זו זהות זו?

שתי נפשות כלואות ומסוכסכות מתרוצצות בספרו החדש של דודו בוסי, "אמא מתגעגעת למילים":
הראשונה היא נזימה המגולמת בדמותה החומלת והמפשרת של האם. נזימה שופכת אור אנושי על עלבונם של העולים מעיראק, שהפכו לגולים בארץ היהודים, ונפגעו מגזענותה של המדינה ומילדיהם, שמתביישים בהם, במנהגיהם ובשפתם, ומנסים להשתלב באותה מדינה.

הדמות השנייה היא עובדיה, בנה האגואיסט והעקשן של נזימה, אשר גדל וחונך בתנועת השומר, ועשה כל שביכולתו כדי להשתלב בחברה הישראלית. עובדיה שירת כקצין בצנחנים, ואף שכל את חייליו, אך בסופו של דבר מכונה עדיין "ערס", וברוב אהבתו לארץ שאינה מקבלת אותו קמה שנאתו הגדולה לאותו עם, עד שהוא מכנה עצמו יהודי- ערבי.

הכותרת "אמא מתגעגעת למילים" מתייחסת לנזימה, האם מלאת האהבה והחמלה. אך יש גם כותרת נוספת, פנימית: "ערס עם אג'נדה". יש כאן אמנם הומור מסוים, אך למעשה לא מדובר בערס או באג'נדה, אלא בצעיר הלכוד בסבך משפחתי, ונושא עלבון שצורב את לבו.

נזימה כלואה בנישואים לרחמים, בעל שהשוויוניות היא ממנו והלאה (ולא שאין ביניהם אהבה). על פי רצונו של אדם זה היא אינה יוצאת מכותלי ביתם כל שנות חייה, יופייה דוהה ומאפיר בין הקירות, ובבדידותה היא מתחילה לדבר לעצמה מול המראה.

מערכת היחסים של נזימה עם בעלה רק מסתבכת כאשר היא מגלה שהוא הסיבה לכך שטרם נולד להם ילד. במשך שנתיים נושאת נזימה את סוד עקרותו של בעלה בייסורים, אך בסופו של דבר היא מספרת על כך לבעלה. בתגובה, רחמים צועק עליה, קורע את בגדיה, ומתנה עמה אהבה בכעס. יעברו עוד 12 שנים עד שרחמים יסכים ללכת לטיפול, וגם זאת רק בכדי שייוולד עובדיה, בנם היחיד, שאמור "להביא כבוד לאבא".

לתוך מערכת היחסים הזו מוטל עובדיה. הוא משתוקק למעט סימני אהבה מאביו, אך בה בעת גם רוצה לשאת חן בעיני החברה. ניסיונות ההתמודדות של עובדיה מביאות אותו לוותר על החינוך המזרחי שספג בביתו. הוא מוותר על הוריו ומורשתו כדי להיהפך לישראלי בן תנועת השומר, ונכשל גם בזאת. "הוא לא משלנו", אומר אביה של אחת מחברותיו.

בוסי לא מתאפק

בוסי מגלגל את הסיפור באמצעות מונולוגים של שלוש הדמויות, המשתלבים זה בזה. זהו דגם ספרותי שהפך לקצת משומש לאחרונה, אך הוא משרת את העלילה ביעילות. השפה עסיסית, וכוללת ביטויים בערבית, שגם אם אינם תמיד מובנים הם תורמים למוזיקליות הכוללת. המונולוגים משובצים בקללות רבות – אלימות פיזית של ממש אין במשפחה זו, אך אלימות מילולית יש ויש – אך גם בתובנות ופיקחות רבה.

אולם, בסופו של דבר, בוסי לא מתאפק מלרתום את הסיפור לאג'נדה שלו. כאשר, למשל, מעניש עובדיה, קצין קרבי, חייל אשכנזי בריתוק לבסיס, רק מפני הבעת ההשתוממות על פניו כך שעובדיה מזדהה עם השואה – הדבר נראה מופרז לגמרי.

משחק הזהויות נעשה מסחרר ככל שהספר מתקדם: רחמים, שיושב עם קומץ חבריו העיראקים בבית קפה קטן ; עובדיה, שטס לגרמניה כדי להוכיח לאשכנזים "שהם סתם קאקות…שאני, הערס היהודי-ערבי, יביא לגרמנים את השטוזה שאף יהודי אירופי לא חלם להביא להם"; ואהבת נעוריו של עובדיה, אשכנזיה שחוזרת לשם משפחתה הקודם, "זוסמן", כדי להתחבר לאשכנזיות שלה.

עכשיו, כשברור מיהו מזרחי ומיהי אשכנזיה, נשאר לברר מיהו ישראלי.

'אמא מתגעגעת למילים". מחבר: דודו בוסי. הוצאת כתר. מחיר: 71.40 ש"ח