זורבה ויוונים אחרים

ביתו של אל גרקו

הביקור בכרתים מתחיל בדרך כלל בבירה אירקליון, עיר הנמל ושער הכניסה לאי, אך דווקא בה כדאי להמעיט בשהות. זוהי עיר גדולה וחסרת חן לחלוטין, אפרפרה ומאובקת, לבנטינית ורועשת. לכן מומלץ לקצר את השהות כאן עד למינימום.

"אסור" לוותר על המוזיאון הארכיאולוגי של אירקליון (The Iraklion Archaeological Museum) המצוין, האוצר בתוכו שרידים מיוחדים במינם של התרבות המינואית, שמשאירים פעורי פה גם את הציניים שבמטיילים. אם כבר מסיירים באירקליון ובמוזיאון הארכיאולוגי המצוין שלה, יש לבקר גם בפארק דומניקוס תיאוטוקופולוס (Domenicos Theotokopoulos
Park). זהו איננו מקום מרשים אך הוא מרגש מעט בשל התחושה ההיסטורית.

הפארק קרוי על שמו של גדול בניה של כרתים, המוכר יותר בכינויו בספרדית "אל גרקו". עבודותיו של אל גרקו מוצגות ברחבי העולם כולו, אך הוא לא שכח לעולם את מוצאו הכרתי. אל גרקו הוא לדעתי אחד מגאוני הרנסנס וזו סיבה טובה להיגרר למוזיאון ההיסטורי של כרתים (The Historical Museum of Crete), שנמצא מול מלון Xenia, ליד כביש הים, ממערב לנמל הישן.

כאן מוצגת היצירה היחידה של אל גרקו הנמצאת בכרתים – תצפית על הר סיני וסנטה קתרינה, שצוירה במהלך שהותו בוונציה, כתלמידו של טיציאן.

בערבו של יום, לאחר שעייפנו מכיתות רגלינו ברחובות ההומים, התיישבנו בבית קפה לגברים בלבד ושתינו פרָאפֵּה – נס קפה מוקצף וקר. מהרמקולים המקובעים בקיר נשמעו שירי מאנטינאדס. אלו שירים רגשניים, שבארץ היינו מגדירים אותם ברשעות כ"שמאלציים", אך כאן הם מתאימים לאווירה המתקתקה משהו, הרומנטית כלשהו. שירים העוסקים באהבה, מוות, גבורה ותשוקה לחופש.

מאירקליון המשכנו לכפר האורגים אנויה (Anogeia), הנמצא במרחק שעת נסיעה. השטיחים ועבודות הרקמה המוצעים כאן למכירה הם מהיפים ביוון. הכפר אומנם התמסחר בשנים האחרונות, אך עדיין ניתן לשוטט בסמטאות ולראות את האורגים במלאכתם.

לאחר מכן יצאנו מאנויה בדרך עפר שטיפסה אל מערת אידאון אנדרון
(Ideon Andron) שעל מדרונות הפסילוריטיס (Psiloritis), הגבוה בהרי כרתים. במערה זו הניקה נימפת העזים אֳמַלְתיאה את זאוס התינוק, כאשר הוחבא שם מפני זעמו של אביו כרונוס.



פחות מ-15 אחוז מהאוכלוסייה ביוון מתגורר היום באיים, והאי המיושב ביותר הוא כרתים

מערות האלים

סיפורו העשיר והמסוכסך של האי כרתים נובע ממיקומו האסטרטגי בים התיכון. כולם עברו כאן והטביעו את חותמם: מינואים, יוונים, רומאים, ביזנטים, ונציאנים ועות'מאנים. סיפור חיי כרתים שזור באתריו, ופעמים רבות הוא עקוב מדם.

כך למשל במנזר ארקדי (Arkadi), הנמצא ממזרח לעיר רת'ימנו
(Rethymno), התבצרו בשנת 1866 מאות מורדים ובני משפחותיהם ופוצצו על עצמם ועל תוקפיהם הטורקים את מחסן אבק השריפה. מהדורה מקומית של מצדה.

המקום הרומנטי ביותר במזרח כרתים הוא כנראה עמק לאסיתי (Lassithi); עמק חקלאי פורה עטור הרי גיר אפרפרים, הנראה כלקוח מתוך גלויה. זהו עיגול מושלם כמעט של שדות מעובדים בצפיפות ובו משאבות המים המכונפות, שהעניקו לעמק את פרסומו.

המקום יפהפה ויופיו ניכר במיוחד באביב, כאשר מרבדי פריחה מכסים את העמק וברקע מזדקרות פסגותיהם המושלגות של הרי דיקטי. מאידך, גם לסתיו יש קסם משלו, כאשר העצים כורעים תחת נטל התפוחים והאגסים. שכרנו חדר בפסיכרו (Psychero), שם נהנינו משיטוט של אחר צהריים, לאחר שמטיילי היום חזרו לאתרי הנופש שלהם.

למחרת יצאנו לטיול רגלי לא ארוך אל מערת דיקטון אנדרון (Dikteon Andron Cave) שבה, לפי המיתולוגיה, נולד זאוס מלך האלים. לכל מערה בכרתים יש כנראה את הסיפור שלה. במערה הקודמת זאוס ינק וכאן נולד. פסענו בשביל עזים בין שיחי קידה שעירה, אלה ומורן, כמו אצלנו בגליל או בשומרון. המערה היא חור סתמי בהר, עם נטיפים יפים למדי, אך ספק אם הייתה מרשימה ללא הקשר אל זאוס.

ישבנו לנוח, מתבוננים בפתח הגדול שכאילו הכניס למערה חלק מהעמק. בישלתי קפה שחור על הגזייה שהבאתי וסיפרתי לנוגה את סיפורו של מלך האלים היווני.

אביו קרוֹנוֹס, שהיה שותף לאמו גאיה לסירוס של אביו אוֹרָנוּס, ידע שיוצא חלציו יהרגו, ואי לכך בלע מייד כל תינוק שילדה ריאה אשתו. לבה של האלה האם חס על בנה האחרון והיא נתנה לזאוס לבלוע אבן עטופה בחיתולים במקום הרך שנולד.

לימים יצא הילד מהמערה, יגדל, יקים צבא של אלים ויילחם באביו מולידו ובחבר מרעיו הענקיים, מלחמה נוראה שתימשך עשר שנים – הגיגאנטומכיה. זאוס ניצח, אך מן הסתם ידע שכשם שכרונוס הדיח את אורנוס ושהוא עצמו גירש את אביו, גם סופו יגיע. ביוון העתיקה עמד הסדר הקוסמי מעל לאלים.

עיר מהסרטים

אם הייתי מתבקש לבחור במקום אחד בכרתים, ומוטב שלא אתבקש, הייתי בוחר בחאניה (Chania), שהיא היפה בערי כרתים ובסיס נהדר לטיול במערב האי. העיר נראית כמו התגשמותה של הפנטזיה הכרתית ולא לחינם נבחרה כתפאורה לצילום הסרט "זורבה היווני".

חאניה נבנתה על ידי הוונצאנים בשנת 1252 על חורבות העיר המינואית קידוניה. במהלך השנים ביצרו התושבים את עירם כנגד התקפות שודדי הים, דבר שהוסיף לה חן רב. כיום המקום הומה אדם.

התרכזנו בנמל הבנוי בצורת סהר ובסבך הסמטאות שסביבו, על הבתים האיטלקיים, גגות הרעפים האדמדמים, מרפסות העץ העות'מאניות, מגדלי הכנסיות וצריחי המסגדים. הנמל, בו צולם הסרט "זורבה היווני" הוא מקום ציורי להפליא.

הרובע העתיק, היפה והמתפורר של חאניה הוא מקום רומנטי עם בתים צבעוניים, שמראם הרעוע רק מוסיף להם חן. מקום של בתי קפה לאוהבים ומסעדות קטנות. גם גלי התיירים שהגיעו בשנים האחרונות לא הצליחו לפגוע בנשמתו הים תיכונית המעורבת של המקום: ספק יווני, ספק טורקי, ספק איטלקי.

טיפסנו על מגדל התצפית שבצדו המערבי של הנמל, השתכרנו מהמראה המעורב הזה של קצת יוון, קצת טורקיה, קצת ונציה וקצת משהו אחר. כיפות בוהקות בלבן וגגות רעפים; צריחי מסגדים ופעמוני כנסייה, צלב וסהר. המשכנו אל מסגד היֶיניצֶ'רים (Janissaries Mosque) רב הכיפות, מסגדם של החיילים ממוצא בלקני שגויסו לצבא העות'מאני, ואל המגדלור שבקצה שובר הגלים הארוך.

בקצה העיר, לכיוון חצי האי אקרוטירי (Akrotiri), משקיף על הים קברו של אלפת'ריוס וניזלוס, שהיה מראשי ההתקוממות של שנת 1897 אשר הביאה לגירוש הטורקים מהאי, ואחר כך ראש ממשלת יוון המפורסם של תחילת המאה ה-20.

וניזלוס הלאומן, מחדש החזון של ה"מֶגָלִי אידיאה" – "הרעיון הגדול" של "יוון הגדולה" – קרא לחדש את גדולת ביזנטיון ולהשיב עטרה ליושנה אך חשב לא רק על הקודקס המשפטי ולא על האומנות של ביזנטיון, ואפילו לא על הפריחה התרבותית של יוֹניה.

וניזלוס התכוון קודם כל לשטח, כדרכם של מרבית מחדשי גדולת העבר. הוא הוביל את צבאו לסיפוח נתחים מבולגריה ומטורקיה וגם ל"קטסטרופה של סמירנה", דהיינו גירוש היוונים מאסיה הקטנה.



חאניה, העיר השנייה בגודלה באי, משמשת בסיס עיקרי למטיילים ולתיירים הרבים הפוקדים את המסעדות ואת החנויות

סוף דבר

מתחת לאקרוטירי ממש נמצא שדה הקרב והקטל של מפרץ סודה (Souda). עלינו על הגבעה, התבוננו במפרץ השקט והרהרנו בקול איך פעם הכל היה אחרת.

הפלישה הגרמנית בשנת 1941, הפעולה המוצנחת הגדולה בהיסטוריה. הצנחנים הגרמנים מצליחים לתפוש את כרתים – ראש הגשר לצפון אפריקה וללבנט. ניסיתי לתאר לנגד עינינו את המצנחים היורדים מן השמים ופתחנו שוב את "מר מאני" לא"ב יהושע: "זהו בדיוק… פיסת אופק אשר תלך ותתלהט עוד מעט כמו לב אדמדם, ובכן, מתוך הלב הזה עצמו, סבתא, מאחרי השמש, … הגיחו בבת אחת 50 המטוסים שכבר הפכו אגדה, והאוסטרלי אשר ישב כאן לחכות לשקיעת השמש, ראה אותם באים כמו נקודות זוהרות וחרישיות, ואולי תחילה ניקה את זכוכיות המשקפת שלו, ולא הבין מדוע אינן מתנקות, כי הרי מי היה יכול לשער מבצע מופלא כזה, אלא אם כן מעשה ראווה של התאבדות למופת…".

האי כרתים הוא גם צינה הררית נעימה של סתיו, צלליות שחורות של עצים ושמיים זרועי כוכבים. גזעים מבוקעים שכבר ראו הכל. כרתים הוא שיט מול מפרץ קסום ומושלם, שהטבע חצב בהר ובתיו הכחולים מקשטים אותו כקצפת.

הסירה עוגנת ואנו מדלגים אל הרציף לנגד עיני התיירים המשתוממים. עוד ערב של פינוק, עוד מעט יוון, קצת רבטיקו, קלמארי, ארנבת אפויה בקדרת חרס. מחרתיים חוזרים הביתה.

היה זה טיול מרתק בנופי טבע ואדם. עם פסגות נישאות, עמקים מעובדים בצפיפות, חופים מצוקיים הנופלים בתלילות אל הים, מפרצים שמימיהם כחולים וצלולים, רשתות דייגים, תמנונים מיובשים על חבל, גבעות מיוערות, קניונים מרשימים וכפרים בוהקים בלובנם, הפזורים על המדרונות המעובדים.

כרתים הוא גם יין הילולים, יוגורט משובח, גבינת פֶטָה מטוגנת וסלט יווני, כפי שזורבה, מן הסתם נהג לאכול: קודם לבזוק את המלח ורק לאחר חצי שעה למזוג את השמן. להניח למיץ להתערבב בגבינה ובשמן ורק אחר כך לטבול את הלחם. אכלנו את הסלט, שתינו יין רצינה והחלקנו בין שפתינו את עלי הגפן. את האלמנות, עליהן ממליץ זורבה, לא ניסינו.

גלעד (גילי) חסקין – מדריך טיולים, מרצה וצלם. עונה בדוא"ל: giladhas@012.net.il

מתוך: מגזין מסע עולמי

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה