"זמר במסכה": הסודות מאחורי הדמויות המסתוריות
מעצבת התלבושות של התוכנית שמשגעת את המדינה, "זמר במסכה", חושפת את כל הסודות מאחורי הדמויות המסתוריות
התוכנית "זמר במסכה" שפלשה לאחרונה לחיינו כבר שוברת שיאי רייטינג לאחר שתי תוכניות בלבד ואפשר להבין את ההתלהבות. מעבר לפורמט המגניב, שבו סלבס שונים מתחבאים מאחורי תחפושות ענק וצריך לזהות אותם לפי הקול שלהם וכמה רמזים ממש לא פשוטים, מה שהופך את חוויית הצפיה לכיפית במיוחד אלו התחפושות הצבעוניות והמושקעות בטירוף. בין אם זה קרמבו ענק ממדים, שהתגלה כטל פרידמן, בובת חסידה עם אאוטפיט שאף אחת לא הייתה מתנגדת ללבוש בחיים האמיתיים או קופסת פופקורן ענקית עם משקפי תלת ממד.
14 התחפושות שנחשפו בתוכנית מדויקות עד הפרטים הכי קטנים ומושקעות בטירוף ואי אפשר שלא להתפעל מהן. מאחוריהן עומדת עדי אנה טלז'ינסקי בת ה-36, שבשביל ההנאה שלנו לא ישנה כמעט חצי שנה. "בכל פעם שאני רואה את התחפושות על המסך אני המומה, אפילו שראיתי את זה באולפן כבר כשצילמנו וגם אז הייתי המומה. יש הבדל בין לראות את זה בסטודיו לבין לראות על הבמה עם רקדנים, תאורה, הכל. זה דבר קסום". מספרת טלז'ינסקי בהתרגשות.
נתחיל מהשאלה הכי מעניינת, ידעת לאיזה כוכב את מעצבת או שפשוט נתנו לך מידות?
"ידעתי. אני יודעת מי נמצא בתוך כל תחפושת, עשינו יחד את המדידות והייתי איתן בתקשורת בכל תהליך היצירה".
את יכולה לספר איזה דמות הייתה הכי דיווה?
"מעדיפה שלא".
כי זה יחשוף את זהותו?
"אולי", היא צוחקת. "אבל אנשים באו ברוח טובה אף אחד לא היה ממש דיווה. צריך לזכור שזה בני אדם בסך הכל, לכל אחד יש אופי שונה ולכל אחד יש הרבה מה להגיד. זה גם פורמט חדש שכולנו לומדים תוך כדי עבודה, לא היה משהו כזה בישראל עדיין. יש כאלה שמאוד נקשרו לדמות ורצו לקחת את הבובה הביתה. כל פעם נדהמתי מהטרסנספורמציה, איך כל אחד הצליח להכניס לבובה כזה רגש, כולם ממש זרמו והיה כיף".
העבודה על 14 התחפושות ערכה כחצי שנה, כך מספרת טלז'ינסקי, כשעשרות אנשים עבדו במרץ ובלחץ כמעט בלי שינה. את העבודה הם התחילו בתקופת הסגר הראשון. "התחלנו ממש עם הקורונה, בסגר הראשון ישבתי בבית ועשיתי סקיצות יחד עם אדר קיילין", מספרת טלז'ינסקי, "כשהתחלנו לייצר נתקלנו בהמון קשיים בעקבות המצב, הרבה חנויות היו סגורות, אין ייבוא מחו"ל. הייתי צריכה להשתמש במה שהיה לנו וזה היה מאוד מוגבל, הרבה חומרים שהייתי צריכה לא יכולתי להשיג בגלל המחסור שהיה. אבל התמודדנו עם זה בגבורה, הסתובבתי בכל הארץ לחפש דברים, מגלגל העין הנכון, ועד הריס הנכון, כל פריט הכי קטן".
כמה שהתחפושות מטורפות ומושקעות, כך גם תהליך העבודה מורכב ומסובך. בשלב הראשוני ציירה טלז'ינסקי כעשרים סקיצות של תחפושות, מתוכן נבחרו 14 ואז התחיל תהליך חשיבה עם ההפקה מה מתאים למי עם התייחסות לאופי של הבן אדם ומעבר לאופי אילו חלקים מגופו רוצים להראות ואילו להסתיר. "לדוגמה בקקטוס שלבש ינון מגל אי אפשר להבין את מבנה הגוף שלו וגם במקרה של טל פרידמן הסילואטה של הדמות מאוד שונה מהגופם", מספרת טלז'ינסקי. "מהתחפושות האלה מאוד קשה היה להבין את הממדים של הבן אדם. אבל אם מסתכלים על השפירית היא לובשת בגד מאוד צמוד וסקסי, וממש רואים את מתאר הגוף של מי שנמצאת בפנים. אני מרגישה שיש התאמה מצוינת בין התחפושות לטאלנטים. נגיד פרידמן, שהוא מאוד שטותניק, מתאים לו להיות משהו מתוק ומצחיק כמו קרמבו עם קוקיות".
אחרי שנבחרו 14 סקיצות שידכו אותם לטאלנטים בחשיבה יחד איתם ואז התחלנו לייצר. "זאת הרפתקה בפני עצמה", היא מצהירה. הייצור מתחיל בליקוט החומרים הנכונים. את כל הדברים צריך לבחור בצורה מדויקת, הרבה פעמים מחליפים ומשנים באמצע. ישנם ארבעה סטודיואים וקונסטרוקטור שאחראים על התלבושות: מתפרה שאחראית על התפירה והבדים והטקסטיל. בעבודה השתתפו שני סטודיואים של בובנאים: "אורגד אדרי", "איתו אנחנו מפסלים יחד במחשב בתוכנת מידול והופכים את הדמות לתלת ממדית. זה יוצר סקיצה בתלת ממד, באמצעות זה הוא מדפיס גזרות בגודל של הבובות ומזה מפסלים, מדביקים, עושים טקסטורות". הסטודיו השני הוא "רוני וגנר", "רוני עובדת בצורה שונה והיא מסתכלת על הסקיצה הדו ממדית ומפסלת עם הידיים, היא לא משתמשת מחשב. גם איתה ישבתי כדי להבין מה החומרים והטקסטורות. זה המון עבודה". הסטודיו הרביעי זה למעשה סטודיו שדאג לאריזות, "חברה שלי לולה קצ'קה היא פסלת קרטון שעשתה לנו אריזות ענקיות לכל הדמויות. בכלל כל העניין הלוגיסטי היה סיפור מטורף. הבובות נורא גדולות, ידענו את זה ועדיין היינו בשוק מכמה זה גדול. 'בניתי לעצמי סטודיו בתוך הסטודיו' היא אמרה לי כשעשתה לנו את האריזות".
נשמע קשוח.
"בהחלט, במיוחד לא לישון במשך חצי שנה. זה פרויקט סופר גדול ומאתגר, לא היה כמוהו אף פעם בארץ וכולם לומדים אותו תוך כדי תנועה. הרגעים הכי קשים הם גם הרגעים הכי מתגמלים, כולים מתנקזים לכדי היצירה, יש שיח עם כולם וכמובן שלכל אחד יש מה להגיד וצריך להתייחס לדעה של כולם – להפקה, לבמאי, לטאלנטים – זה אתגר מאוד גדול. אבל בסופו של דבר כל הדבר הזה מוציא שלם הרבה יותר גדול מסך חלקיו. זה הלב של הדבר הזה".
איך מגיעים מעבודה כמתכנתת לעיצוב תלבושות?
כדי להגיע לתפקיד הנחשק היא עברה דרך ארוכה. טלז'ינסקי גדלה באוקראינה קרוב לדונייצק, אזור בו לטענתה החיים היו מאוד פשוטים ורוויים יצירה, וכל משפחה דאגה לייצר לעצמה את הדברים שהיא צריכה, "סבא שלי בנה את הבית שגרנו בו ודוד שלי בנה כלי רכב, אני זוכרת את עצמי תופרת עם אימא שלי כל הזמן, זה תמיד היה חלק ממני". היא עלתה לארץ בגיל 12 וגדלה בפתח תקווה. למרות אהבתה ליצירה היא החליטה ללמוד מתמטיקה בטכניון ומדעי המחשב באוניבסיטת תל אביב, ואז עבדה כמתכנתת ומרצה לתוכנה. לפני שש שנים עשתה רילוקיישן לאוסטרליה והחלה לעבוד בחברה גדולה כמתכנתת. "ביום הראשון שנכנסתי למשרד הבנתי שאני עושה טעות גדולה ואחרי שנה שעברתי תהליך עם עצמי החלטתי לחזור לארץ". היא הבינה שהיא רוצה לחזור לתחום היצירה והאומנות עליו גדלה.
אחרי החזרה לארץ היא התאהבה בעולם של פסטיבלי הברנינגמן שבנבדה והמידברן המקומי. "נשאבתי לעולם הזה, הקמתי קבוצה והיינו עושים שם מיצבי תאורה. היה לי חבר שהקים תיאטרון נודד וביקש ממני לעשות תלבושת שמכסה את הבמה משהו שמשלב בין התלבושת עצמה לתפאורה, ואז גיליתי את החלק הזה של תלבושות הבמה שהוא הרבה יותר אקספרסיבי, וזה נתן לי אפשרות להביע את עצמי". בעקבות זאת היא הקימה עסק שנקרא "הארנב הלבן", מחסן תלבושות ענק שכלל קרוב ל-30 אלף תלבושות, אותן אספה וחלקן גם תפרה בעצמה. "זאת הייתה הכניסה שלי לתחום" היא מצהירה. "מאז למדתי עיצוב במה באוניברסיטת תל אביב ועכשיו אני לומדת גם תואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל ומתמקדת בחיבור בין עיצוב לטכנולוגיה. בסוף השנה הקודמת פנו אלי 'גיל הפקות' עם הפרויקט הזה, הסתכלתי על הדברים שהיו בחו"ל ואמרתי לי לעצמי 'וואו איזה דבר מופרע אני חייבת לעשות את זה'".
מה השלב הבא מבחינתך?
"אני רואה את עצמי מקימה מותג אופנה בהמשך. זה לא בתוכנית כרגע, אבל זה מאוד הגיוני שיקרה מתישהו. הוא יהיה מאוד אוונגרדי, גורטסקי וביזארי, אני לוקחת השראה מהמעצבת איריס ואן הרפן. היא יודעת לפנות לאנשים בחזית הטכנלוגיה ולשתף איתם פעולה, כל פריט שלה הוא יצירת אמנות ולא סתם אופנה. היא יודעת לשלב בין אופנה לטכנולוגיה בצורה מרתקת. אני גם רוצה לחקור תהליכי יצור, אני אוהבת להמציא חומרים לעשות ניסויים בחומר, לקחת חומר מעולם אחד ולהנגיש לעולם אחר, זה תחום מחקר מאוד מעניין".
יש איזה תהליך מעניין שלמדת מהעבודה על התחפושות לתוכנית?
"כשרוני עשתה את החסידה, עשינו את הנוצות בצורה מאוד מעניינת, כל נוצה נעשתה בעבודת יד. יש אדם שהוא קרמיקאי שהוא בונה תבנית קרמית שהיא הנגטיב של הנוצה ואז היא לוקחת סול ובעזרת חום דוחסת את הסול לתבנית וכך נוצרות הנוצות, עשינו ככה מאות נוצות. וזה מפגש מאוד יפה בין חומרים, משהו שלא הכרתי והיא לימדה אותי".
כשיהיה לך מותג, איזה אמנים היית רוצה להלביש?
"הייתי רוצה להלביש אמנים כמו ביורק וליידי גאגא, אנשים יותר אדג'יים. אני רוצה את המוזרים, אלה שרוצים לעוף עם האמנות שלהם, וגם אני אוהבת גם את כל העניין של משחקי מגדר. נתתי לזה ביטוי גם ב'זמר במסכה', שימי לב שלקרמבו יש קוקיות וליעל יש זקן".
כשאת רואה את התחפושות על המסך את מרוצה?
"זה דבר קסום, אני חושבת שיש התאמה מדויקת בין הדמויות לטאלנטים".
עד כמה השופטים קרובים לזיהוי הדמויות האחרות?
"יש כמה שהם קרובים".
אם זה כל כך קשה לזהות, ועד כה מהדמוית שנחשפו הם לא היו קרובים, אולי זה לא מספיק מדויק?
"המטרה שלי היא שהם לא יעלו על זה, זה כל הקטע. לא רוצים לעשות משהו נורא אובייס ואחד לאחד. אבל אחרי שהבן אדם נחשף פתאום זה נורא ברור".