וינו, וידי, ויצ'י!

איטליה מחולקת לאינסוף אזורי יין, חבלים, כפרים, חלקות, תתי חלקות וסיווגים אזוריים – מהצפון (כדוגמת פיימונטה ובלומברדיה) ועד סיציליה ופוליה שבדרום. הצרכן הישראלי אימץ את המגוון הרחב של היינות האיטלקיים המיובאים לארץ, והגדיל לעשות בכך שהפך את אזורי היין של המדינה ליעד תיירותי מועדף ורומנטי המשלב נופים מרהיבים, אירוח למופת, אוכל מצוין וכמובן יינות משובחים ומסקרנים. כדי לעשות קצת סדר במפה האיטלקית, הנה מדריך מקוצר לאזורי היין בארץ המגף.

חשיפה לצפון – פיימונטה, סקי ויין טוב

פיימונטה נחשב לחבל עם ריכוז היינות האיכותיים ביותר – אין עוד חבל עם מקבץ כה רחב של יצרנים עם הסיווג DOC ו-DOCG, תו איכות עם סיווג אזורי ליין העומד בכל התקנות של ועדת הפיקוח על איכות היין. פיימונטה, בתרגום חופשי רגל ההר, שוכנת למרגלות הרי האלפים האיטלקיים עם נופים הרריים עוצרי נשימה ועם מאות גפנים הגדלות על מדרונות ההרים. אם אתם נוסעים לחופשת סקי באזור, כדאי לכם לעשות סיור אצל כמה מטובי היקבים בעולם ולחזור עם רכישות מעניינות.

שריאל שני, מנהל תחום היין של חברת "הכרם", ממליץ על יינות הנותנים תמורה טובה בעד המחיר, מכיוון שבאזור פיימונטה, העטור פרסים ויינות גדולים, קל להיסחף עם כרטיס האשראי. הצרכן הישראלי אוהב יינות מאוזנים, ואלו לאו דווקא המסורתיים הכבדים. למשל, הברברה פיימונטה של יקב לואיג'י אינאודי הוא יין המתאים למאכלים מתובלים, מציג פרי מאוזן היטב ומאפיין את האזור. נוסף על כך, ממליץ שריאל לתור אחר יינותיו של יקב פרונוטו, אחד מהיקבים הגדולים והמגוונים באזור, שיינותיו זוכים לציונים גבוהים במיוחד במגזיני היין המובילים.

היינות המפורסמים ביותר של פיימונטה הם האסטי (ASTI), יין לבן ומתקתק המגיע בשתי גרסאות עיקריות – ASTI SPUMANTE מבעבע, ו- MOSCATO D'ASTI מבעבע קלות. פיימונטה קנתה את המלוכה עם שני אדומים אציליים מזן הנביולו – הברולו המפואר והעמוק בעל יכולות התיישנות של 20 שנה ומעלה, והברברסקו אחיו הצעיר. רוב יינות הפרימיום מתרכזים באזור העיירות אלבה ומונטלצ'ינו ומדורגים כ-DOCG, הסיווג הגבוה ביותר.

כרמים באיטליה. צילום: photos to go

יין כמו מים – ונטו והאגמים

מחוז ונטו בכלל, ועיר הבירה שלו ונציה בפרט, הוא האזור המתויר ביותר באיטליה, וגם אחד העשירים בה. המחוז נמצא בחלק הצפון-מזרחי של איטליה וגובל במערב עם מחוז לומברדיה, שבו נמצא אזור האגמים, ועם מחוז אלטו אדיג'ה, ובשניהם עוברים הרי הדולומיטים.

היהלום בכתר המחוז הוא ללא ספק יין האמרונה מאזור ולפוליצ'לה, העשוי מהזנים קורבינה ורונזה, רונדינלה ומולינרה. הענבים נבצרים בבציר ידני, מועברים לחדרי קירור ומסודרים על מחצלות או במדפים. מכיוון שהענבים מגירים את מרבית המים, נשארים מהם בסופו של דבר צימוקים בעלי ריכוז גבוה של סוכרים וחומצות העשירים בטעמים. תהליך ייחודי מניב כמות קטנה של יין בעל אחוזי אלכוהול גבוהים וטעמים מרוכזים עם פוטנציאל התיישנות אדיר.

הריצ'וטו, אחיו המתוק של האמרונה, נחשב ליין המיוחד ביותר המיוצר בוולפוליצ'לה. הוא עשוי מענבי קורבינה, רונדינלה ומולינרה, המיובשים כארבעה חודשים לפני ייצור היין. ריכוז הסוכר בו גבוה במיוחד והוא בעל יכולת התיישנות ארוכת שנים.

אי אפשר לדבר על ונטו בלי להזכיר את משפחת אלגריני, היצרנים הוותיקים והמעוטרים ביותר באזור ומחלוצי שיטת הריצ'וטו. "יקב אלגריני הוא מהמועדפים מכיוון שהוא נוגע בכל רמות המחיר ועדיין אינו מתפשר על האיכויות בסדרות השונות", מסביר שני. "בולטת במיוחד בתמורתה היא סדרת 'קורטה ג'יארה' של היקב, המכילה גם אמרונה שווה לכל כיס". נוסף על כך, ונטו מתהדרת בכמה יינות לבנים שתפסו את החיך הישראלי ומופיעים בטובי תפריטי המסעדות בארץ, הלא הם הפינו גריג'יו (Pinot Grigio) והסואבה (Soave).

לא רק קיאנטי – טוסקנה היפה

במרכז איטליה נמצא אזור היין המוכר והגדול ביותר, טוסקנה, ובין עשרות כפרים וטירות מימי הביניים מיוצרים כמה מן האוצרות הגדולים ביותר של המדינה. גם טוסקנה מחולקת לאזורים, לכפרים, לחלקות ולתתי חלקות, שלכל אחד מהם הסיווג האזורי שלו. המפורסמת והמתוירת שבהם היא ללא ספק קיאנטי, המתפארת בריכוז גבוה מאוד של יצרני איכות לצד יצרני יינות שולחניים המיוצרים בכמויות אדירות.

גלעד פלם, הבעלים של יקב פלם וחברת היבוא "הגפן", סבור ש"רוב הישראלים קונים קיאנטי בלי להתייחס באמת לאיכות היין, אלא יותר כעניין צרכני שהוטבע בנו. מכיוון שהיינות המעניינים מטוסקנה בעלי חומציות גבוהה, לרוב הם אינם נמנים עם המכנה המשותף הרחב של הצרכן הישראלי. נוסף על כך, הישראלים מעדיפים יינות עם שמות שקל להגות מזנים ומיקבים מוכרים".

אי אפשר להזכיר את טוסקנה בלי להתייחס למהפכת ה"סופר טוסקן", שנכנסה להילוך גבוה בשנות התשעים, כשכמה מראשי היצרנים נטעו אזור זנים בינלאומיים כמו קברנה סוביניון, מרלו ושרדונה. בתחילה היו לא מעט הרמות גבה מצד השמרנים, אך הזנים נקלטו בהצלחה, ועם טיפול נכון בכרמים ועם ייננות מצוינת, הפרסים והביקורות המעולות לא איחרו לבוא, וכך נולדה לעולם הישן קטגוריית יין מרתקת מזנים מוכרים.

כרם בטוסקנה – אזור היין המוכר והגדול ביותר באיטליה. צילום: photos to go

היי דרומה – סיציליה ופוליה

עד לא מזמן, סיציליה הלכה בעקבות רוב מדינות היין באזורים החמים, ששתלו את הכרמים שלהן בערבות, וייצרו יין פשוט ומתוק עם רמת אלכוהול גבוהה. היין המפורסם של סיציליה הוא המרסלה (Marsala), יין מחוזק, מתוק וארומטי. המרסלה מיועד בעיקר לבישול ומיוצא לעולם בכמות מסחרית – 60 מיליון בקבוקים בשנה.

פוליה הוא אזור יין נוסף, ותיק ומתפתח, בייחוד בזכות זן הפרימיטיבו שממנו יצא הזינפנדל האמריקאי. הוא ידוע במבחר רחב של יינות זולים וטובים כמו הפרימיטיבו 2006 של יקב רוקה אלטה, יין עוצמתי, מלא טעמים עזים ומפולפלים, שעלותו מפתיעה – 35 שקלים לבקבוק.

והתחזית? יהיה מבעבע

שחקן המפתח המוביל בשוק הישראלי הוא ללא ספק הלמברוסקו, שכבש בסערה את שוק המבעבעים שאינם עולים על 40 שקלים. שני ופלם מרשים לעצמם להמר כי הלהיט הבא מארץ המגף יהיה הפרוסקו היבש והמעודן יותר. לדבריהם, הוא מתאים יותר גם לאוכל, ואולי אף עשוי לדחוק מעט את הקאווה הספרדית המושלת בכיפה… בינתיים, סאלוט!