כפות הרגליים חשפו את הסוד: כך גילתה ורד פלדמן מי זה אבא שלה

לא גדלתי עם אבא. לפחות לא עם זה שהוא באמת שלי. נולדתי כבת יחידה לאם חד הורית, הרבה לפני שזה היה מקובל. היה גבר בתמונה, אבל הוא לא גידל אותי – ועם זה השלמתי. עד שיום אחד, ברגע כביכול מקרי – שפת הגוף שלי חשפה את הסוד הכי שמור של חיי.

>> כולנו מכורות לרשתות, אבל יש סימנים שאמורים להדליק נורה אדומה

זה קרה ממש ליד מיטת אמי, כשהייתה חולה בסרטן. חבר מהעבר, מומחה לשפת גוף בשם ד״ר קובי אסף, בא להיפרד ממנה. הוא הביט בי והעיניים שלו נעצרו על כפות הרגליים שלי. "את יודעת שיש לנו את אותן כפות רגליים?", הוא אמר. מהרגע ההוא – החיים שלי השתנו. בדיקת DNA אחת, ביום הכי כואב בחיי, כשאיבדתי את אימי, גיליתי את מה שלעולם לא הייתי מגלה לבד: האיש שעמד מולי היה אבא שלי. מאז, אני כבר לא מאמינה בצירופי מקרים. אני מאמינה בגוף.

"מהרגע ההוא – החיים שלי השתנו. בדיקת DNA אחת, ביום הכי כואב בחיי, כשאיבדתי את אימי, גיליתי את מה שלעולם לא הייתי מגלה לבד: האיש שעמד מולי היה אבא שלי"

 

אני עוסקת בשפת הגוף כמעט שני עשורים, אבל שום דבר לא הכין אותי לרגע שבו היא שינתה את החיים שלי. כמי שהגיעה מהבמה ושיחקה אינספור דמויות, הבנתי שהגוף הוא מנגנון השידור המדויק ביותר שיש לנו – הרבה לפני שמילה אחת יוצאת מהפה. במהלך השנים שבהן חקרתי שפת גוף, שמתי לב לתופעה מסקרנת: לנשים יש קודים גופניים ברורים מאוד – וגם אם אנחנו לא תמיד מודעות אליהם – הגוף שלנו חושף אותם. בשונה ממילים, את הגוף מאוד קשה להשתיק, הגוף כמעט תמיד "ידבר", אפילו כשאנחנו מנסות להסתיר.

הטיפים הכי מסקרנים שלמדתי על שפת הגוף הנשית

כשאנחנו נוגעות בשיער – זה הרבה יותר ממניירה: נשים רבות משחקות בשיער באופן כמעט בלתי מודע – מסלסלות קצוות, מזיזות מצד לצד, או מסדרות שוב ושוב. לעיתים זו דרך להתגבר על מבוכה, לפעמים זה מעיד על נסיון להתרכז ואצל חלקנו זו פשוט דרך להרגיש את העוצמה שלנו. כשהנגיעה מלווה בחיוך וליקוק שפתיים, היא יכולה גם לשדר פתיחות מינית. הכול תלוי בהקשר.

הצמדת חפץ לגוף = מגננה רגשית: תיק, כוס קפה, טלפון – כל מה שאנחנו "מחזיקות מולנו" בלי לשים לב, משמש לעיתים כמגן. החפץ יושב בדיוק על אזור הלב והבטן – המרכז הרגשי שלנו – ובכך יוצר חומה. גם שילוב ידיים או הנחת מחשב נייד בינינו לבין מישהו אחר יכולים להיתפס כשימת גבול רגשי.

הפניית גב כף היד? שווה לשים לב לזה: רובנו לא מודעות לכך, אבל כשאנחנו מרבות להפנות את גב כף היד למי שמולנו זה עלול לשדר ריחוק או הסתרה. לעומת זאת, כשהתנועה כוללת חשיפה עדינה של פנים כף היד, אפילו לרגע, תיווצר תחושת פתיחות, חשיפה וביטחון.

עמידת "שָׁלֵוה בּחוץ – סערה בפנים": הרבה נשים מנסות להראות בשליטה, עומדות זקוף, מדברות בקול רם, בעוד שבפנים הן חוות סערה של רגשות. הגוף מתגבר על זה אבל יש סימנים קטנים שמבצבצים: דריכה על קצה הנעל, הקפצה קלה של הרגל, כיווץ קל של השפתיים או אפילו התעסקות בטבעת. הגוף מגלה את האמת, גם אם הפנים מחייכות.

אופי החיוך חושף אותנו: החיוך הוא אחת מההבעות הכי "מאולפות" שלנו. אנחנו מחייכות מכל מיני סיבות, לפעמים מתוך נימוס או מתוך מבוכה ולעיתים גם בלי לשים לב, על אוטומט, אבל חיוך אמיתי תמיד יתגלה דרך העיניים. שפת גוף לא משקרת לאורך זמן. העיניים תמיד יסגירו את מה שהלב מרגיש.

שפת הגוף היא השפה שמשפיעה על המוח שלנו יותר מכל שפה. אם נקשיב לתנועות הקטנות של הגוף שלנו, נשתמש בעצמנו כ"סטאדי קייס", כמקרה בוחן, לפני שנרוץ לנתח את ההורים שלנו, בני הזוג, הבוס או הלקוח, אם נעצור ונבחן את הכלי הכי קרוב, הכי נגיש והכי אמין – הגוף שלנו – נבין איזו השפעה עצומה יש לנו על אנשים.