חדשות מפתיעות: זמן המסך של הילדים יכול להיות קשור לחשיבה טובה יותר

המאבק על זמן המסך של הילדים הוא כבר מזמן חלק משגרת ההורות: אנחנו מגבילות, מציבות גבולות, מנסות לקבוע שעות, ובעיקר חוששות שכל דקה נוספת מול הטאבלט או הטלפון פוגעת במוח המתפתח. אבל מחקר פיני רחב היקף, שעקב אחר ילדים במשך שמונה שנים, מציע להסתכל על הסיפור קצת אחרת. הממצאים לא אומרים שזמן מסך הוא בהכרח דבר טוב, ובוודאי לא שנותנים לילדים אור ירוק לבלות מול המסכים ללא הגבלה. אבל הם כן מעלים שאלה מעניינת: אולי מה שהילדים עושים מול המסך חשוב לא פחות מכמות הזמן שהם מבלים מולו.

המחקר, שכונה PANIC ופורסם בכתב העת המדעי Pediatric Exercise Science, מצא קשר בין שימוש רב יותר במכשירים דיגיטליים בילדות לבין ביצועים קוגניטיביים טובים יותר בגיל 16. על פי הדיווח באתר החדשות המדעי Science Daily, המתבגרים שהרבו להשתמש במסכים הפגינו תגובות מהירות יותר ודיוק גבוה יותר במבחנים שבדקו קשב וזיכרון עבודה.

>> אוגוסט חי ובועט: 7 פעילויות מומלצות לילדים לסוף החופש הגדול

לא כל זמן מסך נולד שווה

אז האם אפשר להפסיק להתווכח עם הילדים על הטאבלט? לא כל כך מהר. החוקרים עצמם מדגישים שהסיפור מורכב יותר, ושהמפתח אינו בהכרח כמה זמן מבלים מול המסך, אלא מה עושים בו. החוקרים עקבו אחר קבוצה של 260 ילדים, מגיל 8 ועד סוף גיל ההתבגרות, ובחנו במקביל את הרגלי הצפייה והמשחק שלהם ואת היכולות הקוגניטיביות שלהם.

מה שהתגלה הוא שפעילויות "אקטיביות" מול המסך הן אלה שנקשרו לשיפור ביכולות החשיבה. מדובר בפעילויות כמו יצירת תוכן, פתרון בעיות, חיפוש מידע, משחקי אסטרטגיה ותקשורת פעילה עם אחרים. לעומת זאת, צפייה פסיבית כנראה אינה תורמת באותה מידה. כלומר, יש הבדל בין ילד שצופה באופן פסיבי בתוכן לבין ילד שמשתמש במסך כדי ליצור, לחפש, לחשוב, לפתור בעיות או לשחק במשחק שדורש ממנו אסטרטגיה.

המסך יכול להיות גם כלי

"התוצאות שלנו מראות שזמן מסך יכול לתמוך בעיבוד הקוגניטיבי של ילדים ומתבגרים", הסביר החוקר הראשי, ד"ר פטרי יאלנקו מאוניברסיטת יובסקילה בפינלנד, כפי שצוטט באתר החדשות SAPO. לדבריו, הורים ומורים צריכים לעודד שימוש במכשירים בדרכים שמקדמות חשיבה פעילה, יצירתיות ולמידה. אבל גם הוא לא מציע להחליף את החיים עצמם במסכים. יאלנקו מדגיש את החשיבות של איזון בין שימוש מעשיר במכשירים דיגיטליים לבין פעילות גופנית, כדי ליהנות מהיתרונות של שני העולמות.

בנות, בנים ותנועה

המחקר מצא גם הבדלים מעניינים בין בנים לבנות בכל הנוגע לקשר בין פעילות גופנית לחשיבה. אצל בנות, דווקא תנועה מתונה וקלילה לאורך השנים הייתה קשורה לזיכרון עבודה טוב יותר בגיל ההתבגרות. אצל בנים, לעומת זאת, פעילות ספורטיבית סדירה ומאורגנת, כמו חוג עם מאמן, היא שהייתה קשורה לאותם יתרונות קוגניטיביים.

באופן מפתיע, זמן ישיבה ממושך או כמות התנועה הכללית, כפי שנמדדה בחיישנים, לא הראו קשר ישיר לביצועים הקוגניטיביים. הממצא הזה מחזק את הרעיון שתוכן הפעילות – הדיגיטלית והפיזית – עשוי להיות חשוב יותר ממשך הזמן המוחלט.

רגע לפני שאת משנה את חוקי הבית

ובכל זאת, לפני שאת מבטלת את מגבלת זמן המסך שהגדרת בבית, כדאי לעצור. המחקר הוא מחקר תצפיתי, ולכן הוא מזהה קשר סטטיסטי, אבל אינו מוכיח סיבה ותוצאה. כלומר, אי אפשר לקבוע שהשימוש במסכים הוא זה שגרם לשיפור ביכולות הקוגניטיביות.

ייתכן, למשל, שילדים סקרנים מטבעם או כאלה שמגיעים מרקע סוציו־אקונומי גבוה יותר נוטים גם להשתמש במסכים באופן יצירתי יותר וגם להצליח יותר במבחנים, בלי שקיים קשר סיבתי ישיר בין שני הדברים. בכל מקרה דרוש מחקר נוסף כדי להבין את הקשרים האלה לעומק.

אז כמה זמן מסך מותר?

אולי המסקנה המעניינת ביותר של המחקר אינה שצריך לתת לילדים יותר זמן מסך, אלא שצריך לשנות מעט את השאלה שאנחנו שואלות אותם ואת עצמנו. במקום להתמקד רק ב"כמה זמן היית מול המסך?", אולי כדאי לשאול גם "מה עשית בזמן הזה?"

יצירת תוכן, חיפוש מידע, משחקי אסטרטגיה ופעילויות שמפעילות את המחשבה עשויים להיות שונים מאוד מצפייה פסיבית. ובמקביל, חשוב לשמור על פעילות גופנית ולאפשר לילדים להתפתח גם מחוץ לעולם הדיגיטלי. המסך, מתברר, הוא לא בהכרח האויב. כמו הרבה דברים בחיים, גם כאן השאלה היא לא רק כמה – אלא איך משתמשים בו.