זהו אלון

התכנון המקורי של אלון אולארצ'יק היה שאלבומו החדש יסכם את סיבוב ההופעות הנוכחי שלו. סיבוב אינטימי יחסית עם זיקה משפחתית – בנו מקס מנגן על קונטרבס, ובתו טסה מצטרפת פה ושם בקולות.

אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד, וככה יצא ש"אולארצ'יק סטייל" המוגמר הוא למעשה אוסף להיטים בעיבודי ג'אז חדשים שהוקלט באולפן, אך כזה שמרגיש לכל אורכו כמו הופעה חיה מינוס מחיאות הכפיים וקריאות הביניים. בשתי מילים: ג'אז פולני.

איש של אמת אחת

אחת מהתכונות הטובות של אולארצ'יק לכל אורך הקריירה שלו היא שהוא תמיד נותר נאמן לאמת שלו. גם כשהאלבומים שלו לא כיכבו בראש מצעדי המכירות והוא לא הצליח להשחיל סינגלים לפלייליסט ברדיו, הוא לא הלך בכוח וניסה לייצר להיטים לאיזון המשוואה, אלא המשיך לדבוק בעמדתו עם רצף אלבומים שכלל יצירה אינסטרומנטלית, אלבום כפול המורכב מסטנדרטי ג'אז בעברית ואלבום אולפן כפול.

אף אחד מהם אמנם לא הפך לרב מכר, אבל בכל אחד מהם היו דקות ארוכות של עונג. להמונים זה עשוי להיתפס כוויתור. לאלו שהולכים איתו באותן דרכים מאלבומו הראשון מ-1985, זוהי תודה ענקית.

קאברים טובים, עיבודים משובחים

12 שירים יש ב"אולארצ'יק סטייל": חלקם, כמו "בא לשכונה בחור חדש", "כל הליל אני בגנך" ו"היא הולכת בדרכים" הם מהנאמברים הכי חזקים של אולארצ'יק. אחרים כמו "החיים קשים" ו"שעשועי כאילו" מוכרים רק למי שמחזיק את התקליטים המקוריים.

לצידם אפשר למצוא כמה שירים חדשים יחסית כמו "מאוהב מדי" ו"אין זמן" השומרים על הרוח הג'אזית מינימליסטית של האלבום. אה ויש גם קאברים, אחד מרהיב ל"מדינה קטנה" המופתי של כוורת והשני – קצת מיותר – ל"ערב של שושנים". בחוברת האלבום מלווה אולארצ'יק את השירים בהסברים קצרים, שמחברים אותך לכוונת המשורר.

אבל מה שהופך את "אולארצ'יק סטייל" לרכישה מצודקת הם העיבודים המוצלחים שיצרו אולארצ'יק ואלעד אד (שגם הפיק מוסיקלית וניגן בפסנתר).

ואם עדיין לא השתכנעתם, הקשיבו למשיכות המברשות של שי וצר על התופים שלו, המתמזגים עם הבס של אולארצ'יק ג'וניור ולשירה ה"כאילו" נונשלנטית של אביו ב"היא הולכת בדרכים". ככה בדיוק צריך לחדש שירים ישנים.

אלון אולארצ'יק – אולארצ'יק סטייל (התו השמיני)