ואולי אני לסבית?
הבוסית שלך מעוררת בך צמרמורת בכל פעם שהיא רוכנת לעברך? לא כל מי שנמשכת לבנות מסיימת את חייה בצינוק נטול חברים ומלא בנעלי קרוקס
"הקטע הכי קשה זה להודות בפני עצמך שזהו, את שונה", מספרת מירי, בת 26. כשהייתה בתיכון היא נמשכה לחברה לספסל הלימודים. "נורא נבהלתי, הכרחתי את עצמי לשנוא אותה, ניסיתי למצוא בה פגמים, ולשמחתי בסוף השנה כבר לא למדנו יחד".
במהלך הצבא היה למירי חבר. "הכרתי בחור עם פרצוף נשי, אבל לא חשבתי על זה אז. היינו יחד שנתיים וחצי. הדחקתי את הבחורה מהתיכון וחייתי עם עצמי בשלום. הבלגן התחיל אחרי הצבא, בטיול לאוסטרליה", היא מספרת. בטיול היא הכירה בחורה אוסטרלית. "לילה אחד היא התחילה לגעת בי, ללטף, להסתכל לי בעיניים – והרגשתי שזה הכי נכון בשבילי. פתאום הציפו אותי זכרונות. בכיתי נורא. היא כמובן לא הבינה, אבל שם, בזכותה, זה התחיל". האוסטרלית החליטה שזו הייתה התנסות נחמדה ותו לא, אבל בשביל מירי הייתה זו התחלה של פרק חדש בחיים.
קונפליקטים בין הדת לנטיות
הסיפור של מיכל, 30, שונה לחלוטין: "למדתי בבית ספר דתי – רק בנות. מין לא היה בלקסיקון שלנו. בסביבות י"א התחלתי לחלום על בנות מהכיתה שלי, שאני נוגעת בהן, מנשקת אותן. זה לא עזב אותי ונורא נלחצתי. התחלתי לקרוא בספרי חלומות שזה לא אומר כלום ואיכשהו זה הרגיע אותי".
קל לנחש שהחיים כלסבית דתייה הם קשים כפליים. לפי זאב שביידל, קרימינולוג ומנהל פורום גייז, "בשנים האחרונות גובר העיסוק בשאלה של אנשים הומולסביים דתיים ושמרניים, שאינם יכולים להשלים עם נטייתם ואינם מתכוונים לצאת מהארון. אצל רבים מהם ישנו קונפליקט בין הדת לבין מימוש הנטייה ההומולסבית ". הבחירה בדרך חיים כזו נתפסת כחטא.
"בשירות הלאומי שוב נתקפתי חלומות, והחלטתי ללכת למפגש של נשים לסביות", מספרת מיכל. היא נכחה בפגישה, אבל לא העזה ללכת עם זה הלאה. בעקבות חשש מתגובת המשפחה, בחרה להתחתן עם השידוך הראשון שהציעו לה. "התחתנתי עם הבחור בידיעה שהוא חבר טוב שלי", היא מספרת. "עשינו סקס, אבל בשבילי זה היה חלק מתפקיד האישה, לא משהו שמתרגשים ממנו". מיכל חיה עם הידיעה על מיניותה במשך שנים, וילדה שני ילדים. את המחשבות השקיטה בלימודים ובפעולות התנדבותיות.
"המאהבת הראשונה שלי הייתה מרצה באוניברסיטה. עסקנו בנשים בראי הספרות ונכנסנו לשיחות שגלשו לשעות שלאחר הלימודים. היא הייתה לסבית מגיל צעיר ומודעת לעצמה ברמות עמוקות. בזכותה קיבלתי שלווה, את הגושפנקא הסופית לכך שהדת לא צריכה להוות מכשול ושאם אלוקים יצר אותי כזאת, מי אני שאתווכח איתו?". מיכל התגרשה לפני שמונה חודשים, ועכשיו היא ובת זוגה גרות יחד, והיא מנהלת משא ומתן לקבלת הילדים. המשפחה לא יודעת, וכך גם הבעל לשעבר – לזה היא עדיין לא מוכנה נפשית.
שמות ואגינה על כולם
לעדי, 23, בחורה דעתנית, אין ספק שהפרטנרית שלה צריכה להיות אישה. "אני נמשכת לנשים", היא אומרת, "לא ברובד הפיזי, אלא בנפש, בנשמה ובדואליות שבין אישה לאישה". אולם הפסקנות הזו אינה תקפה בנושא הסקס – שם יש לעדי בעיה. "קשה לי להיפתח מינית בפני נשים. הפסיכולוגית שלי טוענת שזה בגלל שהציפיות של הפרטנרית שלי מאיימות עליי, אבל אני לא יודעת אם זה נכון" .
עדי פעילה מינית עם בחורים מגיל 14. "עברו אצלי למעלה מ-36 גברים", היא מספרת, "ולא התאהבתי באף אחד מהם. אולי חשבתי כך, אבל האהבות האמיתיות שלי היו לבחורות". עדי בוגרת לגילה. אולי זה בגלל מות אמה, שהכריח אותה להיות עצמאית מגיל צעיר. "אני חושבת שהיום אני בדרך להיות לסבית שלמה גם מבחינה מינית.
"בינתיים אני עדיין שוכבת עם גברים. החברה שלי מודעת לזה ומשתדלת להבין. אני במערכת יחסים של שלוש שנים עם בחורה מדהימה, שעברה תהליך דומה לשלי". אביה לא מודע להעדפתה המינית. "זה גם לא אמור לעניין אותו, כשאני אתחיל להקים מהומות למען הקהילה הלסבית בישראל, הוא כבר ייקרא עליי בעיתון".
כל לסבית מכירה את החוויה של ללכת ברחוב יד ביד עם בת הזוג ולספוג הערות מהעוברים והשבים. " צריך להיות שלמה עם הדרך שלך ולשים ואגינה על כולם", אומרת יעל, 28, מנהלת חברת כוח אדם. היום, שש שנים אחרי שיצאה מהארון, היא טוענת שהקושי הגדול ביותר שלה הוא הניתוק מהמשפחה.
"חסרים לי החום, האהבה, הקבלה. כל זה נגמר ביום שאמרתי את המילים 'אני לסבית'". למרות שלא נישאו, יעל ובת זוגה מכנות זו את זו "אשתי", וכרגע מחפשות גבר שיסכים לעבר את שתיהן. "החלטנו להיכנס להריון וללדת יחד, וככה לעבור את חוויית האימהות סימולטנית", אומרת יעל.
התנסות או דרך חיים?
עומר וליטל כבר הזמינו אולם, והכל היה מוכן לקראת החתונה. אלא, שברגע האחרון משהו השתבש. "עומר, החבר שלי אז, רצה לצרף בחורה לסקס בשלישייה לפני החתונה, והסכמתי. הכרנו מישהי דרך חברים והגענו ללילה ששינה את חיי". ליטל, עומר והצלע השלישית התחילו את הלילה יחד, אך בסופו של דבר עומר מצא את עצמו בשוליים. "איך שהיא נגעה בי הצטמררתי", מספרת ליטל. "בחיים לא הרגשתי ככה כשגבר נגע בי. היה לנו סקס בעיניים וגמרתי בלי חדירה, רק מהאופוריה".
ליטל, אז בת 24, סטודנטית לכלכלה ומנהל עסקים, לא תיארה לעצמה ששלוש שנים אחר כך היא תצהיר בפני כל המשפחה ששני היא אהבת חייה. " למזלי, אלוהים נתן לי משפחה שנתנה לי להרגיש הכי טוב בעולם". ומה עם עומר? " מאז אותו לילה דברים השתנו בינינו. אני רדפתי אחרי הרפתקאות עם נשים והתרחקתי ממנו. התחלתי ללכת למעגלי נשים ולהשתתף בפורומים של הקהילה באתרי האינטרנט. זה כאילו נולדתי מחדש".
אבל לא כל ניסיון חד פעמי מוביל להתנזרות מבחורים. שמרית, 25, תמיד נמשכה לבנות. "גם כשהיה לי חבר, עשינו שלישיות, תמיד עם בחורה. התנשקתי עם בנות ואני נוטה להסתכל יותר על נשים מאשר על גברים". שמרית חשבה שאולי היא ביסקסואלית, אבל לא התעמקה בזה. "זה היה מגניב בעיני חבר שלי ובעיני החברים הקרובים".
אבל אז החבר נפרד ממנה. "לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. לא אכלתי, לא חייכתי, כלום. אני חושבת שהרגשתי מושפלת. אחרי כל התענוגות שחוויתי אתו – דברים שבחורות לא מסוגלות לעשות בגלל קנאה ורכושנות – הוא זרק אותי. אחרי חודש החלטתי שאני לא רוצה יותר גברים. בעיקר בגלל שלא מצאתי את הסיבה לפרידה".
בפורום נשים באינטרנט הכירה שמרית את מרב. "יצאנו לדייט. זה היה מוזר, בלי פוזות ובלי מתחים. היה כיף, ולמרות שלא נקשרתי רגשית, המשכנו. אחרי שלושה חודשים יצאנו לפאב סטרייטי והתחיל איתי בחור שווה. מרב עשתה לי סצנות שלא נראו אפילו בקרמר נגד קרמר. אז הבנתי שאולי טעיתי". שמרית מספרת שאת הקשר המיני עם בחורות היא משאירה בגדר התנסות בלבד, ושאת מערכות היחסים הרציניות היא שומרת לגברים. "מרגש אותי לגעת בעור של בחורה, אבל בחיים לא אוכל להתאהב באישה", היא אומרת.
הבחור השווה הוא היום החבר של שמרית. "אחרי שבוע התאהבתי". את ההתנסויות עם בחורות נוספות היא לא זנחה, אבל היא מקפידה להיזהר, " אולי זו הסיבה שזרקו אותי בפעם הקודמת".