זוגיות במבחן ההורות
האם אפשר לגדל ילדים ולטפח זוגיות בו-זמנית?
כולנו מכירים את הקלישאות החבוטות שטוענות ש"ילדים זה שמחה" וש"התוספות שבדרך" טובות עוד יותר. אבל קלישאות, כמו תמיד, נוטות להתרחק מן המצעיות. נכון, ברגע בו נוספים לנו התארים "אבא" ו"אמא", גוברת תחושת והשותפות בין בני הזוג. אבל מצד שני, זוגות רבים מגלים שבין החיתולים, הלילות הלבנים ועומס המטלות, נוצר ביניהם חיץ.
מה קורה לזוגיות ברגע שמצטרף אליה ילד? מה משתבש בדרך?
הפסיכולוג חיים עמית, מומחה בפסיכולוגיה חינוכית, מסביר כי ההורות מהווה נקודת מפנה בחיי בני הזוג, ובצד האפשרות החיובית של תרומה להתפתחות הזוגיות היא יכולה לדרדר את יחסיהם. "בסופו של דבר, הכל תלוי בהתמודדות נכונה עם המצב החדש", הוא אומר.
עומס המטלות מכריע את האינטימיות
עמית מציין מספר סיבות שעלולות לסכן את המערכת הזוגית עם לידת הילד הראשון. "כניסת תינוק למשפחה כרוכה בראש ובראשונה בהרבה אי נעימות מצד ההורה וממילוי תפקידים חדשים שמעולם לא הורגל אליהם", הוא אומר. "הדבר בעייתי במיוחד כאשר מדובר בתינוק בעל אופי קשה ותובעני, או בתינוק שנולד עם ליקויים חמורים". לדבריו, המשבר מתרחש בדרך כלל עם הולדת הילד הראשון, אבל לעתים הוא יכול להתרחש גם עם לידת הילד השני או השלישי.
הסיבה השנייה היא עומס המטלות שמייצרת ההורות. "אם בשנים שקדמו להולדת הילדים הייתה ההדדיות כמעט מובנת מאליה ו'היחד' היה מבוסס בעיקר על קירבה, פינוק ואינטימיות, עם בוא הילדים משקיעים בני הזוג את כל מרצם בעשייה יומיומית סביב תפקידי ההורות, בענייני הבית ובהתבססות כלכלית", אומר עמית.
אילוסטרציהPHOTOS ASAP
הסיבה השלישית היא תהליך של צמצום מקורות משלימים לסיפוק המתרחש בעקבות הלידה. מקורות כמו חברה, מקום עבודה ובילוי מצטמצמים, בעוד הלחץ על בני הזוג גדל. גם דרישותיהם זה מזה גוברות וההתחשבות ההדדית פוחתת", אומר עמית.
סיבה רביעית לכרסום בזוגיות היא תחושת נטישה מצדו של אחד מבני הזוג. "לעתים הגבר עשוי לחוש שאשתו מזניחה אותו לטובת הילדים", מסביר עמית. "לפעמים האישה היא זו שמקנאת באהבה שבן זוגה מעניק לילד וחשה ששוב אין היא מושא אהבתו היחיד. ישנם מקרים שבהם אחד מבני הזוג מעדיף להתעסק בפיתוח הקריירה על חשבון עזרה בגידול המשפחה, דבר הגורם לחיכוכים רבים בין הזוג".
דיאנה אידלמן, יועצת משפחתית ומחברת הספר "הכנה להורות" (הוצאת כתר), מציינת את מבנה התא המשפחתי העכשווי כגורם נוסף לטלטלה שעוברת הזוגיות עם הולדת הילדים. לדבריה, התא המשפחתי המודרני מציב קשיים גדולים יותר בפני ההורים הטריים, מה שבאופן טבעי מקשה גם על הזוגיות. "אם בעבר החמולה המשפחתית הייתה תומכת בהורים ועול הפרנסה היה מתחלק בין בני המשפחה המורחבת, היום מוטל עול הפרנסה על בני הזוג, ובעיקר על האב", היא מסבירה. "מיד לאחר הלידה ניצבים בני הזוג בסיטואציה המשולה לצורת חיים על שתי פלנטות אחרות. מצד אחד, האם עוברת למשרה טיפולית, בעוד האב צריך לחזור למשרה מפרנסת והישגית, כאשר כל הקשיים העולים מכך פוגעים בחיי הזוגיות".
בנוסף, גם חוסר שוויון תעסוקתי בין המינים גורם לשחיקת הזוגיות. "אם שמחליטה לא לחזור לעבודה, לא להתפרנס ולהישאר עם התינוק, מתחילה לחוות תהליך של ירידת הערך העצמי", מסבירה אידלמן. "מצב זה גורם לה לתחושת 'קורבנות' ולצבירת כעסים על בעלה, כיוון שהיא איננה מקבלת הכרה חברתית או תגמול כלכלי על עבודתה הקשה".
מבוי סתום רגשי
דלדול הזוגיות, לדברי עמית ואידלמן, מוצא את ביטויו מהר מאוד בחיי המין. "המין הוא מעין סמל לזוגיות טובה", אומרת אידלמן. "מעבר לערך הפיזי, יש לו ערך סימבולי חשוב ביותר". אלא שההורות מערערת גם את הסמל הזה. מרבית הזוגות מספרים כי תפקידם כהורים משפיע בצורה שלילית על התנהגותם המינית, החל מקיום יחסי מין ללא הנאה, ועד אי קיום יחסי מין לאורך תקופה ארוכה.
"העייפות הפיזית הנובעת מהלידה ומאופן הטיפול בתינוק, מביאה אמהות רבות למצבי תשישות הפוגמים בחשק לחיי מין", אומר עמית. "אצל רוב הנשים, כל עולמן לאחר הלידה הראשונה מתרכז בתינוק החדש, בהתפתחותו ובצרכיו האלמנטריים. לאישה השקועה כל כולה בתפקידי האם במשך היום, קשה ביותר להגיע בערב למיטה ולהפוך בלחיצת כפתור לאישה מינית".
נדמה שהילדים פוגעים בזוגיות בעיקר כשהם קטנים
אידלמן: "אין ספק שהשנה הראשונה של התינוק קשה להורים, גם מבחינה פיזית וגם רגשית, אבל היא קשה גם לתינוק שנמצא במלחמת הישרדות. ההורים צריכים להעניק לו טיפול מתמשך כדי שיוכל לרכוש ביטחון ויחסי אמון להם הוא זקוק להמשך הישרדותו. לכן, חשוב שהורים יבקשו עזרה, לפעמים אפילו יקנו עזרה. אפשר גם להיעזר בארגונים התנדבותיים של נשים הדואגות לרווחת היולדת בשנה הראשונה. הורה טוב וזוג חכם הוא מי שיודע לקבל עזרה היכן שקשה לו, כמו עזרה בעבודות הבית, מטפלת ועוד".
אבל גם כשהילד גדל מעט יימצאו סיבות למריבות בין בני הזוג. למשל, חילוקי דעות בנוגע לדרך גידולו. כך למשל, יש הורה המאמין כי חינוך הילד צריך להיות מבוסס על סדר, משמעת וערכים, בעוד בן או בת זוגו מאמינים בחינוך חופשי ובצורך לזרום עם הילד ללא הקפדה על חוקים. "הורים צריכים לזכור כי ככל שהילד גדל, הוא מבין את הבדלי התפיסות בין בני הזוג ומוצא את הפרצות שיאפשרו לו להחליט דברים לבדו", אומרת אידלמן. "לכן, תמיד חשוב לשדר לו שההורים הם זוג התומך זה בזה ושיש דברים שרק הם מחליטים לגביהם".
אילוסטרציה: stock.xchng
ליצור הזדמנויות לקירוב
למרות כל הבעיות שצוינו לעיל, ישנם זוגות שאצלם ההורות דווקא מעשירה את הזוגיות והם יוצאים נשכרים מהרחבת המשפחה. "רצוי שבני הזוג יסתכלו על גידול הילדים כעל עסק משותף שעליהם לנהל והם תלויים אחד בשני לצורך ניהולו התקין", הוא מסביר. "השקפה כזו עשויה להגביר את תחושת היחד והשותפות. כל המטלות היומיות של 'תקנה לו חיתולים,' תעשה ככה', 'תיקח אותו בבוקר', היא חלוקת עבודה שדורשת תלות הדדית בבני הזוג. הורות מזכירה אפילו תהליכי גיבוש של צוותים בעבודה, בצבא וכיוצא באלה, כך שהקשיים יכולים לשמש להידוק הקשר.
לדברי אידלמן, בני זוג שמפנימים כי ההורות היא מסע חדש שבמהלכו יהיו הרבה הפתעות, רגשות, ופחדים בלתי צפויים, יצליחו להתגבר על הקשיים. "ההתייחסות לגידול ילדים היא כמו ההתייחסות לפרויקט חדש. כמו שלכל פרויקט נכנסים רק לאחר בדיקות, הרי גם לפני שחווים את ההורות חשוב לדבר על אופן הגידול, החלוקה בנטל וחינוך הילדים. כדאי שבני הזוג יתאמו ציפיות ביניהם ויבררו אם יש להם תפיסות עולם דומות. תהליך של תיאום ציפיות יכול למנוע בעתיד כמה הפתעות לגבי בן הזוג.
בכל מקרה, היא אומרת, חשוב ללמוד שלא לשמור טינה. "אם אחד מבני הזוג מכריז שהוא לא יכול יותר, אין טעם להיכנס אתו למריבות וכעסים. אם בני הזוג בכל זאת מרגישים שהם אינם מצליחים לדבר ביניהם מבלי לפגוע זה בזה, מומלץ לעבוד על הזוגיות ואפילו להסתייע בגורם מקצועי נייטרלי".