זוגיות שמרפאת
מה גורם לזוגות לריב? על פי שיטת האימגו, אנחנו מתאהבים במי שעשוי לרפא את פצעי הילדות שלנו וימלא את משאלות הילדות הסמויות שלנו, וכשזה לא קורה הזוגיות במשבר. איך מתגברים?
מחקרים כבר גילו מזמן כי הבחירה בבן הזוג היא בחירה מכוונת שבאה מהלא מודע. אנחנו מתאהבים גם בגלל המראה החיצוני, אך בעיקר תכונות אופי הן אלו שמושכות ומסקרנות אותנו: "הוא ספונטני"; "היא רגישה"; "הוא שקול"; "היא נותנת לי את המרחב שלי" וכדומה.
והנה, כמה שנים אחרי, כשכבר שקועים עמוק בתוך הזוגיות, פתאום מגלים שכל התכונות האלו, שבזכותן התאהבנו בבן/בת הזוג שלנו הופכות להיות למוקד התלונות. "די עם הספונטניות! ילדים צריכים יציבות וסדר יום מוגדר"; "מכל דבר היא עושה סיפור"; "לא הכל זה שיקולי עלות מול תועלת. מה עם הרגשות שלי?" ; "היא קרה ואי אפשר להתקרב אליה בכלל". למה זה קורה? האם יש דרך לשלוט על הדברים ואיך יוצאים מהקושי הזוגי מבלי לפרק את הזוגיות? על שאלות אלו בדיוק עונה גישת האימגו (IMAGO), שפיתח ד"ר הארוויל הנדריקס.
גבר ואישה הולכים לאיבוד
ד"ר הנדריקס, הוא פסיכולוג שהתמחה בפסיכואנליזה ובטיפול זוגי ואישי. לפי הנדריקס, המשיכה שלנו לבני זוגנו טמון במוח העתיק ההישרדותי, שתפקידו לשמור על קיומנו. הוא רואה בקשיים שיש בזוגיות בקשה לא מודעת (של תת המודע ו/או של המוח העתיק) לרפא את פצעי הילדות. ילדים נולדים בתחושה של שלמות ושל אחדות. ככל שהם גדלים, התחושה הזו הולכת ומתפוגגת. תחושת השלמות מתפוררת בחלקה מעצם הגדילה וההבנה שאנחנו נפרדים (התינוק למד בהדרגה שהוא ואמו הן ישויות נפרדות) וחלקה מתהליכי החיברות (סוציאליזציה) שאנחנו עוברים, בהם הורינו והסביבה מלמדים אותנו מה מותר ומה אסור על פי ערכיהם וערכי התרבות שבה חיים.
ליאורה גרינהאוס, MSW, מטפלת זוגית ומשפחתית בכירה במכון שינוי ובקליניקה פרטית, יו"ר עמותת אימגו ישראל, המכשירה מטפלים בארץ לטיפול בשיטת אימגו, מסבירה: "בתהליכי החיברות האלו אנחנו מאבדים חלקים מה'אני' האותנטי שלנו ואנו יוצרים 'אני' שהוא ביסודו 'אני שורד' ולא האני השלם המבטא את כל יכולותינו ומשאבינו הפוטנציאליים. יש לנו חלקי 'אני' שאנחנו לא תמיד מודעים לקיומם והם פוגעים באינטימיות שלנו. האני השורד כולל בתוכו חלקים מוכחשים ואבודים ועוטף עצמו במעין מסיכה מול העולם"
גרינהאוס מסבירה שיש בנו ארבעה חלקים:
1. ה"אני האבוד" – המהווה את החלקים של הווייתנו שנאלצנו להדחיק בגלל דרישות ההורים והקולות שעודדו או מנעו מאתנו לעשות דברים. למשל: אל תבכה. בנים לא בוכים; יש לך ידיים שמאליות זה לא בשבילך; תרכוש מקצוע אמיתי – ממשחק לא מתפרנסים. האני האבוד נשאר קפוא בתוך הלא מודע. בתוך הקשר הזוגי, בני הזוג מזמינים למעשה את החלק האבוד לחזור לחיים.
2. ה"אני המוכחש" – מתמקד בתכונה, לרוב שלילית, שראינו בהורים שלנו ואנחנו מצהירים שאנחנו לא רוצים לאמץ את התכונה הזאת. אנחנו לא מצליחים לראות את קיומה של התכונה הזו ומתכחשים לה (וזה מקור ההשלכה על בני זוגנו, בתכונות שלהם שאנחנו לא אוהבים).
3. ה"אני החבוי" – מתייחס לאספקטים בעצמנו שאנחנו מחביאים מהעולם כדי שלא ידעו על קיומם. אלו לרוב תכונות שביישו אותנו כילדים (למשל, אישה שמקיימת יחסי מין בחושך כי היא מתביישת בגופה אחרי שנים שילדים לעגו לה על חיצוניותה).
4. ה"אני הייצוגי" – מה שנציג לעולם. הדברים שאני רוצה שאחרים יראו בי.
מתאהבים במי שישלים אותנו
"האני האבוד" נמצא כמעט כולו מחוץ למודע שלנו ומבקש לבוא לידי ביטוי. כשאנחנו פוגשים בן/בת זוג שתת המודע שלנו משדר שיש בהם את היכולת להשלים אותנו ולאפשר ל"אני האבוד" שלנו לצאת ולבוא לידי ביטוי – אנחנו מתאהבים. ההתאהבות הזו כוללת בתוכה רגשות ותחושות רבות וביניהם אושר גדול, שנובע מהאמונה הלא מודעת שהנה יש לנו הזדמנות לזכות ביחס אוהב ולהשיב אלינו את שלמותנו המקורית.
אנחנו חשים כאילו אנחנו מכירים שנים רבות את בן הזוג ומתקשים לזכור את החיים שלפני. כשאנחנו מנתחים את התנהגותו של המוח העתיק, אנחנו יכולים להבין רגשות ותחושות אלה. מכיוון שבחרנו באהובינו בגלל דמיונם להורינו, יש לנו תחושה שאנחנו קשורים שוב אל ההורים שלנו, רק שהפעם המוח העתיק שלנו (לפי המדע, עיקר תפקידו של המוח העתיק הוא לשמור על קיומנו) מאמין כי חלומות הילדות העמוקים והבסיסיים שלנו יבואו על סיפוקם. מישהו יטפל בנו. אנחנו כבר לא לבד. לשלב הרומנטי יש תפקיד של "דבק" שמחבר בין בני זוג ואורג זיכרונות טובים להמשך הדרך שתהיה מאתגרת…
כשאנו מאוהבים אנו חשים כאילו אנחנו מכירים שנים רבות את בן הזוג
שלב ההתפכחות: מתחילים לראות חסרונות
והנה, אחרי שמצאנו את בן הזוג המושלם והתאהבנו, אנחנו מרגישים לרגע קט על גג העולם. אבל אז מגיע השלב שבו אנחנו מצפים שבן הזוג יתחיל למלא את ציפיותינו: יאהב אותנו כפי שלא אהבו אותנו מעולם, יספק צורכי ילדות לא מסופקים, יטפל בנו באהבה ועוד.
בספרו מתאר הנדריקס את ההתפכחות כך: "כאשר הקשר נראה בטוח, מישהו לוחץ על כפתור פסיכולוגי במעמקי המוח העתיק ומפעיל את כל משאלות הינקות הסמויות. הרי זה כאילו הילד הפגוע השוכן בתוכנו נוטל את הפיקוד. וכך אומר הילד הזה: 'די, הרבה זמן התנהגתי יפה ודאגתי לכך שהאדם הזה יישאר לצדי. עכשיו נראה מה ייצא לי מזה'. כך, מתרחקים בני זוג נשואים זה מזה ומחכים לדיבידנדים של היחד שיתחילו לזרום" ("לבסוף מוצאים אהבה", ד"ר הארוויל הנדריקס, הוצאת אחיאסף בע"מ).
בשלב האהבה הרומנטית אנחנו נוטים להתכחש או להעלים עין מהתכונות השליליות של בני הזוג. בשלב ההתפכחות הן יוצאות לאור ואנחנו מתחילים להבין שלא רק שהצרכים שלנו לא יסופקו במלואם, אלא שקיים סיכוי שבן הזוג יפגע בנו כמו שהורינו פגעו בנו בילדותנו. זה השלב ההתפתחותי בכל זוגיות, שבעצם מזמין את בני הזוג להבין זה את זה ברמה אחרת, עמוקה ואינטימית יותר, שתהפוך את הזוגיות מתגובתית למודעת.
לראות בתסכולים הזדמנות לצמיחה
לפי אורית אדמון-שיפר, M.S.W, מטפלת זוגית ומשפחתית ומומחית לטיפול והנחיית קבוצות וזוגות בשיטת האימגו, הנישואין נשלטים מהמוח הישן, שלא מבין זמנים והוא לא מכיר פרצופים. בני הזוג דורכים אחד לשני כל הזמן על יבלות ומכניסים אחד את השני לאזורי סכנה ולכן הם כל הזמן מתגוננים והודפים. הם כאילו אומרים לשני: "אל תשנה אותי ואל תזמין אותי לאזור הסכנה".
הנישואין המודעים אומרים למוח הישן: "חכה, התבונן, תראה מי עומד מולך. אולי יש כאן אפשרות לצמיחה? אולי אפשר להתמודד ולא לברוח ישר לאזורי הביטחון?"
הנישואין המודעים מתרחשים בדיאלוג בין המוח העתיק לאונה הקדמית, שמנסה לשכנע: "אולי אתה יכול לצמוח כבן אדם על ידי זה שתיתן לבן הזוג את מה שקשה לך לתת?" המאבק בין המקום ההישרדותי לבין המוח החושב הוא המאבק האינסופי של הזוגיות. דרך האימגו אפשר להגיע לדיאלוג הנחוץ הזה של האונה הקדמית ולא ליפול אוטומטית לפחדים של המוח הישן.
לפי גרינהאוס, גישת אימגו גורסת שכל תסכול בקשר לא קורה בכדי, שכן תסכול הוא הזדמנות לצמיחה. העבודה העמוקה מחזקת את הביטחון הזוגי בקשר ואת תחושת הביטחון העצמי של הפרט. היא טוענת כי המיוחד של הנדריקס הוא שילוב של גישות פסיכולוגיות עם הדרכה מעשית של איך עושים, מתי עושים וכמה עושים.
איך עובד הטיפול?
המטפל באימגו מסייע לבנות ביטחון עמוק בקשר, אבל לא באופן קונבנציונאלי, שבו בני הזוג מדברים אל המטפל והוא מתווך. בטיפול אימגו בני הזוג יושבים אחד מול השני, מביטים אחד אל השני ומדברים אחד עם השני במטרה ליצור קשב וקשר ישירים. דרך הדיאלוג בני הזוג מבינים את התהליכים, התגובתיות והתסכול שלהם ושל בן זוגם. התהליך שמתרחש הוא מורכב: "אני אלמד להסתכל על עצמי דרך ההסתכלות שלך עליי וכך אני גם לומדת עליך, בן זוגי".
|
|||||
התהליך של הבנה, לקיחת אחריות והקשבה נלמד בקליניקה במסגרת הטיפול. בן הזוג מקשיב, מסכם את מה ששמע ומנסה להבין מה הרגשות שעלו אצלו. בן הזוג השני מרגיש שמבינים ומכילים אותו. פעמים רבות בני הזוג מתהלכים בהרגשה שהם לא מובנים. הם מגיבים בעיקר למאבקי כוח וחושבים בחשדנות: "אם אבין ואסכים אתך, זה יהיה על חשבוני". לפי האימגו אין שאלה של מי צודק ומי לא, אלא רק ניסיון להבין כל אחד את השני.
פגישה עם עצמי
נגה בר, מפתחת גישת החוויה הדיאלוגית, היא שותפה ב"חוויה הגיאלוגית" – בית הספר ליחסים ולזוגיות. "כשהספר 'לבסוף מוצאים אהבה' יצא לאור, הוא עשה באזז מאוד גדול", היא נזכרת. "הנדריקס ריכז תיאוריות של הוגי דעות והפך אותם למתודה אחת עם כלים. יש מספר הוגי דעות כגון מרטין בובר, עמנואל וינס ועוד אשר דיברו על דיאלוג. כאשר דיאלוג הוא למעשה הזמנה לפגוש את האחר בתוכי. הדיאלוג הוא המפגש בין האחר בחוץ לבין האחר בתוכי.
מהו אותו אחר בתוכי? לפי בר, יש בכל אדם כל מיני ישויות (אני כועס, אני סבלני, אני מבולגן ואני שמח וכדומה). יש ישויות שאיתן נמצאים יותר בידידות ויש ישויות שאיתם לא רוצים קשר (אני לא קמצן). כל ה"אני לא" נמצאים בתוכנו.
ניתן להמשיל את המוח שלנו לשני חדרים. החדר המואר והחדר החשוך. כל מה שאנחנו אוהבים בעצמנו נמצא בחדר המואר, וכל מה שאנחנו לא אוהבים בעצמנו ובייחוד מה שאנחנו מסרבים להכיר בו כשלנו, נמצא בחדר החשוך. האנשים שאנחנו פוגשים בחיים, חלקם באו מהחדר המואר וחלקם באו מהחדר החשוך. בזוגיות רואים את זה מאוד חזק. מצד אחד, אנחנו פוגשים את אותו חלק נכסף ונפלא ומצד שני, יש בו חלק שמגיע מהחדר החשוך.
בתהליך של דיאלוג מתרחשים שלושה שלבים:
1. שיקוף – בן/ בת הזוג רק משקפים אחד לשני את מה שקלטו מהנאמר.
2. הכרה והבנה: – "אני יכול להבין שאת מרגישה מתוסכלת ופגועה כי אני מתכנס כשאת בוכה". ההכרה וההבנה הם שלבים חשובים מאוד בתהליך כי הם מרגיעים את בן הזוג החש פגוע ויוצרים הזדמנות להתקדם.
3. שלב ההבטחה לשינוי – "מה אני מוכן ויכול לעשות כדי לתמוך ולקדם?".
לפי בר, האימגו מקשר את החלק הלא מואר כמקור לריפוי פצעי הילדות: "הברית החדשה עם בן הזוג שלך היא אנלוגית לברית הישנה עם ההורים שלך. ולכן אנחנו נבחר מישהו שנוכל לחוות את הפצע במלוא הדרו, כדי שתהיה לנו הזדמנות להבריא".
עיקרון חשוב נוסף של האימגו הוא ההכרה בעיקרון של 90/10 אחוזים. בעימות בן בני זוג כל אחד מהם צריך להכיר בכך שבתלונה על בן הזוג 90 אחוזים הם זה שלי ו-10 אחוזים הם של בן/בת הזוג. 90 אחוזים מקורם בעבר ו-10 אחוזים מקורם בהווה. "כשבן הזוג עושה איתי את תהליך הריפוי, אני נרפאת והוא צומח כי הוא מרחיב את היכולות שלו להקשיב, להכיל ולהבין", אומרת בר. "להכרה במילים שלי מצד בן הזוג, יש לזה כוח ריפוי ענק", אומרת אדמון-שיפר. "אך עוצמת הריפוי והעומק שלה תלויים ברמת הפתיחות והמודעות של האדם".