הכוללת חוקים סבירים וברורים מחד, ומידה הגיונית של ליברליות, מאידך.

בחלק השני של הכתבה: איך למנוע סיוטים ומה עושים במקרה של סיוט, איך מבחינים בין סיוט נורמטיבי לסיוט שאמור להדליק נורה אדומה, וגם: ספרי ילדים על סיוטים»

 

מתוך: מגזין הורים וילדים

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה

הכתבות הכי מעניינות שירתקו אתכם אל מסך המחשב עכשיו ב-Twitter