עורכת ווג סין מתארת חודש מהגיהינום
בזמן שהתפרצה מחלת הקורונה בסין היתה אנג'ליקה צ'נג בשבוע הקוטור בפריז וחזרה למציאות מפחידה והזויה. איך נראים החיים בסין עם וירוס הקורונה? עורכת ווג סין כותבת
"לפני חודש ימים חזרתי משבוע הקוטור בפריז ו-ועידה בינלאומית של מגזיני ווג שנערכה בלונדון. חיכיתי להתאחד עם בני משפחתי ולא היה לי מושג שב-24 השעות הקרובות החיים ישתנו בצורה כה דרמטית", כותבת אנג'ליקה צ'נג, עורכת ווג סין. המכתב הבא מאפשר הצצה אל מאחורי הקלעים של איך חוו אזרחי סין עצמם את התפשטות נגיף הקורונה והחיים בצילו. כמו כן אפשר להתרשם מהעוצמה של צ'נג שמצליחה להסתגל במהירות לאורח החיים החדש למרות הקשיים המרובים שהוא מציג בפניה ובפני כל אזרחי סין, תוך שהיא מצליחה למצוא בו אפילו נקודות חיוביות. המכתב מובא כאן במלואו, כפי שפורסם באתר ווג.
>> לקרוא, לצחוק ולבכות: מה יקרה אם יחשדו שיש לך קורונה?
"מיד עם הגעתי לסין לקחתי רכבת לאתר הסקי טייוו, שם חיכו לי בעלי ובתנו. למחרת בבוקר הודיעו לנו שסוגרים את אתר הנופש וכל האורחים צריכים להתפנות. כל המדריכים הוטסו בחיפזון לארצות המוצא שלהם. היינו מהאורחים האחרונים שעזבו את המלון, גררנו את המזוודות במסדרנוות הריקים, ובתי העירה שזה נראה קצת קריפי, כמו סצנה מהסרט "הניצוץ".
עם הגעתנו לבייג'ין הבנו שעלינו לשהות בבידוד של 14 יום, הזמן בו לוקח לוירוס הקורונה לדגור ולהתפתח למחלה, אבל היום – חודש אחרי – אנחנו עדיין בבידוד, להוציא ביקורי חובה במשרד לבצע משימות שאי אפשר לוותר עליהן, כי הממשלה עדיין מפצירה באזרחים להמעיט בחיכוכים. בימים הראשונים תחושת הבידוד הייתה חזקה מאוד, וביטול כל הטיסות הפך את היציאה והכניסה ללא אפשריות. דאגנו מהדיווחים בתקשורת על התפרצות הוירוס, כאבנו את מותם של המתים והיינו גאים בסיפורי הגבורה של אנשי הרפואה שטיפלו בחולים. בזמן שחיכינו לצפירת הרגעה התחלנו לפתח שגרה חדשה.
כמו רוב האנשים בבייג'ין, העוזרים שלנו נשארו תקועים בפרובינציות שלהם, אז עסקנו אנחנו בעבודות הבית וחיש מהר גילינו את משלוחי האונליין הטובים ביותר. כמה פעמים ביום יצאנו לכניסה לבית, אספנו משלוחים, התזנו חומרים מחטאים ושטפנו את ידינו פעמים רבות במשך היום. היה קשה מאוד להשיג מסכות וחומרי חיטוי כי הם אזלו בכל מקום. בכל פעם שניסינו להזמין קיבלנו הודעה "המלאי אזל, עמך הסליחה".
בין כל אלה היו דיונים בלתי פוסקים בוויצ'אט (הוואטסאפ הסיני – מ.א) ושיחות ועידה בווידאו עם הקולגות שלי ברחבי העולם כדי להבין איך נדפיס את שני הגליונות הבאים מבלי שיש לנו את היכולת לקיים ראיונות אישיים אחד על אחד, לצלם אנשים, איזה תוכן לקדם ברשתות החברתיות כדי לתמוך בעוקבות שלנו בזמן הקשה הזה. חלק מהתוכן הקיים כבר לא היה מתאים כי המציאות השתנתה והיה צריך להחליפו או להתאימו למציאות החדשה. לפעמים במשך שיחות הוידאו היה אפשר לשמוע בכי או צרחות כי לחלק מהעורכות יש ילדים קטנים שכבר הגיעו לשיא של שעמום וחוסר מנוחה, ולא מבינים למה הם לא יכולים לצאת לשחק עם החברים כרגיל. כל בתי הספר נסגרו. עבור אנשים מסוימים עם משפחות מורחבות החולקים דירה השהייה יחד הפכה קשה מנשוא, גם לאנשים הרגועים ביותר. למזלנו אנחנו רק שלושה בבית, אבל לצערי אני לא מצליחה לקיים קשר ישיר עם אימא שלי. היא מחלימה בבית חולים אחרי ניתוח בירך ואסור לה לקבל אורחים. הבת שלי בת ה-12 ממשיכה ללמוד באינטרנט, אבל היא מתגעגעת מאוד לחבריה לכיתה.
אחרי שבועיים של עוצר חזרתי למשרד בעשירי בפברואר כדי לעבוד על גיליון מרץ. צמצמנו למינימום את מספר העורכות שאנחנו צריכות, כולנו מכוסות במסכות, משקפיים וכפפות חד פעמיות. היו מעט מאוד אנשים במשרד. הרחובות נטושים, המדרכות ריקות, ורוב החנויות עדיין סגורות. לפני שנכנסים לקניון צריך לעבור מדידת חום על ידי שומרים במסכות.
"תעשיית האופנה בסין חווה את האתגר הגדול ביותר בעשרים השנים האחרונות, הקניונים ריקים, יש איסור על התקהלות, אירועים מבוטלים"
מיותר לציין שהגעה לשבועות האופנה הפכה לבלתי אפשרית. ביטלתי את ניו יורק, לונדון, מילאנו ופריז. אחת הסיבות היא הבידוד בן השבועיים שנדרש לאחר הטיסות, והשנייה היא חוסר הנוחות שאנשים חשים כאשר הם רואים אותי. תעשיית האופנה בסין חווה את האתגר הגדול ביותר בעשרים השנים האחרונות, הקניונים ריקים, יש איסור על התקהלות, אירועים מבוטלים, אין אפשרות לטייל ולנסוע, והלוגיסטיקה קשה מאוד. חוץ מזה מצב הרוח של התושבים קודר מאוד, זה הנושא היחיד בכל שיחה: בריאות בכלל וקורונה בפרט. היה לי נעים מאוד לקבל מכתבים והודעות טקסט מחבריי בעולם האופנה בכל העולם. כשאתה כל כך מבודד יש לזה חשיבות רבה.
למרות אי הנוחות הגדולה אני רואה בכל זאת משהו חיובי שיוצא מהחוייה הזו. היה לנו את הזמן להרהר במה באמת חשוב בחיים. למדתי להעריך את המשפחה והחברים, והשתפרתי מאוד בלעושת עסקים אונליין. בגלל ההעדרות של לקוחות ומדיה סינית משבועות האופנה, מותגים וחברות אופנה עשו מאמצים לשדר בלייב סטרימינג את התצוגות לסין. יש לי רגשות מעורבים לגבי צפייה בתצוגות אופנה אונליין. מצד אחד זה ידידותי לסביבה, כי זה מפחית את טביעת הפחמן, מצד שני אני מתגעגעת לאווירה, לאנשים ולקשר האישי עם חבריי בקהילת האופנה. חשבתי על זה הרבה ולדעתי איזון בין תצוגת האופנה המסורתית ולייב סטירימינג יכול להיות דרך טובה וטבעית לצעוד קדימה.
כשכתבתי את טור העורכת של ווג סין לחודש מרץ, נזכרתי בצילום של ססיל ביטון שפורסם בווג הבריטי בזמן המלחמה בשנת 1941. בצילום נראתה דוגמנית עומדת במרכז בניינים מופגזים, מושלמת בכובע, כפפות וחליפה אופיינית לאותה תקופה. הכותרת הייתה "אי אפשר להרוס אופנה". עבורי המשמעות של זה היא שלמרות שכולנו משופעים מנסיבות החיים המשתנות, אנחנו צריכות לשמור על היציבות ולהסתכל לעתיד בעיניים בסטייל ובאומץ. בהשראת זה השקנו קמפיין רשת שמראה סיפורי גבורה ואהבה של הנלחמים במשבר הזה. אנחנו נצא מהמשבר הזה מחוזקים, ואת התקווה אי אפשר להרוס.
על החתום,
אנג'ליקה צ'נג, עורכת ווג סין"
>> כשכל זה יסתיים, נטוס לטייל בסין