זה מה שנשאר

אחרי ההריון והלידה אלה לא רק הקילוגרמים שנשארים; יולדות לא מעטות סובלות מבעיות בריאותיות. לפניכן כמה תופעות כאלה שחשוב להיות מודעות אליהן

88 שיתופים | 132 צפיות

אחרי תשעת ירחי לידה, כל מה שאנחנו מייחלות זו לידה קלה, שאחריה נוכל סופסוף ליהנות מפרי בטננו היקר. אבל בחיים, כמו בחיים, לא תמיד תקוותינו נענות. סיבוכי לידה שונים יכולים להרחיק מאיתנו את החלום על לידה קלה, ומלבד סיבוכים המתרחשים במהלך הלידה עצמה, ישנן תופעות המלוות את היולדת עוד הרבה אחרי שיצאה משערי בית החולים. רגע לפני שתצללו עמוק לתוך התופעות המתוארות בכתבה, אני חייבת לצטט את ד"ר בני שכטר, מומחה במיילדות, גינקולוגיה ובריאות מינית, בעל ניסיון עשיר בחדר לידה: "אל תפחידי יותר מדי את הקוראות שלך. כדאי לזכור שרוב הלידות מסתיימות בשלום וללא בעיות".

היחלשות שרירי אגן

במהלך ההריון קיים עומס עצום על רצפת האגן. ישנן סיבות העלולות לגרום להיחלשות משמעותית של השרירים, ביניהן: ריבוי לידות, לידות מכשירניות, עוברים גדולים ונטייה גנטית. ככל שהאישה מבוגרת יותר, כך יש יותר סיכון שתסבול מהיחלשות שרירי האגן.

השלכות: היחלשות שרירי האגן עלולה לגרום לדליפת שתן, לצניחת רחם, לקשיים בקיום יחסי מין ועוד.

טיפול: לרוב פיזיותרפיה של רצפת האגן יכולה לתרום משמעותית ולהקל על התופעה. במקרים חמורים אפשר לשקול אופציה ניתוחית.

מניעה: לאורך כל התקופות (לפני הריון, במהלכו ולאחריו) חשוב מאוד לשמור על שרירי רצפת האגן ולעשות תרגילים לחיזוקם. לשים לב לא לאמץ את השרירים על ידי לחץ בשירותים או דחיפות ללא נשימה נכונה במהלך הלידה.


תנשמי. מומלץ לעשות תרגילי יוגה בהריון. אילוסטרציה: ingimage

היפרדות שרירים בבטן

במהלך ההריון רקמת שרירי הבטן מתרככת ושרירי הבטן נפרדים כדי לאפשר לרחם לגדול. לרוב לאחר הלידה הרצועות חוזרות למקומן. לאחר תום תקופת משכב הלידה, אם נותר רווח המאפשר החדרת אצבעות לכיוון הבטן, זוהי היפרדות בטנית הדורשת התייחסות.

השלכות: קושי בהפעלת שרירי הבטן, כאבים, איברים פנימיים בולטים, מראה לא אסתטי.

טיפול
: בדרך כלל פיזיותרפיה של שרירי רצפת האגן עשויה לסייע לפתור את ההיפרדות. במקרים חמורים אפשר לטפל בבעיה באמצעות ניתוח.

מניעה: עוד לפני ההריון ובמהלכו חשוב לחזק את שרירי רצפת האגן. מומלץ לעשות תרגילי יוגה בהריון, להקפיד במהלך ההריון לא להגביר את הלחץ התוך בטני, לשים לב לדרך שבה קמים, מרימים חפצים ונושמים. בתקופת משכב הלידה לא לעשות תרגילי בטן ולא לאמץ את הבטן.

טחורים ופיסורה

לאחר הלידה נשים רבות מתקשות ביציאה רגילה בעקבות כאבים באזור הנרתיק ורצפת האגן. כתוצאה מכך עלולות להיגרם מחלות פי הטבעת, כולל טחורים ופיסורה (פצע או חתך באזור פי הטבעת).

השלכות: טחורים הם אחת התופעות הפחות נעימות השכיחות במהלך ההריון והלידה, וחשוב לטפל בהם לפני שיחמירו. התופעה מפריעה מאוד בחיי היומיום. ישנן דרגות שונות של פגיעה, החל מדימום שיכול להיות משמעותי ועד כאבים עזים בפי הטבעת כאשר יש קריש בטחור חיצוני, למשל. פיסורה מלווה בכאבים עזים ביותר בפי הטבעת, עד כדי חוסר יכולת לשבת במקרים קיצוניים.

טיפול: יש לשבת באמבטיות מים פושרים להרגעת האזור, ליטול משככי כאבים ולהקפיד על מנוחה כדי לאפשר לאזור להחלים. חשוב לשמור על היגיינה, לנקות את האזור היטב עם מים וסבון. כדי לכווץ את הטחורים ניתן לעסות את המקום עם קוביית קרח ואף להחדירה בעדינות פנימה.

ישנן משחות טבעיות ורפואיות להקלה על הטחורים, כמו גם דיקור סיני שעשוי להקל. לטיפול בפיסורה משתמשים במשחה המכילה תרכובת של שני חומרים: ניפדיפין – המסייע להרפיה של אזור פי הטבעת, ואזרקאין – שהוא חומר אלחוש מקומי.

כדי לטפל בטחורים דרגה שנייה או שלישית שאינם מגיבים לטיפול, אפשר לבצע קשירות של הטחורים, ובדרגה רביעית מוצעת בדרך כלל האופציה הניתוחית. גם פיסורה עקשנית עלולה להגיע לניתוח או לטיפול מקומי על ידי הזרקת בוטוקס המסייע להרפיה של השריר באזור.

מניעה: במהלך ההריון ולאחר הלידה חשוב להקפיד על תזונה איכותית עשירה בסיבים תזונתיים ועל שתייה מרובה כדי למנוע עצירויות. אם יש קושי בהוצאת צואה, לא לנסות לדחוף בכוח אלא לחכות לדחף. ניתן להשתמש במרככי צואה (לא משלשלים). יוגה לנשים בהריון מלמדת את האישה כיצד להשתמש נכון בשרירי רצפת האגן ועשויה למנוע גם טחורים.


לעיתים לוקח עד חצי שנה עד שהגוף חוזר לעצמו לאחר הלידה. אילוסטרציה: ingimage

כאבי גב לאחר הלידה

כאבי גב לאחר הלידה עלולים להיגרם מסיבות שונות: תנוחת לידה הגורמת ללחץ בגב, שכיבה ממושכת במהלך הלידה, זריקת אפידורל, ואף ההריון עצמו.

השלכות: כאבי הגב עלולים לנוע בין אי נוחות למשך כמה ימים, כאבים למשך חודשים ועד פריצת דיסק.

טיפול: במקרה של כאבים אפשר להיעזר ברפואה משלימה, כמו רפלקסולוגיה, שיאצו ודיקור. לאחר תום תקופת משכב הלידה מומלץ לחזור לפעילות גופנית ולחזק את השרירים. במקרה של פריצת דיסק יש לפנות לטיפול רפואי.

מניעה: חשוב להבין כי במהלך ההריון והלידה הגוף נמצא במאמץ פיזי משמעותי. לעיתים יחלפו שישה חודשים ממועד הלידה עד שהגוף יחזור למצבו הטבעי וכאבי ההריון והלידה יחלפו לחלוטין.

קרע בפי הטבעת

קרעים בפי הטבעת עלולים להיגרם בזמן הלידה כתוצאה מעלייה ניכרת בלחץ ברצפת האגן בשעת הלחיצות. גורמי סיכון לקרע כזה הם לידה מכשירנית, אפיזיותומיה (חיתוך החיץ המתבצע על ידי המיילדת במהלך הלידה) מרכזית, ראש גדול של הוולד, ועלייה בגיל האם. קרע חמור בפי הטבעת עלול להיגרם בשל לידה חפוזה.

השלכות: ישנן דרגות שונות של קרעים בשריר הטבעתי. קרע קל עלול לגרום לאיבוד שליטה בסוגרים ולבריחת גזים. קרע חמור בפי הטבעת חייב טיפול מיידי.

טיפול: כאשר מדובר בקרע קל, לרוב הוא מתאחה עם הזמן. ניתן לסייע לאיחוי באמצעות תרגילים לחיזוק רצפת האגן. כאשר מדובר בקרע בדרגה שלישית או רביעית, הטיפול הוא טיפול כירורגי מידי. לעיתים הקרע לא מאובחן סביב הלידה ומתגלה שנים לאחר מכן. הטיפול יכול להיות תיקון כירורגי במצבים כרוניים, הימנעות ממזונות (כמו קפאין) או מפעילויות מסוימות (לדוגמה התעמלות לאחר אוכל) הידועים כמחמירים סימפטומים, מיצוק הצואה על ידי נטילת תוספת סיבים, התרוקנות מתוכננת טרם נסיעה ושיפור ההיגיינה של פי הטבעת.

מניעה: אם יש צורך בלידה מכשירנית, יש להעדיף ואקום על מלקחיים. להימנע מחיתוך אוטומטי של הנרתיק בשעת הלידה, ואם בכל זאת יש צורך – עדיף חיתוך מדיולטרלי (צדדי) מאשר מרכז. במידה שאירע קרע, ידרש תיקון מיידי לאחר הלידה. לגבי אופן הלידה בלידות הבאות באישה עם קרע, הדעות בספרות אינן חד משמעיות, אך מומחים רבים ממליצים לאישה עם אי שליטה קבועה במתן צואה, וסוגר אנלי שבקושי מתפקד, להעדיף ניתוח קיסרי.

קרעים בפרינאום

קרעים בפרינאום (אזור החיץ) עלולים להיווצר בלידה וגינלית במקרים רבים: לידה מכשירנית, תינוק גדול או לחיצות חזקות.

השלכות: הקרעים והתפרים כואבים מאוד בימים שלאחר הלידה.

טיפול: לשטוף את האזור היטב במים, להניח על התחתונים פדים קפואים או תחבושות מגנזיום להקלה על הכאב.

מניעה: בעבר היו מבצעים חתך חיץ לכל אישה בלידה הראשונה. כיום משתדלים בחדרי הלידה להימנע מהחיתוך. מומלץ להכין את האזור ללידה ולהגמיש את הרקמה באמצעות עיסוי פרינאום החל משבוע 35-36. העיסוי מתבצע על ידי האישה או בן זוגה בלבד. מורחים מעט שמן צמחי טבעי על אצבעות הידיים ובעדינות מתחילים למתוח את פתח הנרתיק. חוזרים על הפעולה באופן יומיומי. בחדר הלידה פעמים רבות עורכת המיילדת עיסוי נוסף לפרינאום.

גלית שושן, דולה, מדריכת הכנה ללידה ורפלקסולוגית בכירה מומחית בפוריות והריון, מדגישה כי גם תנוחת הלידה יכולה לתרום לסיכוי לקרעים בפרינאום, והתנוחה הפחות מומלצת לאישה היא בשכיבה על הגב כשהרגליים למעלה. בתנוחות כריעה שונות הסיכוי לקרע בפרינאום יורד משמעותית.

קשיים בקיום יחסי מין

לאחר הלידה גם גברים וגם נשים מאבדים את החשק המיני מסיבות מגוונות: גברים שראו את נשותיהם בלידה מתקשים לראותן שוב כייצורים מיניים, השפעת ההורמונים מקשה על הנשים, עייפות, שינוי בדימוי הגוף ובדימוי האישי, החשש שהתינוק התעורר, וגם התרחבות הנרתיק, כאבים בנרתיק, קושי נשי להגיע לאורגזמה וכו'.

כל מה שרצית לדעת על רצפת האגן

טלי רוזנבאום, פיזיותרפיסטית לשיקום רצפת האגן ויועצת מינית מוסמכת, מסבירה:
* תפקידים: לרצפת האגן שלושה תפקידים – לשמור על הסוגרים, למנוע צניחת איברים ולפעול בעת קיום יחסי מין.
* היכרות: שרירי האגן הם שרירים פנימיים ובלתי נראים. אחת הדרכים להפעילם היא להכיר את האנטומיה של האגן ולהיות מודעים אליהם.

* האתגר והעומס: בפני רצפת האגן עומדים אתגרים מרובים מעצם העובדה שאנו עומדים על שתי רגליים וכל העומס מופעל על רצפת האגן. אצל נשים העומס גדל בעקבות ההריון וגם אחריו, במהלך גידול הילדים.
* תחת לחץ: מצבים נפשיים כמו לחץ וחרדה יכולים לבוא לידי ביטוי בסימפטומים שונים, כמו תכיפות בהליכה לשירותים, כאב ביחסי מין וגם היתקעות במהלך הלידה.

* שמירה על רצפת האגן: במהלך ההריון רצוי ללמוד להשתמש בשרירי הבטן התחתונה תוך שמירה על רצפת אגן רפויה ונינוחה במטרה להפחית נזקים פוטנציאליים.
* מהלך הלידה: לידה במצב כריעה עדיפה מלידה בשכיבה מבחינת לחץ על רצפת האגן. במהלך הלידה כדאי לנסות להאריך את הגוף (אפשר בעזרת בן הזוג או המלווה) במקום לכווץ את הצלעות. בשלב הלחיצות לא לדחוף רק את העובר, אלא בנשיפה. אצירת הרבה אוויר ושאיפתו מזיקה לרצפת האגן.
* הפניה לטיפול: ישנן מדינות אירופאיות שבהן כל אישה אחרי לידה זכאית לטיפול פיזיותרפי של רצפת האגן. בארץ אמנם הנוהל אינו קיים, אך אפשר לבקש מהרופא הפניה לפיזיותרפיה של רצפת האגן בקופת החולים לאחר משכב הלידה.

השלכות: חיי מין בריאים הם חלק טבעי וחיוני מחיינו. כאשר חיי המין נפגעים יש לכך השלכה על הזוגיות, על התא המשפחתי, על הדימוי האישי ועוד.

טיפול: בתום שישה שבועות משכב לידה ולאחר בדיקת רופא הנשים, אין מניעה לחזור ליחסי מין מלאים. רצוי בתחילה להתקדם בעדינות ולהיות קשובים אחד לשנייה. אם מתגלה קושי, מומלץ לפנות לסקסולוג.

מניעה: זכרו כי לאינטימיות פנים רבות, ותקשורת חיובית ופתוחה יכולה להקל על שני בני הזוג לחוש נינוחים.

שאריות שיליה ברחם

השיליה עשויה אונות אונות ונראית כמו אשכול כבדים. מבחינת המיילדת, הלידה מסתיימת רק לאחר צאת השיליה. עם זאת, ייתכן שחלק מהשיליה התפרק ונשאר ברחם.

השלכות: שאריות שיליה הנשארות ברחם מקשות על הרחם להתכווץ וגורמות לדימומים מוגברים וגושיים. במקרים קיצוניים עלול להיווצר זיהום וחום גבוה.

טיפול: לאחר הלידה המיילדות מקפידות לוודא שהשיליה יצאה בשלמותה. בכל מקרה של ספק הן פונות לרופא. אם מזהים כי נותרו שאריות ממהרים להוציאן, לרוב בחדר ניתוח. אם היולדת שוחררה לביתה והתגלה מאוחר יותר כי נותרו שאריות, מוציאים אותן באמצעות גרידה, היסטרוסקופיה או כדורים לכיווץ הרחם.

מניעה: חשוב כי גם היולדת תהיה ערנית למצבה ותעדכן את הצוות הרפואי אם יש דימום חריג או גושי ועל כל תחושת אי נוחות. בכל מקרה, בתום שישה שבועות של משכב לידה חובה להגיע לביקורת אצל רופא נשים ולבקש כי יבדוק את הרחם.

תסחיף מי שפיר

מדובר בתופעה נדירה מאוד שבה נוצר מעבר של מי שפיר לכלי הדם של היולדת ומשם לריאות. התופעה מתרחשת במהירות ובסמוך ללידה, עד שנוצר כשל נשימתי, לבבי וגופני.

השלכות: מרבית היולדות נפטרות בעקבות תסחיף מי שפיר.

טיפול: לדברי ד"ר שכטר, גם במקרים שבהם אכן הצליחו להציל את היולדת, עולה השאלה אם מה שקרה לה היה אכן תסחיף מי שפיר או לא.

מניעה: למרבה הצער אין דרך למנוע את התופעה. חשוב לשים לב ליולדת לאחר הלידה אם חלה הידרדרות במצבה.